היהלום
תכתבו לתגובות

ירח פרק 5: בעיות בגן עדן

היהלום 06/11/2015 796 צפיות תגובה אחת
תכתבו לתגובות

אחר הצהריים בארמון שמש מאירה ופרחים מלבבים כן זה המשמעות של גן עדן שלום , אחווה , ואדיבות. היום הסתכלתי לי על עבר עולם בני אדם, כדי לבדוק חריגות כמו שאני עושה כול יום טוב זה התפקיד שלי הרי לא? לפעמים נדמה שחסר לי קצת אקשן בגן עדן משהו שיזניק לי את הדופק. אוף פניאל צודק משעמם פה טוב זה עדיף על כלום. יצאתי לי מהארמון לכיוון בית השומרים מזלי שכל הדברים החשובים לי לא מצריכים תעופה אחרת הייתי בצרה ענקית. רגע לפני שנכנסתי עצר אותי שומר אחד הוא נראה מבולבל מזיע ואחוז בהלה הוא אמר לי "אדוני המלך עצור יש לי משהו חשוב לספר לך"
"מה כל כך חשוב שאתה עוצר אותי דווקא פה?" שאלתי
ראיתי את עיניו הם נראו כאילו עומדת ליפול עלינו פצצה וכולנו נמות מה שלא יכול לקרות בגלל שאנחנו מלאכים
"הממ.. המ.." הוא ניסה לדבר אך לא הצליח
"נו! אין לי את כל היום דבר כבר!" הפצרתי בו
"אני חושש ש.." הוא אמר בהססנות
"ממה אתה חושש?! מה כבר יכול להיות?" שאלתי על מנת להוציא ממנו תשובות
"אדוני המלך קרה משהו נוראי… היום" הוא ענה
"מה קרה?" שאלתי
"שני מלאכים עברו דרך שער המימדים זה איום ונורא" הוא ענה
"איך יכול להיות שמישהו עבר בשער? אתם הרי יותר מ100 חיילים שומרים עליו" שאלתי בטון כועס
"אני לא יודע איך, הילדה רצה והילד רדף אחריה הם איך שהו הצליחו לעקוף את כל ההגנות שלנו" הוא ענה בפחד
"טוב הצלחת לזהות מי אלו היו?" שאלתי באותו טון
"לצערי הצלחתי לזהות רק אחד פניאל"
צחקתי אין שום סיכוי שפניאל יעבור את השער במיוחד אחרי מה שקרה עם אנג'לינה בהתחלה.
"למה אתה צוחק? אני יודע לזהות טוב את פניאל במיוחד אחרי הפעם הזאתי שהוא כמעט נכנס לשער" הוא שאל
"וזאת בדיוק הסיבה שהוא לא ייכנס לשער הוא ראה מה קרה לאנג'לינה והוא הבין שהכי טוב בשבילו זה להישאר בגן עדן " עניתי לי בקול לגלגני
"טוב אז איפה פניאל?" הוא שאל
"הממ.. " היססתי
"נו איפה הוא אם לא בשער?" הוא שאל בקול לגלגני
לא הייתה לי ברירה כל כך הרי בכל זאת הייתה מריבה ביני לבין פניאל שבגללה הוא עבר קרוב לאנג'לינה
"הוא עם החברה שלו" עניתי
"עם החברה שלו? ומה הוא עושה עם החברה שלו?" הוא שאל
"הוא עוזר לה להיזכר הרי היא עברה בשער וחזרה" עניתי
השומר הסתכל עליי המום ואמר "אדוני המלך אתה יודע יותר טוב מכולם שכמעט אף אחד לא חוזר מהשער" הוא אמר
