כך זה היה – פרק עשירי ואחרון!

"ליאור, אני לא אגיע הבוקר איתך, תצטרכי לנסוע לבד הבוקר" שלח אורן הודעה.
"למה? " שאלה ליאור.
"לא יודע, המפקדת לא אומרת לי, נתראה בהמשך. "
אורן הגיע במהירות לבסיס, הכי מוקדם שהגיע בכל שירותו הצבאי.
הוא נכנס למשרד, שם חיכו לו שני מפקדיו.
"מה היה כזה דחוף שאני אגיע מוקדם? משהו שלא סבל דיחוי ולא יכלת לספר לי? " שאל.
"מצלמים היום פרסומת" ענתה המפקדת. "פרסומת לשיווק הבסיס. "
"בגלל זה נסעתי כמו משוגע עד כאן? "
"תתכונן זה ייקח שעות, צילומים זה לא דבר קל" ענתה המפקדת.
הפרסומת לקחה שעות. עוד טייק ועוד טייק.
"אני צריכה לאפר אותך" אמרה המפיקה.
"אין מצב בעולם" ענה לה אורן.
"נשים לך רק סומק" אתה לא רוצה להזיע בטלוויזיה.
"איזה שירות מוזר" חשב לעצמו. "מאפרים אותי, אני וליאור בסרט משלנו, הזוי. "
הצילומים נמשכו קרוב לשמונה שעות. אורן כבר היה מותש ועצבני.
"איפה אתה? " שאלה ליאור את אורן. "לא ראיתי אותך כל היום. "
"אני מגיע מיד למשרד שלך, סיימתי את הצילומים" ענה.
אורן נכנס למשרד, ומזה הרבה זמן עלה לליאור חיוך על הפנים בעודה מחבקת חזק את אורן.
"בוא שב לידי בכיסא" אמרה ליאור. "כל היום לא הייתי איתי, בבוקר נטשת אותי ושבוע שעבר נעלמת לי. "
"דורון בא לכאן עוד מעט" אמרה ליאור.
"אה, זה ששיכר אותך והתנשקתם" עקץ אורן.
"לא התנשקנו כי השתכרתי" הגיבה ליאור.
"ברור שכן" קטע אותה אורן. "גם אם אני הייתי משכר אותך, היינו מתנשקים, זאת לא חוכמה. "
"תבין" ענתה ליאור. "אנחנו לא התנשקנו ולא נתנשק" הבהירה לו ליאור.
אורן כעס. לא מספיק שהוא שילם כסף לצימר כדי לשמוע שמימן לדורון וליאור את הנשיקה, ליאור גם פגעה לו באגו. מבלי לחשוב צעק עליה מיד "את יודעת מה ליאור, אני מצטער, מצטער מאוד שחיבקתי אותך בצימר, כשיש לי רגשות לעדי. "
כמובן שאורן שיקר, לא היו לו רגשות לעדי, אך מכיוון שזכר ששרון סיפרה לו שליאור מקנאה ביחסים שלו ביניהם, החליט לפגוע בו.
הצעקות היו חזקות שאפילו מפקד הבסיס יצאה מחדרו ובדק מה פשר הצעקות.
"רק אל תעלב לי עכשיו ותלך", התעצבנה ליאור.
אורן הסתובב והלך לכיוון הדלת.
"לאן אתה הולך? " שאלה ליאור. "אתה הולך לעדי נכון? "
"כן" ענה לה אורן בהחלטיות.
במשך כל השבוע שהגיע ליאור ואורן בקושי דיברו. ועד שנראה שהעניינים נרגעו, הגיע יום ראשון למחרת. אורן הגיע למשרד של ליאור. ליאור ביקשה שילטף את שערה.
אורן נרתע אבל שיחק לה בשיער.
"אני צריכה לספר לך משהו" אמרה לו ליאור.
"קשה לי אורן, קשה לי, ניסיתי לסדר שני בחורים לחברות שלי, בסוף שניהם רוצים אותי אני משתגעת" אמרה.
"צרות של עשירים ממש" צחקק אורן.
"די זה לא מצחיק אותי" בכתה ליאור.
אורן ראה את ליאור בוכה בפעם הראשונה בחייו, עד עכשיו היה רגיל שהיא מחייכת וצוחקת. אפילו כשאמר לה שלא יצאו, חייכה מבושה.
אורן הושיט את ידו לעבר כתפה, במטרה לנחם אותה.
ליאור קפצה מיד וצעקה "אל תיגע בי. "
אורן קפא במקום ונבהל.
"מה קרה הפעם" הוא שאל. "למה את מתנהגת אליי בצורה כזאת? "
"אתה אשם" צעקה לעברו ליאור.
