ארבעת השומרים פרק 11

ארבעת השומרים פרק 11: הילת הריפוי

"ג'וש!" קראה מרי, הוא הרגיש כאב מגיע מאזור צלעותיו, הוא ניסה לקחת כמה שיותר אוויר בעוד שצלעותיו נדחסות זה לזו. דיוויד הביט ברחמים בג'וש, שנראה גוסס.
לוק עזר לג'ייס להתקדם לכיוון אחיו, הוא הרגיש שליבו מחסיר פעימה בכל פעם שדם נוטף משפתיו של אחיו. הוא ידע שהוא מתקרב אל המוות.
"ג'וש, אחי. אסור לך למות." אמר ג'ייס וניסה להשאיר את עיניו פקוחות כאשר הרגיש עייפות תוקפת אותו. "אסור לך." חזר על זה בלחישה,
דמעות נטפו מעיניה של מרי בהתייפחות, "ג'וש, בבקשה.." אמרה בבכי מר,
"תזמינו אמבולנס או משהו! בבקשה!" ביקש ג'ייס בהתחננות, לוק התכופף לכיוונו.
"הרופאים לא יראו פגם אחד. זה פצע שקשור לעולם הקסם, כלומר רק אנשים בעלי קשר לעולם הקסם מסוגלים לראות את זה." הסביר לוק והביט בג'וש, הדם מילא את חולצתו ופניו האדימו מחוסר נשימה.
"אבל אנחנו חייבים לעשות משהו!" אמר ג'ייס והשפיל את מבטו, שיערותיו החומות החליקו מטה בהתאמה עם ראשו.
"אני אוכל לעזור לכם." הם שמעו קול של אדם מבוגר, צרוד ומחוספס. הם הביטו מאחוריהם, אדם בעל חולצה לבנה דהויה שנראית יותר אפור מלבן הייתה לבושה עליו, שלייקס עשויי ג'ינס היו קשורים לכתפיו ושימשו כמכנס לאדם נמוך הקומה, הוא היה בעל זקן שחור ועיניו היו חומות בהירות וקטנות, אפו היה אדמדם והוא היה בגובה של חצי מטר.
הוא נעל נעלי עבודה ישנות וקטנות, במידה של ילדים בני חמש בערך, והוא לבש כובע מצנפת אדומה וגדולה שהייתה נקייה יותר מכל דבר אחר.
"אתה –" אמר דיוויד בהתפלאות, "אתה גמד!"
הגמד המבוגר גיחך לאור דבריו מעט, שוכח מג'וש ששוכב גוסס על הרצפה. "אני מעדיף את שמי,קרמבולוס, אתם יכולים לקרוא לי בלס." הוא הוריד את המצנפת והשתחווה בקידה מכובדת.
כג'וש החל לפרפר על הרצפה בצורה חלשה, היא מיד פרצה בבכי נוסף והניחה את ידיה על הפצע, לוחצת בניסיון לעצור את הדימום כמו שלמדו אותם בקורס ההחייאה.
"תעזור לו!" קראה מרי,
"אני אקח אתכם אל הכפר שלנו, שמה נוכל לייצב את מצבו." אמר ומרי נזפה בו מעט,
"אין זמן הוא –" אמרה אך הוא קטע אותה בנקישת אצבעותיו, לפתע הם הופיעו בתוך קרחת יער גדולה יחסית, היו שם מבנים רעועים עשויים מעץ במבוק ברובם, גמדים בעלי לבוש דומה לבלס צעדו ברחבי הכפר בזריזות. כמה מהם התלחששו ביניהם וכמה מהם בנו דברים, חלקם הרימו בולי עץ קטנים והניחו אותם במרכז הכפר, אבנים אפורים היו מעורמים בצורת עיגול סביב בולי העץ. דיוויד ניחש שכאן הם יכינו מדורה. לוק הביט באנשים הקטנים וניסה להוריד את חיוכו ללא הצלחה, הוא הרגיש גבוה כל כך מהם.
החבורה עמדה על יד המדורה, מרי הביטה סביב. ג'וש לא היה איתם.
"איפה ג'וש?" שאלה, ג'ייס מיד הביט סביב ולא מצא אותו גם, הוא הרגיש כוחות מחודשים ממלאים אותו.