"אני יודע את זה אבל.. אני חזרתי אז מהשער ולא בדיוק אז הייתי החייל הכי מאומן בעולם אתה יודע" אמרתי לו ברוגע
"אני יודע המלך שמעתי סיפורים רבים עליך אבל אז התקופות היו שונות מאוד" הוא אמר
"כמה שונות?" שאלתי בסקרנות
"טוב פעם האבדון היה שולח חיילים לגן עדן בתור מלאכים ולא יכולנו להבדיל בין מלאך אמיתי למדומה אתה בטח זוכר את גלאי השטנים אבל היום לאחר בדיקה ממושכת אין אפילו מלאך אחד שהתגלה לשטן אז כבר אין צורך בגלאי" הוא ענה
"טוב אתה צודק באמת תקופות השתנו אבל גם אנחנו השתנינו" אמרתי בביטחון
"כן אתה צודק לטוב ולרעה השתנינו" הוא אמר בהסכמה
"יופי עכשיו בוא ניכנס לישיבה"
נכנסנו לבית השומרים בית גדול עם מסדרון מרווח ודלתות רבות בכל עבר מזל שאף פעם לא הייתי שומר אחרת הייתי נאבד פה. התחלנו ללכת לקצה המסדרון מעל כל דלת התנופפה תמונה של שומר. לבי אחז פעימה ברגע שראיתי את התמונות עצרתי את השומר לרגע
"אדוני המלך יש בעיה?" הוא שאל
"לא בכלל לא רק רציתי לשאול אותך משהו" עניתי לו
"אוקי אבל מהר" הוא אמר
"מדוע יש תמונות מעל כל דלת פה במסדרון? זה מדהים" שאלתי בהתרגשות
"שאלה טובה אדוני כל דלת מובילה לחדר מסוים ועל מנת להבדיל בין כל חדר הצבנו תמונה של שומר מלאך רק ככה אנחנו מצליחים להבדיל בין האולמות" הוא ענה לי
"אז איזה תמונה אנחנו נראה מעל החדר שעליו ניכנס?" שאלתי
"אנחנו נראה תמונה של השומר אריאל" הוא ענה
נדהמו עיני, אריאל מבין כל השומרים המלאכים דווקא אריאל קיוויתי שזה שומר אחר בשם אריאל ושזה לא אריאל חברי שיושב עכשיו בהוסבן. המשכנו ללכת חולפים על פני מאות של תמונות עד שהגענו לעבר הקצה. חששותיי היו נכונות מעל דלת החדר הייתה תלויה תמונות דיוקנו של אריאל חברי לרגע אחד רציתי רק לברוח משם אבל אז הייתי מפספס את הפגישה ומי יודע מה עובר בממלכה אם לא השומרים. נכנסנו פנימה לתוך אולם גדול ומלא פסלים של מלאכי גן עדן לראות את הפסלים גרם לי לשכוח לשנייה את אריאל עד ששני שומרים אשר יישבו לפניי התחילו לומר
"כולם נא לשבת! הגיע הזמן להתחיל את הפגישה על מנת לדון בסוגיית אריאל"
יופי רק זה חסר לי אם לא רציתי להיזכר בו למה שאני אדבר עליו עכשיו? ולמה סוגיה? מה כבר קרה?
"שומר ההוסבן ספר לנו מה אמרה לך אחות בקשר אליו" אמר ראש השומרים
"טוב היא אמרה לי ככה בבוקר הגיע אליה מלאך בשם פניאל בשביל לבקר את אריאל בהתחלה היא לא הבינה למה עד שהוא אמר לה שהוא ידיד שלו…" הוא התחיל לספר עצרתי אותו לרגע ושאלתי אותו "היא בטוחה שזה השם?"
