דיכאון
דיכאון זה כשהגוף נלחם עם המחשבות על החיים. כשהגוף רוצה להמשיך לחיות והראש רוצה לשכוח. מחשבות. אי אפשר לכבות את זה. אי אפשר להתעלם, לפחות לא לנצח. הכאב,הבדידות, העצב שאי אפשר לתאר במילים. דיכאון זה כשהיית רוצה להיות מישהו אחר. לחיות חיים של מישהו אחר, כל אחד שהוא לא אתה. לא כולם יודעים, אבל כאב נפשי קשה יותר מכאב פיזי. כאב פיזי עובר ואפשר לטפל בו אבל כאב נפשי.. אין לזה תרופה. אין פיתרון. אין משהו שיעזור. והדרך היחידה שמאפשרת להפסיק לחשוב היא לישון. לחלום. החלום הוא דרך המילוט היחיד. הדרך היחידה בה אפשר להתנתק מהראש ומהמחשבות לזמן מה. אם אצליח להרדם… אבל הבעיה האמיתי לא מתחילה כאן. הבעיה האמיתית זה שזה יושב על הלב ואין למי לשפוך ואין עם מי לדבר. אף אחד לא מבין. לאף אחד לא אכפת. כולם צבועים. היחיד שאפשר לדבר איתו זה אתה עצמך. זה כואב. זה כואב כל כך. הראש זועק לעזרה, רק לדבר עם מישהו שיקשיב. הייתי רוצה לדבר על זה עם מישהו אבל אני פשוט לא יכולה. אני רוצה לומר כל כך הרבה אבל ברגע שמישהו מקשיב אין לי מה לומר.המילים פשוט לא יוצאות. או שאני פשוט לא מצליחה לתאר את מה שאני עוברת במילים. זה כואב. זה כל כך כואב. זה קשה. זה קשה יותר ויותר מיום ליום. ומה שעוד יותר עצוב זה שאני לא היחידה. אני לא היחידה שנמצאת במלחמה הזאת של החיים נגד המוות. המוות הפנימי, הריקנות שאני מרגישה. וכואב לי לדעת שאני לא יכולה לעזור ולתמוך במישהו אחר שמרגיש את אותו הדבר. כואב לדעת שהוא אף פעם לא יבקש עזרה ולא יבקש שיקשיבו לו. אני יודעת. לא הייתי רוצה לדעת אבל אני יודעת. אני יודעת שאף אחד אחר לא יעזור לו. גם אם מישהו ידע, אם לא עבר זאת על עצמו הוא לא יבין. הייתי רוצה לעזור. הייתי רוצה. אבל אני פשוט לא יכולה.
תגובות (2)
דיכאון זו הרגשה מכוער. אבל תדעי שגרועים ממך הצליחו לצאת, וטובים יותר שקעו עמוק עד למקום בו הם אינם. תלחמי על עצמיך. את יודעת שאת שווה את זה. ויש. יש מה לעשות. אגב מחשבות משקרות לנו כל הזמן אל תאמיני להן
אני כל כך מזדהה עם מה שכתבת…