מבוך האשליות- פרק 43

"לעזאזל, אי אפשר להיפטר ממך." קווין אמרה כשנתקלה שוב בפניו של טוביאס. היא שחררה את ידה מאחיזתו, והוסיפה לשים לב לדניאל שעמדה לידו. "ואת מאוד לא החלטית."
"מה את וניקולאי עושים?" דניאל התעלמה מההערות שלה.
"ויותר חשוב, למה שניכם נמצאים ביחד, בחיים?" טוביאס הוסיף.
"כרגע, יש לנו רצון משותף- המכשפה, חיה." היא ענתה ללא היסוס. "אז או שתחליטו לעזור לנו כדי שנגמור עם זה מהר, או שתלכו, ותמשיכו ב- מה שאתם עושים בדרך כלל כשאתם לא עוקבים אחרי תוכניות של אחרים."
"בסדר." דניאל השיבה. "אבל מי המכשפה הזאת?"
"האישה שמחזיקה בלב שלי." היא הסבירה.
דניאל וטוביאס העבירו בניהם מבטים וגיחכו יחד בשקט.
"ואת נתת לניקולאי להיכנס לשם לבד?" דניאל חייכה מההחלטה שלה, ועיניה של קווין נפערו כשהבינה את טעותה. היא השפילה מעט את ראשה ומבט אכזר עלה על פניה. היא פינתה לה את דרכה והחלה ללכת במהירות לכיוון הכניסה. דניאל וטוביאס החליטו ללכת יחד איתה, להשגחה.

כאשר ניקולאי נכנס אל האחוזה זיכרונות רבים הציפו אותו. טובים ורעים, רחוקים.
הוא החל להתקדם אל תוך אולם הכניסה בצעדים זהירים. הוא היה נראה אפל יותר מתמיד, והאמת, שניקולאי די חשש. הוא החל לתהות מה יש לדודתו לעשות עם שני האנשים שהחליטה לקנות מהדוכסית, ולמה לעזאזל, שילמה כל כך הרבה כסף בשבילם.
הוא עלה במדרגות לכיוון החדר הראשון בו חשב שימצא אותה, והוא צדק.
היא לבשה את אותה השמלה שלבשה בנשף, ועסקה ב- מה שהיה נראה כמו כישופי קדרה.
"אריקה?" הוא פנה אליה בשקט, והיא הסתובבה אליו מיד.
"ניקולאי!" היא חייכה כשראתה אותו. "איזו הפתעה נעימה."
"מה את עושה?" הוא נשמע מודאג.
"הא, זה." היא הייתה רגועה, אך נראה שגם לא הסכימה לספר את הכל. "משהו שאני מתכננת."
"אני מקווה שזה לא משהו רע." הוא החל לדאוג והמשיך להתקדם בעדינות לכיוונה.
"לא, לא, זה לא רע בכלל." היא חייכה בביטחון.
"זה קשור לאנשים האלה ש- קנית?" הוא התקשה לומר זאת. "ו- למה- למה שתעשי את זה?"
"ניק," היא התקרבה אליו בחיוך. "זו הייתה הדרך היחידה שלי- להשיג מה שאני צריכה." היא שמה את ידה על לחיו.
"ומה בדיוק את צריכה?" הוא שאל, מוריד את ידה מפניו. "מה עשית איתם?"
"הם בחיים, אם זה מה שאתה שואל." היא הרגיעה אותו. "אני לא רעה, ניק, אתה יודע את זה."
"אני יודע." הוא אמר בביטחון. "אבל עשית עסקה עם הדוכסית. ואת מחזיקה בלב של קווין."
"המלכה השחורה?" היא התפלאה לשמוע עליה. "אל תגיד לי שאתה דואג לה."
"אני דואג לך." הוא תיקן אותה. "היא נמצאת כאן, והיא תעשה הכל כדי להחזיר את הלב שלה חזרה."
"אז מזל שהשיקוי שלי מוכן." היא הסתובבה לכיוון הקדרה המבעבעת, ואספה חלק מהנוזל שבה בתוך בקבוקון שקוף וקטן. "זה יספיק."
"יספיק למה?" ניקולאי דרש לדעת. "מה את מתכננת?"
"משהו טוב." היא הבטיחה. "אתה מוזמן לבוא. תוכל לראות את הפעם הראשונה והיחידה שבה הלב של המלכה יגרום למשהו טוב." היא לקחה את הבקבוקון והוסיפה לקחת גם תיבת עץ קטנה, ואז יצאה מהחדר.
ניקולאי הלך בעקבותיה, די מפחד לגלות מה 'הדבר הטוב' שהיא מתכננת לעשות.
גם הוא עשה 'דבר טוב' כאשר גנב את ליבה של המלכה השחורה, וגם ראה לאן זה הוביל. יכול להיות, רק יכול להיות, שאפילו אם הכוונה טובה, התוצאה לא שווה את המאמץ, כאשר היא עלולה להיות גרועה הרבה יותר.
"הנה, תחזיק." המכשפה הגישה לו את הקופסא והבקבוק לאחר שנעצרה מול דלת שהייתה נעולה בסורג ובריח. היא לקחה את צרור המפתחות שלה וסובבה את אחד מהם בתוך החור פעמיים, והוא נפתח. היא הוציאה את קשת המנעול מהבריח ופתחה את הדלת.
מהכניסה זה היה נראה כמו עוד חדר רגיל באחוזה, אבל שררה בו הרגשה שונה ומיוחדת. המכשפה מיהרה לקחת חזרה את מה שהביאה לניקולאי והתקדמה במהירות לכיוון מרכז החדר, שם בהק מהלפידים שהאירו את המקום, ארון זכוכית גבוה שרוע על הרצפה.
עיניו של ניקולאי נפערו בתדהמה למראה מה שניצב מולו.
"זה-? זה מה שאת מתכננת לעשות עם הלב שלה?"

