שוב אותו לב שבור…

שוב אותו סיפור.
השעה כמעט 2:00 בלילה, ועוד כמה דקות ספורות השעון הדיגטלי יתחלף ל3:00 כניד עפפף.
שוב אותו חיסרון,
שוב אותן טעויות,
ושוב אותו לב שבור,
ואם זה לא היה כל כך כואב זה היה מצחיק, שהוא שבור מזה שאין אף אחד שביכולתו לשבור אותו…
דאגות גדולות וכבר ניחשתן-
כן- שוב,
שוב מוחלפות בדאגות טיפשיות לדוגמא שאכלתי צ׳יריוס והוא הוזיז קצת את הפלטה של השיניים ואין לי ממש זמן לראות את האורטודנט שלא ראיתי שנים…
כן שוב אותם רגעים דוממים, בהם השעון מתקתק חרישית…שוב את מגלה שהוא הצליל הכי מעצבן בעולם,
מסמן על זמן שמתבלה לו, טס…
ואת שוב על אותה הספה יושבת,
שוב.
תוהה אם משהו בכלל השתנה.