"אני? ! " תהה אורן.
"כן, אתה אמרת שאתה מצטער שחיבקת אותי, לך לעדי תנחם אותה" היא אמרה.
"נו לך מפה כבר" היא צרחה.
אורן ההמום יצאה מהמשרד ונראה שהפעם הגיעו מים עד נפש.
עוד שבועיים הוא עוזב, הוא כבר הכין לה מתנת שחרור.
אורן רץ נסער לכיוון הפינה השקטה שלו.
"אורן הכל בסדר? " שאל אותו לב.
"לא שום דבר לא בסדר, נמאס לי כבר ממנה, אני הולך לזרוק לה את המתנה לפנים ולנתק איתה קשר" ענה לו אורן כשדמעה בפניו.
"בוא בוא תירגע, לא כדאי לנתק קשר של כמה חודשים בגלל מריבה קטנה… " אמר לב.
"איזה מריבה קטנה" קטע אותו אורן. "אנחנו רבים כבר שבועות.
"אל תדאג יהיה בסדר, מה שבטוח תקשיב לי, אל תתן לה את המתנה בדרמטיות כזה, טוב לא יצא מזה" אמר לב ברוגע.
"מזלך שאני מקשיב לך" ענה לו אורן.
אורן חזר שוב לפינה שלו, הפינה שנמצאת בדיוק מול משרדה של שרון.
השעה כבר הייתה שעת ערב ופניו של אורן היו נפולות.
"מה קרה? " שאלה שרון.
"אני לא יכול עם ליאור יותר, רק רבים כל היום, כל הזמן, אין לי כוחות לזה בכלל" ענה.
"אני רק יכולה להגיד לך ששניכם טיפשים בכל היחסים האלה" אמרה בנחישות שרון.
"אני מכירה את כל היחסים שלכם, כל מה שהיא חושבת, אני יודעת על ליאור הכל" המשיכה שרון.
"הכל בגלל אותו לילה ארור" אמר אורן.
"איזה לילה? " שאלה שרון.
"נו הלילה שהיא ישנה אצלי, אחרי הנופש" השיב אורן.
"ליאור ישנה אצלך? ! " שאלה שרון בפליאה. "היא מספרת לי הכל איך לא ידעתי על זה? "
"אופס… " אמר אורן.
"תספר לי הכל" התלהבה שרון.
אורן סיפר לה את מאורעות אותו לילה לפרטי פרטים.
"אני לא מאמינה" אמרה שרון. "כל הזמן הזה היא אמרה לי שאתה תמיד רדפת אחריה ולא הפוך, זה מסביר המון דברים. "
"תראה" המשיכה שרון, "אני יודעת הכל על ליאור ואתה לא מספר לה כלום, אבל שתדע לך, ליאור מקנאה ביחסים שלך עם עדי, זה אתה כבר יודע ולא סתם. לליאור יש רגשות כלפייך, היא פשוט מפחדת וגם אתה אני יודעת. היא מפחדת מאוד ממה שאנשים אחרים יגידו, ובגלל זה היא יוצאת רק עם ערסים. אתה מפחד מהמילה לא. בקיצור שניכם טיפשים וחבל, כי יכולתם להיות זוג מושלם. אני אומרת לך, לא האקס שלה מתאימים לה ולא דורון, אלא אתה. "
"ספר לי אבל על אותו לילה" התלהבה שרון. "לא קרה כלום כלום? ".
"לא היה כלום" ענה אורן. "בסך הכל ישנו מחובקים בלילה. "
"תקשיב אורן" גיחכה שרון. "זה ממש לא סתם, ליאור הגיעה אלייך הביתה. שיקרה להורים שלה, לא סיפרה לחברה הכי טובה. ישנתם על אותה מיטה, המיטה שלך, זה היה הרגע שלכם, רגע רומנטי. ויום למחרת לא דיברתם על זה? איפה המוח שלכם? ויותר מזה היא התקלחה אצלך, יצאה עם מגבת בלבד, ועדיין אתה משוכנע שלא היה שם כלום? לא יודעת כבר מי טיפש יותר. "
אורן שתק לאורך כל השיחה. הוא הבין שלא יתנהג בדרמתיות כלפיה.
אבל שרון גם האירה את עיניו. הוא לא חשב לרגע שלליאור יש רגשות כלפיו, הוא לא ראה את הצד שלה בסיפור.
