אחות או מאהבת . [יש שינוי קטן לכול מי שקרא את זה כבר .]

אז ככה החלטתי להמשיך את הסיפור הזה .
החלטתי את זה כי פשוט לא הצלחתי להוציא אותו מהראש שלי ..וגם בגלל שעכשיו אני יהרוס אותו פחות עם כול השגאות שלי , כי תאמינו או לא יש לי פחות ופחות שגיאות .
[ זה יהיה מצחיק אם יש לי שגיאות עכשיו ;] ]
ולגבי הפסיקים והנקודות …אני יכולה להבטיח שאני אשתדל.

מאז שאנחנו קטנים אנחנו ביחד.
גדלים ביחד , מתפתחים בייחד, אוכלים בייחד , מתקלחים בייחד, ומשחקים בייחד.
כשהיינו קטנים היינו יוצאים לגינה בייחד משחקים , מעמידים פנים שאנחנו גדולים שאני האבא ואת האמא ויש לנו ילדים , זה אף פעם לא נראה לי הגיוני שאנחנו זוג , אבל , את , מה לעשות , את יודעת טוב מאוד שאת תמיד סובבת אותי על האצבע הקטנה שלך , האצבע שעכשיו מרוחה בשכבה שלך לק , לפעמים שחור, ולפעמים ורוד תלוי במצב רוח שלך .
לפעמים כשאני מעיר אותך שתקומי להתארגן לבית ספר את מתעצבנת עלי ואז הקמט הקטן הזה מופיע לך בין הגבות ,והגומה שיש לך בסנטר כשאת מתחננת שאתן לך עוד חמש דקות לישון , ואני , אני תמיד נותן לך , אני מעדיף לחטוף צעקות מאמא ומהמורה ולא לסרב לך , אז אני נשכב לידך ואת סמה את ראש הקטן שלך על החזה שלי מחבקת את הבטן שלי אני מרגיש את הנשימות הקטנות שלך עלי ואני לא יכול להפריע לך ונותן לך לישון עוד עשר דקות , מה לעשות, את החולשה שלי .
ואז את מתעוררת פתאום בבהלה , אני מעמיד פני יישן , כדי שתחשבי שנרדמתי גם , את נותנת לי בוקס בחזה כדי להעיר אותי ומתלוננת שבגללי אנחנו נאחר, אני עושה כאילו זה כואב לי כדי שתעשי את זה שוב בפעם הבאה , אני מעמיד פני סובל כשזה בעצם ממש נעים לי , בכול פעם , בכול בוקר שאת עושה את זה החזה שלי מתמלא באושר בזרמים שמלווים אותי בכול היום , את מתארגנת כול כך מהר שאת לא מבחינה בזה שאני עוד בחדר ומורידה מולי את הפיג'מה , וזה לא אכפת לך שאני רואה אותך , רואה את הצלקות שיש לך בין הרגלים ובבטן , וכול בוקר , בכול פעם , אני נזכר ברגע הנורא מכול , ברגע שאיזה פסיכי עם תעודות החליט לעשות אצלנו ביקור בית , הוא חתך אותך , ואני לא הגנתי עליך , אני רוצה שתדעי אני לא סולח לעצמי על זה , ואני לא חושב שאני יוכל לסלוח לעצמי , אני הגדול , אני הוא זה שהיה צריך להגן עליך, אבל לא הגנתי עליך .
את מסתירה מהר את הצלקות עם הבגדים עומדת מול המראה , את מחייכת חיוך , אבל זה לא חיוך טוב , זה חיוך נוראה זה החיוך שאני הכי שונאה אצלך , זה חיוך שאת עושה כשאת מעמידה פנים שאת בסדר כשבפנים את ממש לא.

לא פעם ולא פעמים באת אלי בוכה , מתלוננת על זה שהיית עם גבר , והוא נרתע ממך בגלל הצלקות.
אני הייתי מתעצבן ותמיד בכול פעם שהיה מקראה כזה , יום אחרי מי שהעליב אותך היה מגיע עם חבורות על כול הפרצוף .