"הממ.. אני לא יודע היא נשמעה לי כך אבל זה לא משמעניין" הוא אמר
"טוב אותי זה מעניין" אמרתי לו
פתאום ראש השומרים קם ואמר "סלח לי אדוני שככה אני מדבר אליך אבל למה השם כל כך חשוב לך? מבין מה שהוא סיפר בינתיים זה הפרט הכי פחות רלוונטי"
גערתי בו "בתור ראש השומרים אתה צריך לדעת יותר מכולם שהשם הוא מפתח לזהות של מלאך"
ראש השומרים הסתכל עליי במבט חשדני ואמר "בסדר אדוני סלח לי"
עניתי לו "הכול בסדר"
"אז שומר הוסבן אנא המשך בסיפורך" הוא אמר
"טוב אז פניאל והאחות הלכו אל איפה שהוחזק אריאל וכשהוא נכנס היא ראתה מבד לחלון שהוא מצליח לתקשר איתו אך לאחר כמה זמן הוא קם אל עבר פניאל והתחיל לרדוף אחריו מזל שהתקנו שם את הכפתור אחרת גורלו היה אבוד" אמר השומר
"סלח לי שאני מתערב אבל איך בדיוק הוא הצליח לתקשר עם אריאל איזה קשר יש ביניהם? הוא ידע שהוא יבוא? יכול להיות שפניאל הוא זה שאחראי לבריחתו?" אמר אחד השומרים בצד
לרגע אחד חשבתי מי זה יכול להיות ואת ליבי עטפו שתי חששות שפניאל בני פגש את אריאל והשנייה שמישהו התחזה לפניאל על מנת לשחרר את אריאל. בכל מקרה התוצאה לא טובה אריאל משוחרר ומי יודע איזה צרות הוא יכול לעשות לי בממלכה אני מוכרח לחשוב על פתרון במהירות.
"זה באמת שאלות טובות אבל לצערי לא נוכל להאשים סתם מישהו בלי הוכחות" אמר ראש השומרים והוסיף "שומר ההוסבן האם האחות אמרה עוד משהו?"
"כן היא אמרה שלאחר ששחררה את פניאל מהחדר היא נכנסה לבדוק מה שלום אריאל והיא פתאום ראתה שהסורגים של החלון היו פרוצים".
מהומה התחילה באולם שומרים התחילו לצעוק "פניאל אשם בגללו אריאל השתחרר" רגשות מעורבים התחילו לעלות יכול להיות שכל השנים האלה הייתי צריך לספר לפניאל את האמת? למה הסתתרתי ממנו את אריאל? איך אריאל הצליח לזהות את פניאל? המון שאלות אבל אפס תשובות.
"שקט! שקט!" צעק ראש השומרים
"אנחנו עדיין לא יכולים לקבוע שפניאל אשם יכול להיות שלאריאל היו אמצעי פריצה זה לא פעם ראשונה שמישהו בורח מההוסבן" אמר ראש השומרים בביטחון
"כן אבל זה פעם ראשונה שמישהו בורח מהתא הכי מאובטח בהוסבן אף אחד לא עשה את זה" אמר שומר ההוסבן בכעס
"טוב יש לי פתרון למצב ואתם הולכים לעשות אותו אם תרצו או לא תרצו" אמר ראש השומרים
"מחר אתה שומר ההוסבן תבדוק אם הסורגים עמידים בפני אמצעי פריצה ואתם שאר השומרים תחפשו את אריאל בכל רחבי הממלכה" אמר ראש השומרים
"להשתמש בכל האמצעים?" שאל אחד השומרים
"מצדי תעשו עוצר" אמר ראש השומרים
מזמן לא נעשה עוצר בממלכה לא מאז שאני הייתי חייל עוצר בגן עדן זה הדבר הכי מפחיד שיש השמיים נהיים שחורים אורות הרחובות נראים עזובים ואפילו מזג האוויר לא מורגש אבל הדבר הכי נורא הוא ששער המימדים ניסגר ואי אפשר להיכנס לגן עדן דרכו זה סיוט בלהות. חשבתי להזהיר את פניאל על העוצר אבל הבנתי שזה שיעור מושלם בשבילו שהחיים בגן עדן יכולים להיות מלאי אקשן טוב עד כמה שאפשר אם רק מחכים מספיק זמן אני רק מקווה שהוא בסדר ושהוא ממשיך לעשות את העבודה שלו. יצאתי מבית השומרים לכיוון ביתי אחוז אשמה ובושה, מאז לידתו של פניאל תמיד הגנתי עליו מהעולם אבל ייתכן שהגזמתי יותר מדי אחרי הכול הוא בסך הכול ילד סקרן והוא גם היורש שלי איך הוא יצליח לשלוט בממלכה אם הוא לא יודע מה קורה מחוץ לה? הבטחתי לעצמי שבפעם הבאה שפניאל ישאל אותי משהו על השער ועל הדלת ועל מה שמאחוריה אגלה לו הכול אפילו אם ירצה אתן לו לראות הרי הדבר הכי נורא בעולם הוא הבלתי נודע.
