כך זה היה – פרק שמיני

יום ראשון הגיע וכולם חוזרים לבסיס שוב. מחכים להסעה.
שרון, ליאור ואורן יושבים בבית קפה, מזמינים סלט וטוסט. שרון וליאור מתלחששות ביניהן, צוחקות מעט, מסתכלות על אורן, שותקות וצוחקות שוב.
אורן הרגיש לא בנוח.
"נו, זה היה בטעות אני אומרת לך" אמרה ליאור לשרון.
"איך בטעות, יש לך משהו איתו?" שאלה אותה שרון.
"על מה אתן מדברות" שאל אורן.
"שום דבר" ענתה ליאור, בזמן שהיא מסתכלת על שרון וצוחקת. "סתם משהו שקרה."
אורן כבר הלך לקשר בין הדברים. התלחששות, חיוך של שתי הבנות. הקרבה הלא מוסברת של דורון וליאור. אך אורן ידעו עמוק בתוכו, שליאור לא תספר, לכן יהיה עליו להוציא את המידע בדרך מתוחכמת.
"אני יודע על מה את מדברת, לב סיפר לי במקרה."
"מה?" שאלה ליאור.
"לא ידעת שלב ודורון חברים קרובים. דורון סיפר לו, ולב העביר אליי את המידע"
"אבל זה היה בטעות… התנשקנו בגלל שהייתי שיכורה" ענתה ליאור בתסכול.
עיניו של אורן נפתחו. הוא לא האמין למשמע אוזניו. ליאור ודורון התנשקו? הלא דורון גרם לליאור להשתכר בכוונה תחילה, הוא תכנן את זה מההתחלה.
רק לפני חצי שנה ליאור ישנה אצלו והוא לא עשה כלום.
אורן גם לא הבין במה דורון שונה ממנו. שניהם הנדסאים, אצל שניהם ליאור הייתה.
"מה זה מפריע לך?" שאלה ליאור בפליאה.
"לא ממש לא…" ענה אורן, כשפניו נפולות.
אורן היה עצבני, הוא מרגיש שוב שנפגע לו האגו. הם גם התנשקו וגם הסתירו הכל ממנו.
"הרי אנחנו לא נצא אף פעם" הוסיף אורן.
"אני יודעת שאנחנו לא נצא, אבל אני רוצה לדעת למה?" אמרה ליאור.
"לא רוצה להגיד…" השיב אורן. "למה את לא תצאי איתי?" שאל.
ליאור לקחה כמה שניות למחשבה, חייכה קלות לשרון ואמרה "אתה לא הטעם שלי פשוט. עכשיו תגיד לי למה אתה לא תצא איתי?"
אורן התמלא בזעם, בתסכול ולכן לא חשב לפני שאמר "אני לא אצא איתך כי את לא מספיק אינטיליגנטית בשבילי."
שרון לא הפסיקה לצחוק מהסיטואציה. ליאור נשארה ללא מילים.
אורן הרגיש שעשה טעות, אך שמח בליבו שלא נשאר חייב.

כולם הגיעו לבסיס ואורן התיישב ליד המשרד של הקצינים שלו. זה היה מקומו הקבוע בזמן האחרון. לשם הוא הגיע כדי לחשוב. שם הוא העביר את רוב יומו. סורק את כל הבסיס מסביבו ממקום זה. לפתע הוא מבחין בחיילת לא מוכרת יוצאת מאחד המשרדים, שערה החלק מגיע עד מותניה, וצבע שפתיה בוהק מהשמש.
"טוב…" חשב לעצמו, "חיילת חדשה הגיעה, שיהיה לה בהצלחה." כבר אפסו כוחותיו מהשירות הצבאי, כך שלהכיר אנשים חדשים בבסיס לא היו בראש סדר העדיפויות שלו.

