זכוכית שבירה- פרק 1- חלק א'- פלילית

נכנסתי לחדר אחד שלוש חמש. חדר קטן, יחסית, מוזר. "שיהיה" אמרתי בבוז. מבטי נדד בין שתי מיטות הקומתיים שהוצבו בחדר אחת מול השנייה. "תיקחי תמיד את הלמעלה". שמעתי את קולו של רון בראשי. גלגלתי את עיניי בחוסר אונים וטיפסתי למיטה העליונה בעזרת סולם עץ קטן.
שלב ראשון עבר, התמקמתי, רון בטח מתגעגע, אני בטוחה שגם ניקי, אולי גם שירי. אולי כולם. עכשיו לעשות סיור, בטוח יש פה מישהו נחמד שמכיר את המקום.
יצאתי מהחדר והתחלתי לשוטט במסדרונות חדרי המגורים, לא היה שם אף אחד. נכון, כולם בשיעורים. רק אני הועפתי מהשיעור הראשון לשנה זאת.
***
"מי זאת?"
"שמעתי שיש לה עבר פלילי"
"סתומה"
"מפגרת".
"תתרחקו".
המשכתי לשוטט במסדרונות בית הספר. אין אחד שלא פגש או ראה את החדשה, זאת עם העבר הפלילי. לא משנה, לשחרר, אני אלך לחדר. מבנה הפנימייה נקלט בראשי פחות או יותר. קומה ראשונה ושנייה כיתות, שאר הקומות, מגורים.
עליתי במעלית השקופה. תלמידי הפנימייה קטנו עם כל קומה שעליתי. נהניתי מהמראה הזה, פעם ראשונה שאני יותר גדולה מכולם.
~דינג!~
הגעתי, קומה חמישית. המשכתי במסדרון, הוא רוצף באפור בהיר. באפור מדכא. חדר אחד שלוש חמש. הכנסתי את המפתח, סובבתי אותו. המזוודה שלי במיטה התחתונה.
"סליחה?" שאלתי בחשש, זה לא מתאים לי. "סליחה?" שאלתי שוב, הפעם הייתה תשובה, לא אהבתי אותה. "לא- נכון! קיבלנו את הפלילית?" זה היה קול גבוה, היא קראה לי עכשיו… פלילית? נכנסתי לפנים החדר. על המיטה העליונה, המיטה שאני התמקמתי בה, ישבה באדישות נערה בלונדינית עם עיניים כחולות וחיוך צבוע. היא לעסה מסטיק, בטעם מנטה, לפי הריח. ידה השמאלית הייתה עסוקה בסלסול שיערה, זו הנערה שקראה לאחד הנערים "ג'וני" בכיתה. "אתן לך הזדמנות פריקית, אבל תצטרכי להתנהג יפה". קול גבוה, צורם, זאת היא, היא קראה לי פלילית.
"תחזירי את הדברים שלי." אמרתי ברוגע. "הזבל הזה? לא נראה לי". היא אמרה את זה, איך היא מעיזה? "תחזירי את הדברים שלי!" הפעם הרמתי את קולי. היא לא משה ממקומה. "עכשיו!" הבהרתי את דבריי בקול רועם. "לא נראה לי פריקית!" היא ענתה בקרירות. זהו זה, את אצלי גמורה בלונדה.
פתחנו חזית!