יום אחד באת אלי אחרי שראית את מי שהעליב אותך , את מי שפגע בך מלא בחבורות על כול הפרצוף , אמרת לי תודה ונתת לי נשיקה על הלחי חיבקתי אותך ולא עזבתי עד שרצית , נהניתי מכול רגע , מכול שנייה שהיה בנינו המגע הזה , את התנתקת ממני ואמרת לי שאני האח הכי טוב שהיית יכולה לקבל.
את מבינה, את מבינה עכשיו למה לא הייתי אומר משהוא , אני לא אמרתי כלום כי אני אוהב אותך , אני כותב לך את המכתב הזה , מתבייש כולי , אני יודע שאת לא אוהבת אותי גם , ושאני עושה את הכול סתם , אבל אני חייב לשחרר אותך , אז אני אוהב אותך , מאז ומתמיד , אני אוהב אותך . ואני יודע שאני חוטא .
אני אוהב את החיוך הזה שלך , את הגומות המצחיקות שיש לך , את מצביי הרוח שלך שמשתנים כול שנייה , אני אוהב איך שאת הולכת ,איך שאת ישנה , אני אוהב הכול הכול הכול ,כול מה שיש בך !
אני יודע שלא יכול לצאת משהו מאתנו אבל יש לי עוד תקווה קטנה , אני יודע שאת מחשיבה אותי כמו אחיך ולא כמו מישהו שיכול לאהוב אותך ,ושאת יכולה לאהוב בחזרה , אבל אני חייב להגיד לך את זה , אחותי אמרה לי שאני לא יכול לשמור את זה יותר בבטן שאני חייב לעשות משהו , היא תפסה אותי בוכה פעם , אחת מיני הרבה פעמים שהייתי מתבונן בך מהמרפסת מנשקת אותו ומחבקת , את ישבת עליו , הוא נישק אותך בפה והתחיל לנשק אותך בצוואר , ונתת לו לעשות את זה את רצית את זה , הוא נשא אותך לתוך הבית , הייתי ממשיך להתבונן בו סוגר את הווילון של החדר שלך , עם חיוך מעצבן שהייתי רוצה שישי לי על הפנים , רציתי להיות הוא , רציתי לנשק את הצלקות שלך , ולאהוב אותך , אני יודע שאני מגיע לך , אני היחיד שהסתכל על הצלקות הנוראיות שלך ולא נרתע , אני היחיד שרוצה להעביר את היד על הצלקות שלך , ולנסות למחוק לך את הזיכרון מהלילה הנוראה והארוך ההוא , אחרי כמה דקות הוא יצא מהבית שלך מהר, ידעתי שסיפרת לו מה קרה לך והוא נרתע , שוב היו נרתעים ממך , וזה היה הורס אותך .
הייתי זז מהחלון כשראיתי אותך יוצאת מהבית לכוון הבית שלי , הייתי נשכב על המיטה מעמיד פני ישן , אולי הפעם אני לא אצטרך לשמוע איך נפגעת ואז לא הייתי נפגע איתך , את היית נכנסת לתוך החדר שלי רואה שאני ישן , אז היית רק נשכבת לידי נצמדת לחזה שלי , הייתי מחבק אותך , ואת היית בוכה , הדמעות שלך הרטיבו ולכלכו את החולצה שלי במים שחורים הייתי בוכה איתך , הייתי מרגיש את הכאב שלך ,הרי אני גם הסיבה לכאב , אני הוא זה שלא היה יכול להגן עליך כשהוא פתח אותך , חצה אותך לשנים לתמיד, וחתך אותך .
אני לא יכול לשאת את זה יותר , אני לא יכול לסבול את זה עוד ,אני יושב כאן בשבילך מחכה לך, מקווה שאת קוראת את זה ומרגישה כמוני , מקווה שאת תבואי אלי , ותחבקי אותי ותגידי לי שאת אוהבת אותי ,ואז אני אוכל להוריד ממך את הבגדים ולאהוב אותך כמו שאף אחד לא עשה .
אני מחכה לך , פה על המיטה שלי , בית שלי , מתפלל שאת לא שונאת אותי עכשיו .

