מורדת בגלגלים-פרק 33

הדבר הבא שזכרתי היה פניה של מיה.
"היי," היא אמרה. שמעתי מבוכה בקולה.
"מה קרה?" שאלתי אותה. היא עזרה לי להתיישב על המשטח עליו שכבתי, עכשיו יכולתי לראות שהייתה זו מיטה. היינו עדיין בחדר האחות.
"כשעזבת את המעקה, הרגליים שלך רעדו והיה נראה שהן פשוט לא הצליחו לתמוך בך עוד, ואז פשוט התרסקת. הראש שלך פגע ברצפה"
שפשפתי את ראשי במקום בו נפגע. "איך הגעתי לכאן?"
"וויל ואני עזרנו לך." הם היו השניים שתמכו בי.
חיפשתי את וויל בחדר, אבל רק שתינו היינו שם.
"איפה הוא?"
"יצא להתקשר לאימא שלך, כנראה לא הצליח לתפוס אותה."
ליד המיטה נחו הקביים שלי. הם יהיו החברים הכי טובים שלי בזמן הקרוב.
האחות נכנסה לחדר. "תאכלי מזה." היא הביאה שוקולד. "את צריכה סוכר."
נשכתי את שפתי והבטתי במיה בחשש. מיה לקחה אליה את השוקולד ושאלה את האחות "יש לך אולי פרי?"
האחות הביטה בה בבלבול.
"איילי לא אוהבת שוקולד, היא לא תסכים לאכול."
"אני אבדוק מה אני יכולה למצוא." אמרה האחות ויצאה אל המסדרון.
"תודה." אמרתי למיה.
"בכיף." היא ענתה. "יותר שוקולד בשבילי." היא שברה קוביה ושמה בפיה.
ישבנו שם כמה דקות, מיה אכלה מהשוקולד ואני חשבתי על מה שקרה.
ניסיתי להיזכר מה קרה אחרי שעזבתי את המעקה, אבל לא זכרתי שבר.
את מה שקרה לפני דווקא זכרתי מצויין. "מיה, כשעברתי לידך וליד קארין, נעצתן בי מבט ש-" "שפרד," קטעה אותי מיה. "לא הכל סובב סביבך. את פשוט היית שם."
"אז זה לא קשור אליי?"
"בערך," היא הניחה את השוקולד על ברכיה ונעה באי נוחות על הכיסא.
"את תספרי לי?" שאלתי.
"קארין חושבת שאני לא אנצח אותך בתחרות."
"זהו?"
"היא רצתה שאכשיל אותך, רבנו על זה בבוקר."
בלעתי את רוקי. אולי ניצחתי בשנים קודמות, אבל בזמן שמחה רצה כל יום שבעה קילומטרים והייתה בשיא הכושר, אני ניסיתי ללמוד ללכת. וקארין חושבת שאנצח אותה?