אם רק תרצי אותי אני שלך לתמיד- עונה 2 פרק 2

~דור~
"את מכירה אותה הכי טוב!" צעקתי על ריילי בפלאפון
"לא רק אני! גם אתה!" צעקה עליי בחזרה
"אבל עליי היא כועסת עלייך היא בחיים לא תכעס" אמרתי לה
"דור, זה קשה גם לי אבל היא לא מדברת עם אף אחד, וכשהתקשרתי לבית סיננו אותי, וכשהתקשרתי לאח שלה ולדניאלה הם רק צעקו עליי" סיפרה לי, ברור שהם יכעסו.
"אני לא יודע מה לעשות" אמרתי לה עצוב
"אתם חייבים לנהל את השיחה הזאת כבר אז תחזור מאיפה שאתה לא נמצא" אמרה לי מה לעשות
"אין לי שום זכות לעשות את זה"
"דור אתה סתם מתחיל שוב"
"מה סתם? אני איבדתי את האמון שלה, היא לא תרצה לדבר איתי"
"דור, בשלב הזה, אתה היחיד שהיא רוצה לדבר איתו אז תחזור כבר" אמרה לי וניתקה את השיחה.
עדיף לי לנסות ולהיכשל מאשר לא לנסות בכלל.
הלכתי לחדר שלי וארזתי את הכל, שלושה תיקים כבדים מאוד,
"כבר הולך?" שאלה אניטה, העוזרת,
אז כן, ברחתי לאגם, לבית על האגם, השבעתי את מגי וקייסי שלא יגלו לאף אחד איפה אני.
"היא מתפרקת מדי, אני חייב לחזור אליה" הסברתי לאניטה "אתה בחור טוב, תסביר לה את כל מה שהסברת לי" עודדה אותי,
אניטה בהחלט עזרה לי להרגיש טוב, אחרי יומיים שהשתכרתי בלי הפסקה היא עצרה אותי וביקשה ממני לספר לה הכל, סיפרתי לה הכל והיא עזרה לי להרגיש טוב יותר בלי האלכוהול.
והיום אני הולך לחזור ולהסביר הכל.
"ביי אניטה" אמרתי וחיבקתי אותה,
סגרתי את הריצ'רץ' של התיק האחרון ויצאתי מהבית, הדלקתי את המכונית והעמסתי את התיקים בבגאז'
"רגע!" נשמעה צעקה מתוך הבית ואניטה יצאה החוצה עם צידנית קטנה,
"מה זה?" שאלתי בגיחוך
"צידה לדרך" ענתה ודחפה לי את הצידנית לידיים,
נכנסתי למכונית והנחתי את הצידנית במושב ליד הנהג,
נופפתי לה לשלום ויצאתי מהשטח לכביש,
שמתי את הדיסק האהוב עליי והפעלתי את שיר מספר 3,
אחרי נסיעה של שעה וחצי הגעתי,

לבית שלה, של האחת שלי, דפקתי בדלת ולאחר כמה דקות היא נפתחה, על ידי לא אחת מאשר אמנדה, היפה שלי, היא הייתה חסרת הבעה.
"אני ממש מצטער, באמת האמנתי שזה מה שאת רוצה! באמת חשבתי שאת תשמחי ושזאת תהיה המתנה המושלמת, בבקשה תסלחי לי, אני באתי בשבילך בבקשה תסלחי לי, אם את לא רוצה אני לא יראה לך את התוצאות, את לא חייבת לדעת, רק תסלחי לי"
אמרתי לה, עצוב, נשמע בום חזק והדלת הגדולה של הבית שלה הייתה לי ישר מול העיניים, טריקת דלת.

"מה אתה עושה פה?" שאלה דונה בכעס כשראתה אותי יושב על מדרגות הכניסה לבית
"אני מצטער נורא, מה שעשיתי היה לא במקום ואני מצטער" התנצלתי בפני הוריה
"אני לא יודע מה אתה עשית, אבל מה שעשית שבר את אמנדה, על זה אני לא אסלח לך, רק תעשה כל מה שאתה יכול כדי לעזור לה" אמר אדם "ניסית להיכנס?" שאלה אותי דונה
"כן, אני ניסיתי" אמרתי לה
"בוא איתנו ונסה שוב" אמרה לי וקמתי, הולך אחריה לכניסה של הבית, דונה פתחה את הדלת כניסה והזמינה אותי להיכנס
"היא בטח בחדר שלה" אמרה לי והתחלתי לעלות במדרגות לכיוון חדרה של אמנדה, אהובתי.