סיימתי לקרוא את המכתב והלב שלי הפך למאושר , רציתי כבר לרוץ אליו לחבק אותו, כול הזמן הזה רציתי שהוא ירגיש משהו שהוא יגיד משהו , אבל הוא לא אמר כלום , בכול פעם שיצאתי עם מישהו רציתי שזה יהיה הוא, קיוויתי שהוא אוהב אותי למרות שהוא כמו אח שלי , ולמרות שהוא היה ברגע הכי נורא שקרא לי , אותו הלילה שגנבו ממני את מה שהיה כול כך יקר , הוא ניסה להגן עלי אבל לא הצליח ,אני יודעת שיש לו ייסורי מצפון כשהוא רואה את הצלקות , אני מנסה להראות לו שזה לא אכפת לי ,שהתגברתי על זה , ניסיתי להתגבר על זה בכוח , אבל בכול פעם שניסיתי להיות עם מישהו הם הזדעזעו וברחו , כשסיפרתי להם מה היה לי , הם פשוט יצאו מהבית .
לבשתי תחתון וחזייה תואמים בצבע שמנת , התרגשתי , שמתי מהר חולצה ומכנס עלי ורצתי למטה , ירדתי במדרגות שתיים שתיים רוצה לראות אותו כבר, לנשק אותו, בכול בוקר כשהיה מעיר אותי חיבקתי אותו , הרגשתי את הבטן השרירית שלו, הרחתי את הריח שלו מסניפה אותו, הייתי קמה אחרי רבע שעה בבהלה עושה מהומה סתם כי היה באה לי , סתם כי הוא היחיד שהיה נהנה לצפות בי לחוצה , רציתי לגרום לו אושר ,אבל לא ידעתי איך ,אני גיליתי שאני אוהבת אותו לפני שנתיים כשפרצו לי הביתה , ישבנו שנינו, וכשהפורץ נכנס הדבר היחיד שהיה לי בראש זה שהוא לא יראה את זה , לא רציתי שיראה איך אונסים אותי לא רציתי שיראה מה עושים לי ,הפורץ התחיל לחתוך אותי הוא ניסה להפסיק אותו אבל הפורץ פגע גם בו הפורץ דחף אותו לקיר והוא לא קם , פחדתי נורא , הרגשתי שמשהוא בתוכי נשבר נהרס, וזה לא היה בגלל שהייתי חתוכה ופצועה , החזה שלי כאב מרוב דאגה אליו , רציתי ללכת אליו לחבק אותו , לנשק אותו ולא לעזוב אף פעם .
בכול פעם שנגענו אחד בשניה לא רציתי להפסיק את זה, רציתי לחבק אותו ולא לעזוב .
עליתי במדרגות לחדר שלו , פתחתי את הדלת בתנופה וסגרתי אחרי , " אני אוהבת אותך " אמרתי בהתרגשות מורידה מעצמי סודות שהיו חבויים בפנים שנים .
הוא הביט בי ,בוחן אותי , ולבסוף הוא לא יכל כבר ורץ אלי חיבק אותי חזק חזק לא מרפה, אחזתי בו גם אני חזק לא רוצה להרפות " את לא מבינה כמה רציתי לשמוע את זה ממך , אני אוהב אותך כל כך ,ואת לא יכולה להתחיל להבין כמה " הוא אמר מסניף את הריח שלי, התנתקתי ממנו ומשכתי אותו אחרי למיטה , הוא נעל את הדלת מהר שלו יפריעו לנו ונשכב עלי מתחיל לפזר נשיקות על כול גופי , הוא הגיע לבטן שלי הוריד ממנה את החולצה ליטף את הצלקת " את לא מבינה כמה זמן רציתי לעשות את זה " הוא אמר מנשק את הצלקת , " אני מצטער שלו יכולתי למנוע את מה שהיה " ,
" אתה לא צריך להצטער " אמרתי מנחמת , " בוא נחשוב על מה שיהיה לנו מעכשיו ולא על מה שהיה לנו . אני אוהבת אותך ואתה אותי וזה מה שחשוב ".
הוא המשיך לנשק אותי והוריד לי את המכנס מנשק כול צלקת וצלקת שפתיו החמימות מדגדגות את עורי החסוף
הוא החליט שהתחתונים והחזייה שלי מיותרים וזרק אותם על הרצפה .
" אני אוהב אותך "הוא לחש לי לאוזן ברגע שחדר אליי.
"גם אני אותך " אמרתי מתענגת על מגעו בתוכי , חיבקתי אותו חזק מצמידה אותו אלי ויודעת שלעולם לא אעזוב .