דלת האחוזה הייתה פתוחה כאשר ג'יימס וסקיי הגיעו אליה. יחד איתם, הלכו גם אלי, והבחור הזה שפגשה, נואה. לשמחתה של אלי, לפני שיצאו, הספיקו כולם להחליף לבגדים הקודמים שלהם, הנוחים והמועדפים עליה.
"זה המקום?" סקיי נרתעה מעט מהמראה של המקום.
"לכאן היא הגיעה." נואה אמר, התקרב לדלת והרחיב את פתח הכניסה כדי לוודא מה ניצב מולם. הוא בחן את המקום וסימן להם שהוא פנוי מאיומים. הוא היה הראשון להיכנס, ואלי מיד אחריו. סקיי מעט היססה. אמנם היא האמינה מאוד ברצון שלה לעזור, אבל היא עדיין פחדה ממה שעלול לקרות בפנים.
ג'יימס שעמד לצידה הושיט לי את ידו. היא הפנתה אליו את מבטה וחיוך עלה על פניה. היא הנהנה בהסכמה לבוא, והרגישה כאילו הפחד שעצר אותה נמחק באותו רגע. שניהם הלכו ביחד ונכנסו אל תוך האחוזה.
נואה היה הראשון להוביל. במבט בוחן ראשון הוא שם לב לגרם מדרגות יורד, היחיד שעשה את דרכו למטה. הוא פנה אליו והחל לרדת בסיבוב בעדינות. את המסדרון שהכיל אותו האירו לפידים בוערים שנתלו על הקירות. אלי, סקיי וג'יימס הלכו בעקבותיו.
המסע שלהם לא היה ארוך מדי. מהר מאוד הם הגיעו לקרקעית, שבעצם הייתה חלל קטן מאוד, שעד חציו היה מחולק על ידי קיר סורגים, כשהחלק השני- היה התא.
בתוך התא שכבו שני אנשים צעירים. אלה היו אקו וג'סי. אקו הייתה מכוסה בשמיכה חומה וארוכה שכיסתה את כל גופה, והיא נשענה על הקיר בעיניים עצומות. ג'סי נשען על הקיר ממולה, עדיין לבוש בבגדי הנשף המפוארים שלו, כשידו הימנית חבושה בפיסת בד שדמה לסוג השמיכה של אקו.
נואה מיהר לרוץ אל הכלוב ולפתוח אותו. לשמחתו ולהפתעתו, למרות שהיה סגור, הוא לא היה נעול כלל, והעניק לו גישה מהירה לתוכו.
"אקו!" הוא פנה אליה בחיוך שהשתנה להבעה מודאגת, ורכן על ברכיו מעליה. עיניה העייפות נפתחו אט- אט, וחיוך מרוצה קישט את פניה.
"הגעת." קולה היה חלש.
"ברור." הוא השיב, וברקע נשמע קולה של אלי, כשפנתה אל אחיה.
"ג'סי." היא חיבקה אותו באושר כשהוא עוד מנסה להבין מה קורה.
"מי- מי את?" הוא שאל אותה, ומבטה הפך למעט מאוכזב, אך מבין. בכל זאת, עברו כמעט שמונה שנים מאז הפעם האחרונה בה נפגשו.
"זאת אני, אלי." היא חייכה אליו.
"אחותי?" הוא תהה. "אבל אחותי מתה."
"לא, אני לא. אני כאן בריאה ושלמה." היא אמרה בגאווה.
"תגידי לי משהו שרק אליסון האמתית תדע." ביקש.
"אליסון האמתית הייתה יודעת… שבגיל שש שברת את היד כי היית טיפש מספיק לטפס על העץ הכי גבוה בשכונה כדי להוכיח לי שאתה מסוגל." היא אמרה. "ואתה יודע מה? אתה באמת היית מסוגל."
"אלי!" הוא חייך באושר וחיבק אותה בחוזקה. "חשבתי שלא אראה אותך שוב."
"גם אני." היא הודתה. "אבל, אולי כדאי שלא נהיה יותר מדי רגשניים. מביך."
"כן, את צודקת." הוא מיהר להתרחק ממנה. "תעזרי לי לקום?" הוא הגיש לה את ידו. היא חייכה וקמה על רגליה. היא תפסה בידו ומשכה אותו למעלה.
נואה ואקו, לעומתם, עדיין היו קרובים לקרקע. נואה הצליח להבין למה היא לא מסוגלת לקום. "אקו, את…" הוא היסס לומר לה.
"כן." היא נאנחה בשקט. "אתה יכול-?"
"כן, ברור." הוא לא היסס בכלל. עם ידיו הוא תפס בה בחוזקה, בגבה וברגליה, והרים אותה כשהיא משעינה את ראשה על החזה שלו. השמיכה שכיסתה אותה התקפלה וגרמה לה לחשוף את זנב הדג המרהיב והפצוע שלה, שהפתיע את כל הנוכחים, מלבד נואה.
הוא התעלם מהם ועשה את דרכו כדי להוציא את שניהם החוצה כמה שיותר מהר. הוא עלה בגרם המדרגות במהירות, אך ברגע בו הגיע לפסגה, עצרה אותו בחורה לבנה שעמדה מולו, ושחיוך זומם על פניה.
נואה היה מופתע, ולא מרוצה.
המראה שלה לא סימן שום דבר טוב.