מצוד האגדות: פרק 18- כישוף של אמת

"אנג'י, את בסדר?" נואר מיהרה לשאול ברגע שהתקרבה אליה מספיק כדי שתוכל לחבק אותה.
"אה, כ-כן." אנג'י הופתעה מהפגנת החיבה המופרזת של חברתה עד שכמעט לא הצליחה להשיב כראוי.
"התגעגעתי אלייך." נואר אמרה בעוד היא ממשיכה לחבק אותה.
"נעדרתי רק ללילה אחד." אנג'י גיחכה.
"לא אכפת לי." היא התעקשה להישאר באותה תנוחה, כמעט ולא מתייחסת לכריס שהסתכל עליה במבט דומה לשל אנג'י, ובוודאי תהה האם העובדה שהשאירו אותה 'לבד', איתם, למשך מספר שעות באמת השפיע כל כך.
"אהמ, אהמ," אנג'י הרימה את מבטה אל עבר הבחורה שעמדה מולה כשמבט כועס ומאיים על פניה. היא זכרה אותה, זו הייתה איימי, הבת של המלכה הרעה. זאת שנואר חששה ממנה. "הבת של היפיפייה הנרדמת, הא?" דבריה גרמו לנואר לסמור ולקפוץ ממקומה.
היא הסתובבה אליה כשחשש גדול ומוצדק מילא את פניה. קריאה כזאת לא הייתה יכולה לבשר טובות.
"מה?" זה כל מה שהיא הצליחה להוציא מפיה, כי לא ידעה איך להגיב.
"עשית ממני טיפשה גמורה!" איימי התחילה. "אף אחד לא משקר לי ויוצא מזה נקי, בעיקר לא הבת של שלגיה."
נואר התעשתה מיד. "אמא שלי-"
"אמא שלך הרסה לאמא שלי את החיים!" איימי קטעה את דבריה בכעס. "ותהיי בטוחה שברגע שאמצא אותה- התור שלך יגיע." היא סיימה את השיחה-לא-שיחה שלהן כשהסתובבה והתרחקה מהן.
נואר קפאה במקומה ולא ידעה איך להגיב. זו הייתה הפעם הראשונה שזה קרה לה, והיא הרגישה נורא, אבל מיד הבחינה במה שאיימי אמרה לה- אמא שלך הרסה לאמא שלי את החיים? המקרה היה הפוך לגמרי, ואמא של נואר זכתה לסוף המאושר בו היא זכתה בהגינות.
אלה היו שטויות. המלכה הרעה, בשמה, הייתה רעה, ולרעים אף פעם לא מגיע סוף טוב, זה החוק, זה הגורל שלהם, וזה ברור לכולם.

רפאל צפה במתרחש בחיוך מתעניין. הוא אהב את זה, את הדרמה, את רצון הנקמה, זה נתן לו עיסוק טוב של פעולה ברגעים המשעממים האלה.
הוא הסיט את מבטו אל עבר אלן כי ידע שזו עבודה שלה. הוא הלך לקראתה כשהוא מזמם מנגינה מוכרת, ולבסוף נעצר על ידה, והיא השיבה לו מבט מתגאה.
"עבודה נחמדה." הוא אמר.
"תודה." אלן חייכה בסיפוק.
"אבל מוזרה." הוסיף לומר. "למה שתגלי לאיימי מי היא באמת במקום לשכנע את שתיהן להיות חברות?"
"בגלל שאז זה היה דביק ומעצבן." אלן השיבה בגלגול עיניים רק מעצם המחשבה על התיאוריה הזאת. "יכולתי לעשות את זה ואז לנפץ להן את האשליה בפנים אחרי כמה זמן, אבל כמו שאתה מכיר את איימי, אז הייתי צריכה לחכות שנים."
"כן, את צודקת." הוא אמר ובכך שיחתם נקטעה והתחלפה בגל של שקט אליו נוספו דיבוריהן של שתי הנסיכות, שהמשיכו לדבר כאילו לא קרה דבר.
