״החרדית שנאנסה״.

הלכתי לחברה, וכשחזרתי, פתאום התחיל לרדת גשם.
כשהגשם ירד בטיפטופים זעירים, עוד המשכתי ללכת לכיוון הבית, אבל כשהגשם הפך למבול, חיפשתי מקום שישמש לי כמחסה מהגשם העז.
הבניין הכי קרוב, נמצא במרחק כמה מאות מטרים, ואז ראיתי אותו, את המבנה הלא-מוגדר, מבנה ללא-שם.
מישהי סיפרה לי פעם ש״פעם המבנה הזה שימש כשירותים ציבוריים״, אבל השירותים עצמם נעקרו משם מזמן, והוא נשאר מין מבנה קטן מכוער ומוזנח.
״מכוער מכוער, אבל לפחות יש בו גג.״ חשבתי לעצמי, תוך כדי שאני תופסת במבנה המוזר ששימש לי כמכסה, מחסה מפני הגשם.

עברו כמה דקות, הגשם התחזק, ופתאום, נכנס למבנה הרעוע והישן בחור מהשכונה שלי.
״גם אותו בטח תפס הגשם, והוא בא לפה כדי לתפוס מחסה״, חשבתי לעצמי.
אני מכירה את הבחור הזה בשמו, והוא מכיר אותי בשמי.
בשכונה שלנו כולם מכירים את כולם, אבל איתו ספציפית אף-פעם לא דיברתי.
אני בחורה ביישנית, וזו הסיבה שהרגשתי מבוכה ברגע שהוא נכנס, אבל הגשם בחוץ המשך לרדת ולא איפשר לי לצאת, נאלצתי להישאר.

עברה דקה, ופתאום שמתי לב שהוא נצמד אלי, אני חרדית, וככזו, אני שומרת נגיעה – התרחקתי ממנו.
אבל הוא המשיך להתקרב אלי…ואז אפילו תפס אותי ביד שלי.
״עזוב אותי, אני שומרת נגיעה!״ אמרתי לו, אבל הוא לא התייחס.
הוא הצמיד אותי לקיר באופן כוחני, והתחיל להתחכך בי, ניסיתי להתנגד בכל כוחי, אבל הוא חזק ושרירי – לא היה לי סיכוי מולו.
ופתאום בהפתעה, הוא הפיל אותי לרצפה, הוא הרים לי את החצאית, ואז כנראה התחרט, והוריד לי אותה במשיכה חזקה, הוא תפס לי בחזה, והתחכך בי, נתתי לו סטירות – הוא תפס לי את שתי הידיים ביד אחת שלו.
צרחתי, ״הצילו, הצילו, שמישהו יעזור לי!״ הוא צחק עלי, ״הבניין הכי קרוב נמצא במרחק כמה מאות מטרים מפה, הגשם הסוער שבחוץ עושה רעש חזק מידי, אף-אחד לא יכול לשמוע אותך!״ הוא הסביר לי בחיוך מרושע-משועשע.

הוא ניסה לייאש אותי – אבל אני לא התייאשתי.
ניסיתי לבעוט בו, ואז הוא תפס לי את הרגליים עם היד השניה, השתוללתי בכל הכוח שהצלחתי לגייס, ממש פירכסתי בכל הגוף.
אבל זה לא השפיע עליו, הוא יותר חזק ממני, הרבה יותר חזק.
פתאום הוא התרומם ממני, הוא פתח את הרוכסן של המכנסיים שלו, והוריד אותם ביחד עם התחתונים שלו.
זה לקח לו בדיוק שניה, אבל אני ניצלתי את השניה הזו, ובעטתי בכל כוחי בביצים שלו.
הוא התקפל, ואני התרוממתי במהירות, לקחתי את החצאית שלי מהרצפה, ורצתי כשאני עדיין רק בתחתונים.

רק כדי שתבין, אני בחורה חרדית, וככזו, צניעות – היא אחד הדברים שהכי חשובים לי בחיים!
אני מהבנות האלה שמקפידות להתהלך בצניעות, ללבוש חצאיות אחרי הברך, וחולצות סגורות שלא חושפות כלום.
אבל בכל זאת, רצתי עם תחתונים שני רחובות שלמים.
״למה?״
כי יש משהו שיותר חשוב לי מצניעות – הבתולים שלי.

למזלי הרחובות היו כמעט ריקים, הגשם היה כל-כך חזק, והבריח אנשים לבתים.
האמת היא, שאולי היו כמה אנשים שהסתכלו עלי בפליאה, ״בחורה עם חזות חרדית, רצה ברחוב בתחתונים?״ אני פשוט לא ראיתי אותם מאחורי מסך הדמעות.

רצתי כאחוזת אמוק, כעבור דקות ספורות הגעתי לבניין שלי, רק כשהגעתי לבניין, הרשיתי לעצמי קצת להרגע, לבשתי את החצאית במהירות, עליתי הביתה, ועשיתי מקלחת ארוכה.
נגעלתי ממנו וממה שהוא עשה לי – אז הקאתי.
התאבלתי על אובדן התמימות שלי ועל אובדן האמונה שלי בבני אדם – אז בכיתי.
הרגשתי מושפלת, מישהו אחר ניסה לקחת בעלות על גופי, מישהו ניסה לקחת לי את הבתולים שלי ללא רשותי.
אני בחורה ששומרת על עצמה ועל גופה, וכל זאת, הוא נתן לי יחס יותר גרוע ממה שנותנים לזונה.
כעסתי.
כעסתי על זה שהוא גרם לי להרגיש כל-כך חסרת-אונים.
גנב – הוא אחד שלוקח ממך ללא רשותך את רכושך.
אנס – לוקח ממך משהו הרבה יותר חשוב ללא רשותך, את גופך.
אומנם אותו אנס לא הצליח לחדור אל גופי, אבל הוא בהחלט אנס אותי.
הוא לקח ממני את התמימות, את האמונה באנשים, ובעיקר בגברים.
ואת זה – אני לא יודעת אם מישהו אי-פעם יוכל להחזיר לי.

תמיד אני חשבתי לעצמי שאני שומרת על עצמי – כדי שביום שאני אתחתן, אני אגיע לבעלי כבתולה, ״הוא יהיה הראשון שלי״.
אבל עכשיו, עכשיו פתאום המילה ״מין״ מעלה בי אסוציאציות מפחידות, אני נזכרת באנס השרירי והמפחיד ההוא, ובאיך הוא מנסה לגזול ממנו בכוח את גופי.
פתאום ״מין״ מפחיד ומרתיע אותי, ואני שואלת את עצמי, ״מה יקרה אם אחרי שאני כבר אתחתן…אני ארתע ממגעו של בעלי?
יכול להיות שהאונס גרם לי לצלקות נפשיות, שבלתי-אפשרי לרפאות?״
, פתאום נכנסות לי לראש מחשבות מפחידות.

ואז שמעתי דפיקות על דלת המקלחת, הן העירו אותי מהמחשבות המפחידות.
זו הייתה אמא שלי, ״הכל בסדר?״ היא שאלה.
״את כבר שעתיים וחצי במקלחת״. היא הוסיפה.
״אני לא מרגישה טוב…״ עניתי בקול צרוד מבכי. לא שיקרתי, באמת לא הרגשתי טוב, הרגשתי רע מאוד.
״אוי מתוקה שלי, רפואה שלימה, אני אכין לך תה, ואשים לך לידו כדור אקמול, תיקחי אותו אם את זקוקה לו, אני פשוט חייבת ללכת, תעדכני אותי מה קורה איתך.״ אמרה לי אמא.
״בסדר, תודה רבה אמא.״ עניתי בחולשה.

את השבוע האחרון, ביליתי בבית. אמרתי לאמא שאני חולה, והיא אפילו קבעה לי תור לרופא, שנתן לי כמה ימי חופשה מהלימודים.
לא סיפרתי לאף-אחד.
התביישתי במה שקרה, במה שהוא עשה לי, למרות שזו לא אשמתי, עדיין פחדתי, ״כולם יתייחסו אלי בצורה שונה, ייקחו אותי לפסיכולוגים, יירחמו עלי…ואולי, אולי הם אפילו יאשימו אותי בכך שרציתי שהוא יאנוס אותי?״
פחדתי, לא רציתי להיות הילדה הזאת – אז שתקתי.
– – –
במשך השבוע, החברה הכי טובה שלי באה לבקר אותי מספר פעמים, היא דאגה לי, ובכל זאת, לא סיפרתי לה מה קרה.
פחדתי מהתגובה שלה, וגם…קצת התביישתי.

כעבור שבוע (יום שישי), היא התקשרה אלי מפוחדת כולה, היא גרמה לי להבטיח לה שאני לא אספר לאף-אחד, ואז היא סיפרה לי.
היא סיפרה לי ש״אתמול בלילה (חמישי) בזמן שהיא חזרה ממני, תפס אותה בחור גדול ושרירי, הוא לקח אותה למקום חשוך ושקט, ושם הוא נעץ בה את איברו תוך כדי שהוא מכה אותה באכזריות.״
הצטמררתי מהתיאור שלה לאונס שהיא עברה, אני ידעתי מה היא הרגישה, זו חוויה שאני בעצמי לפני שבוע כמעט חוויתי.
״תגידי, זיהית את הבחור הזה?״ שאלתי אותה.
״כן, אני אגיד לך את השם שלו, אבל אל תספרי לאף-אחד…״
היא אמרה לי את השם שלו, והזדעזעתי.
זה היה אותו בחור שכמעט אנס אותי.
ואז פתאום חשבתי לעצמי, אני גם קצת אשמה במה שהוא עשה לה, אם אני הייתי מתלוננת עליו לפני שבוע, הוא לא היה אונס את החברה הכי טובה שלי אתמול.
– – –
אני כותבת לך את הסיפור הזה דוד, וכל הפנים שלי דמעות.
אתה מעלה הרבה סיפורים עם מסרים, ואני חושבת שבסיפור שלי יש מסר מאוד חשוב.

אם את חס וחלילה נאנסת, או אפילו ניסו לאנוס אותך ולא הצליחו – תתלונני.
כי אם את לא מתלוננת על האנס הזה וגורמת לכך שיעצרו אותו, יש לך חלק בכך בזה שהוא ממשיך לאנוס.
את יכולת למנוע ממנו לעשות מעשי סדום גם באחרות, ולא עשית את זה, ולכן עוד מישהי נאנסה.
וכשגם היא לא מתלוננת, עוד אחת נאנסת.
וכן הלאה וכן הלאה…
לפי מחקרים, אחת מכל 5 בחורות בישראל נאנסה.
זו בדיוק הסיבה.
הדרך היחידה למנוע אונס – היא להתלונן.
– – –
אז את, כן את, הבחורה הזו שחוותה את אחת החוויות הכי קשות שקיימות.
היית רוצה שעוד בחורות יחוו את אותה חוויה מזעזעת?
אני בטוחה שלא.
יש לך דרך למנוע את זה, היא פשוט דורשת ממך התגברות על הפחד – אומץ והקרבה, אבל אם תחשבי לרגע על הבחורות שעלולות להיאנס על ידי האנס שאנס אותך – תגלי שזה שווה את זה.

ממני…
החרדית שנאנסה בגופה, אך בעיקר בנפשה.