אהבה לא צפויה ~פרק 4~

יצאנו לעשות סיבוב בבית ספר אני ניקה ומיראל והיינו שלושתינו לבד כדי שאני אשאל למה ניקה הייתה כל כך נרגשת לצאת החוצה, או יותר נכון לנחש למה היא הייתה נרגשת.
"ניקה למה היית כל כך נרגשת כשביקשת שנצא להסתובב…?".
"סתם…רציתי לנשום קצת אוויר זה הכל", כמובן שלא האמנתי לה כשהיא אמרה את זה, "אני דווקא לא שמעתי שהיא הייתה נרגשת". אמרה מיראל.
"אני יודעת למה היית נרגשת כל כך", אמרתי.
"נו…ולמה" , היא חייכה והסתכלה אליי בטוחה בעצמה שאני לא יודעת את התשובה, "תסתכלי קדימה ותגלי", אמרתי לה בטוחה בעצמי.
הסתכלנו שלושתינו קדימה וראינו ילד שלומד שנה מעלינו, קוראים לו גיא גברילוב, יש לו שיער חום ובלורית בקידמת השיער ומשקפיים, הוא יותר גבוה מאיתנו.
ניקול הסתכלה עליי המומה שגיליתי את התשובה כל כך מהר, היא חושבת שאני לא מכירה את החברה הכי טובה שלי.
" מה לך ולגיא ניקה" , שאלה מיראל.
"טוב נו מודה!, אני מתחילה לחבב אותו, אולי קצת יותר מלחבב", אם אתם תוהים למה היא התכוונה כשהיא אמרה שוב…
כששלושתינו היינו בכיתה ה' ביסודי, גיא היה בכיתה ו', וניקה הייתה מאוהבת בו, ועכשיו היא שוב מאוהבת בו.
"הא הא, ידעתי! רואה כמה טוב אני מכירה אותך!", אמרתי כשאני קופצת ומוחאת כפיים, "מה איתך ולריה, את לא שמת עין על אף אחד מהשכבה?", מיראל שאלה אותי במבט בוכן, "וואו, אם לומר את האמת אז לא חח, אף אחד לא לטעמי".
כשהייתי יותר קטנה הייתי מאוהבת נורא בילד אחד, קוראים לו פיליפ, אהבתי אותו בערך שנתיים, ומאז שהפסקתי לאהוב אותו לא התאהבי יותר…
"טוב בנות בואו לכיתה עוד מעט יש צלצול, צריך עוד לראות את הטקס המצבן של פתיחת שנה", אמרה ניקה, ושלושתינו הלכנו לכיתה….