הלכתי לי אל עבר הארמון בשביל להמשיך בעיסוקיי בדרך אליו רץ לעברי השומר של השער נעצרתי במקום והוא בא לעבריי והתחיל לומר "נו עכשיו אתה מאמין?"
"מאמין במה?" שאלתי
"שפניאל עבר בשער המימדים אני חושב שאני גם יודע עם מי הוא עבר" הוא ענה
"עם מי?" שאלתי בסקרנות
"אנג'לינה" הוא ענה
אם חשבתי שהסיפור מספיק הזוי עכשיו אני חושב שהשומר משוגע פניאל ואנג'לינה עברו בשער כאילו הילד שלי שחווה את הכאב בלא לראות את אהובתו זמן רב והילדה שסבלה חודש בשער יחליטו יום בהיר אחד להיכנס אליו?! זה נשמע לא מציאותי
"אנג'לינה? אתה בטוח?" שאלתי באי אמינות
"כן אני בטוח אני מוכן להתערב על הכנפיים שלי שזאת היא" הוא ענה
"צר לי להגיד לך אבל אני לא מאמין לך למה שפניאל בני ואנג'לינה יקפצו לתוך שער המימדים?" אמרתי לו בטון כעוס
"הממ.. הממ.." הוא התחיל להסס ראיתי שעיניו מבוהלות וכנפיו התחילו להתעופף על מנת לברוח
"נו! למה אתה לא עונה?!" הפצרתי בו לענות
"אני לא יודע אבל…" עצרתי אותו מיד ואמרתי לו בזעם "אם אתה לא יודע אין לך שום זכות לקבוע שפניאל ואנג'לינה הפרו חוק כזה חמור עכשיו אם אתה לא להישלח להוסבן לך עכשיו לבצע את העבודות שלך"
הוא ענה לי "טוב מלכי" והתעופף לו לדרכו.
נכנסתי לי לארמון מעורב רגשית וגם עייף פתאום נשמעה קריאה מהמסדרון "יקירי יקירי יש לנו בעיה" יופי זה משהיה חסר לי בעיות בבית לא רק שאריאל חופשי בגן עדן ושומר אחד מנסה לשכנע אותי שפניאל עבר דרך השער עכשיו אני צריך להתמודד עם בעיות עם אשתי? למה הגורל אכזר אליי? למה?
"כן יקירתי אני בא" צעקתי לעברה
התחלתי ללכת לעברה והיא פתאום צעקה "אהה.. יקירי בוא מהר " התחלתי לרוץ לעברה אוי לא רק זה חסר לי היום הגעתי לחדר הוא נראה נקי ומסודר כאילו אף אחד לא היה פה צעקתי לעבר אשתי "יקירה איפה את?" והיא החזירה קול ואמרה "אני פה מאחורייך"
"מה קרה מישהו פרץ פנימה?" שאלתי בטון דאגני
"לא" היא ענתה בבכי
"נפצעת?" שאלתי באותו טון
"לא" היא ענתה שוב
"אז מה קרה?" שאלתי
"זה פניאל אני לא מוצאת אותו לאן הוא נעלם המתוק שלי?" היא שאלה
"פניאל? הוא עם אנג'לינה את לא זוכרת הייתה לי שיחה קשה איתו" עניתי לה
"כן אני זוכרת אבל.. היום משהו לא מרגיש לי נכון" היא אמרה
"למה?" שאלתי בסקרנות
"היום כשהסתובבתי בגן עדן שמתי לב למשהו מוזר. הפרחים שמול הדלת אתה יודע איפה שפניאל עומד בדרך כלל נבלו זה אף פעם לא קורה בטח שלא אצלנו בגן עדן" היא ענתה בבכי
"אוו יקירתי אין מה לבכות על פרח שנובל" אמרתי בקול מנחם
"אבל יקירי אתה לא מבין זה לא קורה אצלנו הפעם האחרונה שזה קרה היה כשאריאל חזר פצוע מהמסע האחרון שלו אתה לא זוכר?" היא שאלה בקול חשדני
"בטח שאני זוכר זאת הסיבה שהשארנו אותו בהוסבן טוב זה וכדי להגן על פניאל" אמרתי
"אוף אני מקווה שפניאל בסדר" אמרה
"גם אני מקווה" עניתי
נישקתי את מצחה וכיסיתי אותה. השמש שקעה בגן עדן וזה היה סימן שלי לשינה אני מקווה שפניאל יחזור כי אם הוא לא יחזור אאלץ לשמוע את הבכי הזה כל יום ועד כמה שאני אוהב את אשתי היא לא בדיוק הבן אדם הכי אדיש בעולם האמת היא יותר דרמטית ממני אני זוכר פעם כשיצאנו ביחד הלכנו לראות שקיעה של השמש אירוע יוצא מן הכלל והיא התחילה לבכות על כמה שהשקיעה יפיפייה ועל כמה אנחנו צריכים לנצור את הרגעים אלה אני מבין עכשיו מאיפה פניאל קיבל את האדישות שלו וזה בטח לא מהאימא.