מרחוק ראה את שמוליק מתקרב. שמוליק הרבה לעבוד בחלק אחר של הבסיס, הוא לא הגיע הרבה לאזור של משרדי המפקדים.
"אורן בוא אליי מהר" צעק שמוליק.
"כן שמוליק יש בעיה?" שאל אורן.
"אתה רואה את החיילת החדשה שהגיעה?" שאל שמוליק, תוך כדי שהוא מצביע עליה.
"היא הבת של החבר הכי טוב שלי. שמור עליה, תהיה צמוד אליה כל היום. אם קורה לה משהו והיא בוכה, אתה אשם."
"אין בעיה" ענה לו אורן.
כמה אירוני חשב לעצמו אורן. עד שמגיעה חיילת חדשה לבסיס ואין ברצונו לגשת אליה, מישהו בכל זאת שולח אותו אליה. מכיוון שאורן הוא ביישן, לא ידע כיצד לפנות אל אותה חיילת. הוא גם חשש שמא יחזור המקרה עם ליאור.
"היי שלום אני אורן, שמוליק ביקש ממני לשמור עלייך, מה שמך?" שאל אותה אורן, בצורה הכי רצינית שיש.
"קוראים לי עדי" ענתה החיילת בחיוך כובש.
"לב בוא תכיר את עדי" צעק אורן לעברו של לב, שהתקרב.

עדי הייתה ביישנית מאוד. עיניה הצנועות וגופה הצנום עד כדי קיצוניות, העידו על כך שהיא עדינה ושקטה.
בכל הזדמנות שהייתה לה הגיעה ל"פינה" הקבועה שבו ישב אורן.
לפעמים ישבו אורן ועדי אחד ליד השני בלי לומר מילה. עצם הנוכחות שלהם עשתה לשניהם טוב.

הערב ירד ואורן החליט ללכת למשרד של ליאור, לסדר את העיניינים.
"מה קורה ליאור מה שלומך?" הוא שאל.
"בסדר…"היא השיבה. "שיהיה לך ברור, מה שקרה עם דורון קרה בטעות, הייתי שיכורה, נסענו ברכב שלו והתנשקנו. אין לי אליו שום דבר ואני חושבת שגם הוא לא מרגיש אליי."
"דורון אמנם כל יום מבקש שנצא יחד, אבל אני לא בעניין שלו, הוא לא לטעמי" הוסיפה.
"זה פשוט קרה, אין לך ממה להתרגש. אני בכלל אוהבת מישהו אחר."
"מי?" שאל אורן בהתרגשות.
"איזה אחד שהרבה בנות בבסיס מכירות ודלוקות עליו. הוא הטעם שלי. הוא אמנם לא מהבסיס הזה אבל אנחנו מדברים הרבה בטלפון. הוא אפילו זורם."
"ערס חדש… יפה לך" התאכזב אורן.
"כן ערס חדש" ענתה ליאור בעצבים. "אין לך לאן ללכת, מה לעשות?"
אורן יצא מהמשרד מעצבים והחל ללכת לאורך הכביש החשוך.
לפתע הוא הבחין בעדי יושבת על אחד הסלעים מחוץ למשרד של ליאור.
אורן לא נשאר אדיש.
"מה קרה עדי הכל בסדר?" שאל.
"כן הכל טוב סתם קשה לי כאן" ענתה עדי, "אני לא רגילה להיות רחוקה מהבית ושמסביבי אנשים צועקים עליי."
"מי צעק עלייך?" שאל אורן.
"המפקדת שלי, היא טוענת שאני לא עושה כלום כל היום ואני רק יומיים בבסיס הזה. מה היא רוצה ממני?" השיבה עדי, ודמעה קטנה זולגת מעינה.
"נו בסדר, אל תתייחסי, לא כולם שווים יחס" חיזק אותה אורן.
לפתע פרצה עדי בבכי. אורן חיבק אותה ושם על ראשה על כתפו.
מי שראתה את הכל הייתה ליאור.

יום חמישי בבוקר הגיע וכולם יוצאים היום הביתה.
"אורן בוא רגע אני חייבת להגיד לך משהו" אמרה שרון.
"אני חייבת לספר לך משהו, אבל אל תספר לליאור שאמרתי לך. מאוד מפריע לליאור שאתה ביחסים כאלה עם עדי, זה מאוד קשה לה."
לפי המבט בעיניה, אורן ידע ששרון דוברת אמת.
"אני מספרת לך את זה כי היא חשובה לי וגם אתה" המשיכה שרון.
"מה את רוצה שאני אגיד לך" שמח אורן בליבו.
"היא טענה שאנחנו לא נצא אף פעם, שאני לא הטעם שלה, היא ידעה להתנשק עם דורון, אז שלא תבוא אליי בטענות."
"אני רק אומרת לך שתדע" סיימה שרון.
"חוץ מזה, בסך הכל ניחמתי אותה" ענה אורן.

אורן חשב שוב על מה שאמרה לו שרון. מה זה אומר שמפריע לליאור היחסים בינו לבין עדי?

"מי רוצה לצאת במוצאי שבת לאכול במסעדה?" שאל דורון את החבורה.
"אני…" התלהבה ליאור.
"אני סוגרת שבת" ענתה שרון.
"אני לא. אכלתי כבר בבוקר עם חברים" השיב אורן.
"אורן אני מתחננת בוא איתנו למסעדה, אני לא רוצה ללכת עם דורון לבד, הוא רוצה שנצא רק שנינו לדייט וכבר אמרתי לך שאני לא מרגישה אליו כלום, חוץ מזה לא נעים לי לסרב לו כל הזמן אז ביקשתי שיזמין את כולם. נו תהיה חבר טוב." שלחה ליאור הודעה.
"למה את לא מספרת לו כבר את מה שאת מרגישה? את מסבכת ככה את שנינו. את יודעת שאני לא יכול לומר לך לא."
השלושה הגיעו למסעדה. האווירה הייתה עכורה. אורן לא היה מרוצה כשהרגיש גלגל שלישי. דורון לא נהנה מעצם ההגעה של אורן. ליאור נהנתה מחמת הספק.
"תודה שבאת איתי היום" שלחה ליאור הודעה לאורן בסיום.
"מאוד לא נהנתי היום. כדאי שתתחילי לספר לדורון הכל. את לא יכולה להפיל אותי כל פעם שאת נופלת! אני לא אהיה שם תמיד בשבילך" ענה לה אורן.
"אני עוד אספר לו, אני רק צריכה למצוא הזדמנות."
"תגידי מה עם הבחור ההוא שכולם מאוהבות בו? זה שאת אוהבת, אתם יחד?" שאל אורן.
"מבחינתי כן, מבחינתו עוד לא. היינו אמורים להפגש כבר לפני חודש אבל הוא תמיד דוחה אותי. אני מאוהבת בו" השיבה ליאור.
"תהיי בריאה את והטעם שלך" סגר אורן את השיחה.

לאורן יש מפקדת חדשה. מכיוון שעוד שלושה חודשים הוא משתחרר, לא התעקש להקשיב לדבריה. לא חשב שלדבריה יש משמעות.
אורן מסתובב שבור בבסיס. כל יומיים הוא רב עם ליאור על משהו אחר. עוקץ אותה על הטעם שלה ובנוסף גם לא מפסיק לרדות בה שתספר כבר לדורון מה היא מרגישה. הוא לא מבין איך הגיעו למצב הזה. גם הדיבורים של כל החיילים מסביב, כאלה שהוא בכלל לא מכיר, באומרם שהם זוג, לא הוסיף למצב הרוח שלו.
"אורן…" קראה לו המפקדת שלו.
"כן המפקדת" ענה.
"קשה לי לראות אותך שבור ככה, מה עובר עלייך?" שאלה.
אורן התלבט עם עצמו קשות האם לספר למפקדת שלו מה שעובר עליו.
הרי הם לא החברים הכי טובים שיש. אבל מכיוון שהגיע לשטפון של רגשות, הרגיש צורך לשתף אותה בכאביו.
"זה קשור לליאור, אתה מכירה?"
"כן ברור שאני מכירה…" ענתה המפקדת.
"טוב אני אספר לך הכל מההתחלה" אמר לה אורן.
בעודו מספר לה את כל סיפור חייהם, כאשר אותו לילה שישנה אצלו, הוא הנושא המרכזי, עיניה של המפקדת בהקו. יכול להיות שהרגישה הזדהות, יכול להיות שחשה את כאבו של החייל שלה.
"טוב…" נאנחה. "סיפור מאוד לא פשוט ואני שמחה שסיפרת לי" כשחיוך מרגיש עולה על שפתיה.
"עצה שלי, שים לזה סוף. הסבל שלך לא שווה את זה."
אורן החליט שמוקדם עוד להקשיב לעצת המפקדת. אבל היה שמח מהעובדה ששיתף אותה, ושיש לו מישהי לעזרה.