ים למחרת קיבל אורן הודעה מליאור "אורן, בוקר טוב, אולי אני לא הסברתי את עצמי נכון, אבל שלא יהיה לך ספק, אני הכי שמחה שהכרנו, לא משנה מה שהיה בינינו. עברה עליי תקופה קשה. מחר אני הולך לדורון לספר לו על הכל ולפתור את הבעיה. חשוב לי מאוד שנהיה בקשר טוב. היה לי קשה עם זה שאמרת שאתה אוהב אותי ומתחבר אליי, אבל תמיד ניסית לשנות אותי. אם אתה אוהב אותי אז למה אתה רוצה לשנות אותי? אני חולה עלייך, וסליחה שההודעה נשלחה ביום הזכרון אבל חשוב לי להגיד לך את זה. "
אורן שתק. לא ידע מה לומר. השיחה עם ליאור ובמיוחד עם שרון הכו בו כמו סכין בלב.
הוא הבין שלכל מטבע יש שני צדדים.
עוד יומיים אורן אמור לצאת לחופשת השחרור שלו. אבל משום מה עוד לא קיבל את השחרור הנדרש. הוא החל להילחץ ולכן קם מוקדם מהרגיל והחליט לצאת לטיול לאורך הבסיס. הבסיס עצמו היה גדול מחולק למספר מפלסים ועל כן הטיול היה ארוך.
בשל אופיו הכעוס לא הצליח להירגע.
בדרכו לעלות לחדרו נפגש עם ליאור.
"בוקר טוב אורן" חייכה אליו ליאור.
"היי… " ענה לה אורן בעצבים והמשיך לעלות במדרגות.
"למה אתה ככה אורן? מה קרה הפעם? " שלחה ליאור הודעה לאורן.
"סתם עזבי… לא משחררים אותי כרגע, אני עצבני ואין לי סבלנות" ענה.
"וואי" ענתה לו ליאור כשהיא נסערת. "אתה יודע שאני שונאת שאתה מתעצבן מכלום. מה קרה בסך הכל. תהיה אופטימי אתה תראה שהכל יסתדר. "
"יכול להיות" השיב לה אורן.
"אורן אני חייבת לספר לך משהו" אמרה לו ליאור. "עוד יומיים אני עוזבת את הבסיס, אני עוברת למקום אחר כמו שביקשתי, אולי אפילו יצא לנו לצאת באותו היום. זה יהיה מוזר. "
אורן לא ידע מה לענות לה. מצד אחד הוא היה שמח בשבילה. אבל מצד שני דאג שמא היא תעזוב את הבסיס לפניו והוא יישאר די לבד.
יום שלישי הגיע ואורן עזר לליאור להחזיר את כל הציוד שלה ולמלא את הניירת לפני העזיבה שלה.
"אני לא מאמין שאת עוזבת את הבסיס לפניי" אמר לה אורן.
"אתה תראה שגם אתה תצא איתי היום, ונלך לאכול משהו. הכל יהיה בסדר" השיבה לו ליאור.
בעוד כשעה האוטובוס יצא וליאור עוזבת לתמיד.
"ליאור חשוב לי להגיד לך משהו… " היסס אורן.
עיניה של ליאור ברקו.
ולפתע נשמע צלצול של טלפון.
"אורן בוא מיד למשרד" אמרה המפקדת לאורן.
"מה קרה הפעם? אין לי כוח המפקדת" השיב לה אורן.
"בוא מיד זאת פקודה! " פקדה עליו המפקדת.
אורן הגיע למשרד של המפקדת וחיוך רחב על פניה.
"לך מיד תחזיר את הציוד אתה משתחרר עכשיו" אמרה לו.
אורן לא ידע את נפשו מרוב שמחה, ומיהר לעשות כן.
ליאור ואורן כבר החלו לצאת מהשער של הבסיס לכיוון תחנת האוטובוס.
"תראה איך כולם מסתכלים עלינו" אמרה ליאור בעודה מסתכלת לאחור.
"שיסתכלו, שיהנו להם. באמת הזוי ששוב אנחנו עושים משהו יחד, שוב יהיה לכולם מה לומר. "
ברגע שהביט לאחור, עברו בעיניו של אורן כל החוויות שלו, האהבות שלו, הכעסים שלו, ובכל הרגעים המיוחדים שעבר.
חושך יורד על הבסיס. רק שהפעם שרון ודורון לא נמצאים שם, הם בקורס קצינים.
ליאור עזבה לבסיס אחר. ואורן, הוא כבר משוחרר.
אורן וליאור לא חזרו לקשר כמו פעם.
אבל כל החבורה הזאת בהחלט לא תשכח את כל מה שקרה.
כולם הבינו שהסיפור כאן אמנם מוזר, וכתוב טוב יותר מכל טלנובלה. אבל זהו בהחלט סיפור חייהם.