נכנסתי למיטה שלי מנסה להירדם אך לא מצליח היום מחשבות התחילו לעלות לי לראש איך יכול להיות שפניאל זכר את אריאל? יכול להיות שקרה משהו לאנג'לינה בזמן שהיא הייתה בשער? ואיך לעזאזל אני אתפוס את אריאל? כול הלילה חשבתי וחשבתי ניסיתי למצוא תשובה אבל לא שום הסבר לא עולה לראש. השמש התחילה לעלות כבר ועדיין מחשבות עולות בראשי ניסיתי לשנייה לעצום את העיניים אולי זה לפחות ירגיע אותי עד שפתאום נשמעה דפיקה בדלת
"כן מי שם?" צעקתי
"הוד מלכותך זה אני ראש השומרים יש לי הודעה חשובה" אמר הקול
"ב 4:30 בבוקר? אתה בטוח שזה לא יכול לחכות?" שאלתי
"לא, זה ממש חשוב"
הכנסתי אותו פנימה לחדרי והוא התחיל לומר
"יש לי בשורות רעות"
"מה קרה?" שאלתי
"אתמול אחרי הישיבה בדקנו את שער המימדים ומסתמן שמישהו עבר דרכו" הוא ענה
חששות עלו לי ייתכן שפניאל באמת עבר דרך השער יכול להיות שהמחשבות בלילה היו בעצם חזיונות?
"האם יש לכם מושג מי עבר?" שאלתי בחשד
"לא אבל עשינו בדיקה מעמיקה ומצאנו טביעת נעל של נער ושיער של נערה"
"באמת?" שאלתי
"כן"
"אוי וי זה לא טוב זה בכלל לא טוב" פניי נדהמו ודמעות התחילו לזלוג
"מלכי אתה בסדר אתה רוצה אולי לספר לי משהו?" הוא שאל
"לא" אמרתי בבכי ובכעס בו זמנית
"אתה בטוח שאתה לא רוצה לספר?" ענה בחשדנות
"בלה בלה בלה לך מפה" עניתי בלי לשמוע מילה
"אבל מלכי.." הוא אמר
"לך מפה או שתמצא את עצמך בהוסבן קשור לתקרה בזמן שעוקרים לך את הכנפיים" תקפתי אותו במילים
השומר הנדהם התעופף משם במהירות מבלי לומר מילה.
הלכתי אל המיטה שלי נשכבתי עליה והתחלתי לצעוק "למה!!!!!!!"
פתאום דפיקה נוספת נשמעה לרגע אחד חשבתי סוף סוף שכולם הוזים ופניאל פה חזר אליי רצתי אל הדלת וכשפתחתי אותה פניי החווירו מצער הייתה זו אשתי שעמדה בדלת מבטה היה מאוכזב ועצוב
"יש לי חדשות" היא אמרה
"מה?" שאלתי
"תפסנו אותו" היא ענתה


תגובות (1)

חחחח אהבתי

09/11/2015 07:59
22 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך