תהי יפה ותשתקי! עונה 1 פרק 13 מאפיה?

צרחתי כשהמים הקרים נגעו בי, התרחקתי מהמים, או מהאזור שבו הייתי.לא הבנתי !איפה אני?
גון רק צחק תופס אותי מהמותניים מלטף את זרועותיי בעדינות הלוך חזור.גורם ללחות שנחה על גופי להתערבב עם גליי החום שיוצאים מגופי בגלל המגע שלו בי.שנאתי את זה.את האופן שבו הוא נוגע בי.התחלצי להחרד בבהלה מהמים שהיו כול כל קרים וכול דקה חזרו לגעת ברגליי והתרחקו במורה לא מוכרת. זאת הפתעה שהוא עושה לי או עינוי?
"איפה אנחנו?"
רטנצי בעצבנות.
שלבתי אצ אצבעותיינו כאילו נועדנו לאחד השני.פטטי כול כך פטטי, אנחנו מכירים רק יומיים וזה מרגיש כאילו אני איתו כבר באותו בית שנים.
שוב המים נגעו בכפוצ רגליי, צמרמורת קור עלתה לעמוד השידרה שלי עד העורף.רציתי רק לברוח.
"תראי בעצמך"
לחש שוב לאוזני גורם לי מעט להתעצבן, אני שונאש אותך תפסיק לגעת בי.שוב הגוף בוגד בי ומגיב למגע שלו, אותם גליים בין רגליי וראשי מרגיש כבד לפתע.שנאצי להיות חסרת שיווי משקל בגללו.
מצמצצי כמה פעמיים בחושך, מתרגלת לחושל שהירח לא מצליח להאיר, הרמתי ישר את עניי לירח נחנקת מתחושת הסבל שבתוך גופי, לחשתי בשקט אליו מבלי שגון ישים לב"שהיומולדת 18 שלי יהיה מיוחד ולא כמו כול הימי הולדת שהייתי חוגגת עם עצמי.לבד בחשך.כן זאת מי שאני. כלום.חסרת משמעות.
ושוב המים הקרים נוגעים בי, ישר נתקתי את מבטי מהירח הזוהר.כפות רגליי הקטנות נהיו רטובות.
במקום לצרוח מאושר שסוף סוף זה קורא הדבר היחיד שהרגשתי היה הגוש של הדמעות בגרוני
"ים?"
שאלתי בקול חנוק.לא מאמינה
"אהבת?".שאל בתקווה
אהבתי?
הוצאתי את רגליים מהמים הקרים מרגישה כאילו אני נשרפת וטובעות בתוך עניו הכחולות.הים האבוד שלי נוגע בי והדבר היחיד בראשי הוא לברוח.
סובבתי את גופי בחדות והתחלתי לרוץ לרכב, מרגישה איך הדמעות זולגות לחא כוונה, בהחחט אהבתי אבל לא הבנתי אותו.ולא אותי.
אני דמיינתי אותו מרביץ לי, מכריח אותי לשכב איתו.לא מתייחס לרגשותיי אך ביום הזה עכשיו הוא רק מראה לי כמה אכפת לו ממני.
מי אתה? למה אמא נתנה לי לחתום על הסכמי סודיות בשבילך? אתה קונה אוצי ומתייחס אליי כאילו אני פה מרצוני!
"רוז?"
ג'ון נכנס למושב שלו מביט בי בדאגה בזמן שאני מנגבת את הדמעותי בעדינות לא רוצה למרוח את האיפור.
"מי אתה?"
שאלתי שאלה שאפילו הפתיעה אותי אך לא עוצר לשמייה בשאלות"למה הכפת לך ממני? למה קנית אותי ! למה הסרת עליי כול כך הרבה דברים? למה אני פה איתך ואתה לא מכה אותי? מה אתה? מפלצת?"
את הסוף לחשתי פוחדת שאקבל על זה סטירה.בהחלט כפות ידיו יכולות לסמן אותי.בכול דרך אפשרית..צמרמורצ עברה בגבי למגוון האפשרויוצ שחשבתי.
"למה אתה מביט בי כאילו אני הדבר הכי טובה שקרה לך?"
שאלתי מבוהלת ומתוסכלת ששוב עניו הכחולות הביטו בעניי.
"כי את לי הכול"
ג'ון אמר בלחש מספיק כדי שאני אשמע אותו.
הוא התניע את הרכב ללא כול מילה או אנחה מייסרת שלי.
אני הכול?
סובבתי את ראשי אל הגיפ השחורה שתמיד נמצאת האחוריינו, למה יש תמיד כול כך הרבה אנשים ששומרים עליינו? הוא נראה כול כל מלאכי.
מה הוא כבר עשה?או עושה?
"במה אתה עובד?"
שאלתי שוברת את מישבותיי ואת חוט מחשבותיו.
"מאפיה"
ענה ביבוש.
גורם לי להבין רק דבר אחד.
אני בצרות!