סיפור חדש :)

אז ככה, אתמול סיימתי לכתוב את הפרק האחרון בחלק השלישי של "מבוך האשליות", ואם לא יהיה לי איזה עוד רעיון מטורף לכתוב עליו, הרביעי יהיה החלק האחרון. והיום כבר חשבתי על איזה סיפור אני אמשיך (מהרעיונות המוכנים שלי). התלבטתי בין שני רעיונות- "האמן" ו"מיסטר אין", והחלטתי ללכת בסופו של דבר על "מיסטר אין" כי הוא גם בז'אנר פנטזיה ויש לי יותר אפשרויות ורעיונות לעשות, להבדיל מ"האמן", שזה מהז'אנר של סיפור בלשי-ריאליסטי, שפה, האמת, יש פחות עם מה לעבוד בשבילי ואני עלולה להיתקע.
בכל מקרה, מה שבאתי לומר זה שהחלטתי על מה אני אעבוד אחרי "מבוך האשליות", ויכול להיות שאוסיף גם הרשמה (אבל לא ליותר מדי דמויות לכן יכול להיות שאקבל רק את הדמויות שנראות לי הכי מתאימות. כרגע אני עדיין לא עושה הרשמה, ואני אתחיל את הסיפור רק אחרי שאסיים לכתוב את "מבוך האשליות".) אני מאוד מקווה שאמצא זמן להתחיל אותו, כי אני ממש רוצה, אבל אני גם מתגייסת בקרוב (אושר גדול! NOT), אז אני לא יודעת מה יקרה עם הקטע הזה של כמה זמן יהיה לי (בטירונות גם אין לי מושג, אבל מזל שזה מקסימום שלושה שבועות, ג'ובניקית גאה, ואחר כך יש מצב שרוב הזמן לא אעשה כלום, אז אני אמשיך לכתוב במחברת ואעביר למחשב כשאגיע הביתה.) בכל מקרה, תהיו בטוחים שלא אפסיק לכתוב, כי זה כמו סמים בשבילי- אני פשוט חייבת.
אז איפה הייתי? אה, כן, "מיסטר אין".
הרעיון הגיע לי מהסדרה "איי זומבי", אבל הוא לא יעסוק בזומבים! אוקיי? זה פשוט יהיה צפוי מדי. כרגע יש לי מעט רעיונות אבל למזלי אני עדיין לא מתחילה לכתוב אותו אז אני רק מכינה עיצובים ~ (מודה: גם לגמרי שכחתי איך קוראים לדמות הראשית. אני אברר עוד מעט.)
והיה לי עוד משהו להגיד… אני חושבת… או שכבר אמרתי ויש לי הרגשה שיש לי עוד משהו..
אוקיי, אני אזכר בזה אחר כך, בכל מקרה, זו התוכנית שלי להמשך, מקווה שאצליח! ושגם תקראו, אפילו אם אחליט שזה לא סיפור הרשמה, תתאמצו U^U
אה! נזכרתי! חה!
אממ אני חושבת על לשנות את השם של הסיפור כי "מיסטר אין" (או באנגלית Mr. E, שזה נשמע כמו "מיסתורין" באנגלית) פשוט לא מצלצל טוב כל כך. אם יש לכם רעיון לשם (למרות שהרעיון נשמע טיפה מעורפל), אשמח לדעת :)
למי ששכח, זה התקציר שכתבתי:
(קוראים לה רוזי ווילד! נכנסתי בטעות לקובץ אחר שלא היה בו את התקציר, אלא רק סצנה ראשונה שכתבתי ~~~ שמופסי, אוקיי, הנה התקציר:)

כמו כולם, אני שונה.
אבל לא כמו כולם, אני באמת שונה.
אני לא יודעת מה אני. במבט ראשוני אנשים תמימים יכולים לחשוב שאני בת אדם כמותם. אולי מעט חיוורת יותר, עם שיער של פריקית ועיניים תכולות שחודרות לנשמה שלך, אבל הם יטעו במחשבה הזאת.
אני לא אוכלת. אני לא ישנה. אני לא מרגישה, לא באמת. אני יודעת דברים שאני לא אמורה לדעת. זה כך מאז שאני זוכרת את עצמי, וזו גם הבעיה הכי גדולה שלי- אני זוכרת את עצמי מאז יום הולדתי ה-25. זה אני זוכרת, אבל מה שקרה לפני, מה שהכרתי לפני, מה שהרגשתי לפניי… הכל ריק.
האם משהו ישתנה בזמן הקרוב? החל מהרגע שראיתי אחד כמוני נרצח לנגד עיניי (אי אפשר לפספס סצנה כזאת), יש לי הרגשה שכן.