"איפה הוא, גמד?" שאל דיוויד בארסיות, לוק הביט בו וכיווץ את מצחו בחשד, עורו של דיוויד היה חיוור יותר מפעם קודמת. כמו קרייג, גם הוא נראה כי הוא מאבד פיגמנטים.
בלס הביט בדיוויד, גם הוא חשד בו. לוק ראה זאת על ארשת פניו, אי ביטחון עלה על פניו של בלס.
"הוא בבקתת הרפואה, תוכלו לבקר אותו עכשיו. אבל אני יודע שבאתם הנה בשביל מידע." אמר ג'ייס ומרי החליפו מבטים ביניהם והסכימו שניהם.
הם מיד פסעו קדימה ושאלו "איפה הבקתה?"
בלס הניף את אגודלו לאחור והצביע על הבקתה שהייתה ממול, בקתה רעועה בעלת דלת עשויה עץ חום בהיר וקשיח, אלון. הם מיד צעדו לכיוון הבקתה ונעלמו לאט בין ההמון.
"אני מניח שאתם נשארתם בשביל המידע." הסיק בלס והביט בלוק ובדיוויד, לוק הנהן לחיוב ודיוויד רק השליך את מבטו לצד בגלגול עיניים מזלזל. דבר שלוק לא העלה בדעתו שיעשה.
"אנחנו כאן בכדי להבין מה הסימנים האלו, ומה זה השער. ואיך זה קשור בנו." אמר לוק, הוא חשב על כל כך הרבה שאלות שרצה לדעת עליהם תשובה.
"סימנים?" שאל בלס,
"הסימנים האלו." השיב לוק וסיבב את מפרק כף ידו לכיוון פניו של בלס. דיוויד נאנח והרים את קצה חולצתו. גבותיו של בלס התרוממו בהפתעה, כשהביט בסימן של דיוויד הוא נרתע מעט.
"רונות." הוא אמר בתקווה, "לא ראינו אותם במשך שנים."
"רונות?" שאל דיוויד וכיווץ את עיניו,
"יש אותם לעוד נערים מהחבורה שלכם?" שאל והתקדם לכיוון השניים.
"לג'ייס, הנער שהלך עכשיו עם הנערה לבקר את אחיו." השיב לוק בניחוש, אם הוא ראה את ההילה בטח גם הסימן , הרונה, הופיעה גם אצלו.
"בואו איתי." אמר וצעד לכיוון בקתת הרפואה בצעדים קטנים. לוק ודיוויד החליפו מבטים ביניהם לפני שצעדו אחריו.
"ארבעה בנים, בת אחת." אמר בלחישה שהשניים יכלו לשמוע. "זה לא יכול להיות צירוף מקרים."
"בלס!" אמר לוק, "לאן הולכים?"
"אנחנו הולכים להציל את הנער הפצוע בכל דרך אפשרית, לפני שגורל העולם ייחרב."

"זה אפשרי? יכול להיות ש –" שאל בלס במהירות ובלחישה לעצמו, בקתת הרפואה הייתה יחסית גדולה. עשרה מיטות היו צומדות לקיר זו אחר זו בעלי סדין ושמיכה בצבע לבן נקי לגמרי, השמיכה הייתה קטיפתית ונעימה למגע. ארונות עשויים עצים שבהם היו כל מי עשבים ותרופות סבתא מיוחדת היו שמורות בצנצנות שקופות ורחבות. הרצפה הייתה עשויה עץ לבן נקי.
מרי וג'ייס עמדו מול המיטה האחרונה בקצה החדר, בלס מיד הגביר את קצב ההליכה שלו לכיוון המיטה,
"מה המצב שלו, גרייק?" שאל בלס כשהגיעו, גמד נוסף טיפל בג'וש ששכב על המיטה הלבנה, לוק ודיוויד החליפו מבטים עם ג'ייס ומרי שהיו מפוחדים. דמעות התייבשו על עיניה. ג'וש שכב על המיטה, שיערו הבלונדיני זרוק על מיטתו ברשלנות, עיניו עצומות לגמרי וחולצתו נקרעה, החתכים העמוקים שלו היו תפורים בדיוק ובמהירות וגופו היה חיוור מאיבוד הדם. בצידי המיטה היו זרוקים תחבושת מלאות דם ארגמני.
גרייק הסתובב, הוא היה בעל המצנפת האדומה גם הוא, לבוש בבגדים זהים של בלס ומטפל בו בזריזות.
