העבר רודף למרות שאת רוצה שיעזוב.

יש ימים שאני יושבת על מיטתי והמחשבות שלי רצות בראשי, לימים אחרים לימים שהיו שחורים אפלים מבולבלים , אני חוזרת להווה , ואומרת לעצמי אני עברתי את זה, היום אני אחרת , בחורה שונה , אבל מסתבר שאי אפשר לברוח ממש מעבר, כי לא משנה לאיפה אני הולכת , העבר חוזר כמו בומרנג, כמה פעמים שאני ינסה לזרוק את זה לאוויר ולהרחיק את זה ממני , זה יחזור לא משנה מאיזה כיוון .

אני בן אדם שונה היום, אני לובשת בגדים שונים יותר, אני לובשת גם על הפנים חיוך רחב, אני יוצאת מהבית ומבלה, אבל האם באמת טוב לי? זה נשמע כל כך טיפשי לעומת בעיות של אחרים, יש כל כך הרבה סבל ורוע בעולם, מה שקרה לי זה כלום אבל למרות הכל, זה כואב. זה חור שלא נסתם, כמו חור שחור שנמשך . על פני חוץ ברור שנראה הכל בסדר, אבל בפנים מרגיש לפעמים שהלב שלי עשוי מאבן, שהראש עסוק רק במה שקרה לפני כמה שנים.

אני יודעת שכולם אומרים לי להתקדם האלה בחיים שלי, שזה יגרום לי להבריא, אבל איך, איך שוכחים את העבר.. הריי תמיד אמרו לי שבלי עבר אין עתיד, אז כנראה שלא יהיה לי עתיד?

אבל משהו אחד אני כן שמחה בו על העבר שלי, הוא גרם לי להיות מי שאני ומה שאני , הוא בנה אותי , עם כל מכשול ועם כל כאב ובכי שהיה בחיי, למדתי להיות חזקה , למדתי לא לתת לאנשים אחרים לראות כאב ממני, אז כנראה זה הסיבה…

שיש לי חיוך שרחב על פניי, אבל מבפנים .. החיוך , הוא מוסתר על ידי אפלה .