"אז?" אלן פנתה אליו לאחר שהשתיקה הפכה צורמת מדי לאוזניה.
"אז?" הוא השיב לה באותה שאלה.
"תגיד לי מה אתם מתכננים." היא ביקשה.
רפאל גיחך.
"הוכחתי לכם שאני נבלת כמוכם." היא מנתה את הסיבה העיקרית שתצדיק את שזה מה שמגיע לה. "זו הייתה העסקה." היא הזכירה לו.
"העסקה הייתה שתוכיחי שאת נבלת." הוא אמר. "כל מה שהוכחת כאן זה שאת סכסכנית. סכסכנית מרשימה, אבל סכסכנית. בואי נזכור שגם סינדרלה הייתה כזאת, בסדר?" הוא הוסיף לגחך. "את ממש לא נבלת, אלן, את רק מישהי שתקועה בין שני הצדדים, כמו אבא שלך."
"אל תדבר על אבא שלי שלא בנוכחותו." היא הזהירה אותו.
"כי אז הוא יחלל בחליל שלו וילמד אותי לקח?" הוא שוב צחק. "אני רק אומר לך את האמת כדי שלא תביכי את עצמך, או-קיי?"
"הו, הובכתי מספיק כי בכלל הקשבתי לך." היא כיווצה את עיניה בעוינות.
"את יודעת שלא כדאי לעשות איתי עסקאות, נכון?" שאל. "הצד המנצח הוא תמיד אני."
"אני שונאת אותך, הבן של עוץ לי גוץ לי." אלן מלמלה בכעס.
"ובקרוב- רק עוץ לי גוץ לי." חיוך גאוותן שומר סודות עלה על פניו ובלבל את אלן. רק עכשיו שמה לב שהוא יודע יותר ממה שהוא מתיימר להראות. היא התאכזבה מעצמה שלא הצליחה לשים לזה לב קודם. בגלל זה הוא היה נינוח כל כך תמיד, בגלל זה לא היה לא אכפת מה קרה להורים שלהם, בגלל זה הוא לא שקל את המעשים שלו. פתאום היא החלה למצוא בעיות נוספות שהובהרו לה בעזרת התשובה שמצאה, ואם חשבה שאי אפשר היה לסמוך עליו קודם, עכשיו היא בטוחה בזה.
"אתה מסתיר משהו." היא מיהרה לומר לו לאחר שפנה לעזוב אותה וללכת לכיוונה של איב.
"על מה את מדברת?" הוא הסתובב אליה בתמימות לא משכנעת.
"לא כלום." היא התנערה מהרצון שלה לדעת. "תמשיך לעשות את מה שאתה לא עושה." היא גירשה אותו עם ידה. הוא הרים את כתפיו וגלגל את עיניו בוויתור וחזר להמשיך וללכת.
אלן חשבה היטב כיצד היא תוכל לגלות מה הוא יודע. לשאול אותו לא יניב שום תוצאה, כי רפאל לא היה אדם (או שדון) כן במיוחד. היא שמה את ידה על חליל העץ שהיה קשור לחגורתה ושקלה את האפשרות, אך ויתרה מהר. כוחותיו של החליל ישמשו אותה רק למקרי חירום, והיא עדיין לא האמינה שהגיעה למקרה כזה.
אבל איך לא חשבה על זה קודם?
"היי, איימי!" היא קראה אליה, ואיימי הסיטה אליה את ראשה, ונאנחה בחוסר עניין כאשר אלן התקדמה ופנתה אליה.
"מה?" איימי שאלה אותה כשנעמדה מולה.
"אני צריכה ממך טובה." היא אמרה.
"בקשר למה?" שאלה.
"בקשר למציאת ההורים שלנו." אלן השיבה לה בדיוק כפי שרצתה לשמוע, ואיימי החלה להסתקרן ולחבב את ההצעה. אין מה לעשות, אם רוצים שאיימי תעזור, כדאי מאוד לעמוד לצידה, ובטח כדאי להציע לעזור לאימה.