אפו היה גדול כמעט כמו פניו, היה לו שיער לבן שבצבץ בין המצנפת האדומה, הוא לבש משקפיים עגולים בעלי מסגרת זהב, עיניו היו כחולות גדולות והם הביטו בבלס בדאגה.
"לא טוב, בוס. יש לו חתכים עמוקים באזור צלעותיו וגבו מלפני כמה ימים, הוא ניסה לטפל בזה לבד ורק הפך את המצב לגרוע יותר. כשהאולטרה ראשי הכה את צלעותיו הוא בעצם פתח את פצעיו שוב והפעם בצורה חמורה יותר." הסביר גרייק במהירות, דמעה נוספת ירדה מעיניה של מרי והיא כיססה מעט את ציפורן אגודלה הימנית בלחץ.
"אני תפרתי את החתכים, אבל זה הכול תלוי בו כעת." אמר וליבה של מרי החסיר פעימה, בלס השפיל את מבטו והוריד את המצנפת האדומה מראשו. הוא היה קירח לגמרי בעל כוויות אדומות באזור ראשו. דיוויד נגעל מעט מראשו ופסע חצי פסיעה לאחור.
"גרייק, הוא אחד מהשומרים. אסור לו למות." אמר בלס והניח את המצנפת בחזרה אל ראשו, עיניו של גרייק נצנצו פתאום בזיק של תקווה ואושר.
"אתם.." הוא אמר והביט בנערים שהיו גבוהים ממנו בהרבה, הוא הצביע על כל אחד מהם וספר.
"ארבעה בנים, בת אחת." הוא חייך מאוזן לאוזן בשמחה, "אתם השומרים!"
"אין לי מה לעשות יותר בכל זאת. כעת הוא קובע לעצמו האם יחיה או ימות." אמר והביט בחבורה, הוא השפיל את ראשו. "מצטער."

החבורה יצאה מן הבקתה, מלבד מרי שנותרה בחדר יחד עם ג'וש. היא אחזה בידו ביד רועדת ועטפה עם ידה השנייה את כף ידו. היא ישבה על כיסא עשוי עץ צמוד למיטה והניחה את כף ידו על סנטרה. דומעת לגמרי.
"אני –" היא ניסתה לדבר אך לא יכולה, קולה נדם לגמרי. "אני הייתי חלשה כל הזמן הזה. הייתי בהכחשה לעולם הזה וברחתי מקרבות. איבדתי את עצמי בשבוע הזה – אני לא יכולה לאבד אותך גם." אמרה בקול עצוב ומדוכא.
"ג'ייס זקוק לך, ואני יודעת שזה נראה לך קל לוותר כי אימא שלך מתה. אבל ג'וש, העולם זקוק לך." היא לחשה בפנים עצובות, היא נשקה על ידו והמשיכה לדבר כאשר דמעות לא פוסקות מלרדת, היא ידעה שאם הוא ישרוד את זה היא לא תחכה ותהיה איתו. לא משנה כמה חברות היו לו היא אוהבת אותו והוא אוהב אותה.
"ג'וש.." היא אמרה ושפילה את מבטה, היא משכה באפה וחשבה על החיים שיהיו בלעדיי ג'וש, איך הכול יהיה שחור ואפל בלעדיו. "ג'וש אני זקוקה לך." אמרה וגופה החל לרעודג.
"אני אוהבת אותך." הודתה וקירבה את ראשה לכיוונו, כשאפם נגע זה בזה היא ידעה מה לעשות. בזינוק קדימה היא הניחה את שפתיה על שפתיו ועצמה את עיניה. היא הרגישה כוח ממלא אותה. כוח מטוהר, הילה בצבע אזמרגד עטפה את גופה בצורה יפיפייה, היא הניחה את כף ידה על לחיו בזמן שהיא ממשיכה לנשק אותו. שפתיה ליטפו את שלו והיא התנתקה ממנו כאשר היא פוקחת את עיניה.
הם נצבעו בצבע ירוק בהיר יפיפייה, היא הביטה בפצעים והעבירה את אצבעותיה על החתכים העמוקים בנגיעה קלה הם התרפאו במהירות ושכבת עור צמחה במקום החתכים, צבע גופו חזר לעצמו ועיניו נפקחו, הוא לקח נשימה עמוקה והזדקף במהירות.
על גב כף ידה הופיע סימן בצבע שחור כהה: