מבוך האשליות- פרק 39

דלתות חדרה של הדוכסית נפתחו רק בשבילה, בשביל קווין, המלכה השחורה.
האישה אותה הכירה מלפני שנים הייתה שם, עדיין לא יצאה אל ההמון, כי עדיין לא הגיע הזמן. קווין ידעה את זה, וידעה לאן היא תצטרך להגיע כדי להשיג את המידע הדרוש לה לפני רבים שירצו אותו.
הדוכסית חיכתה לה בתוך החדר הגדול בסקרנות.
"קווין," היא אמרה בקול ענוג ופרסה את ידיה בחיוך. "במה זכיתי שיצאת מהארמון כדי לפגוש אותי?" קווין התקרבה אליה והחיוך שעל פניה נמוג.
"את יודעת בדיוק, אני משערת." קווין אמרה לה. "אמא שלי חזרה לכס המלכות."
"ואת כועסת?"
"אני מאוכזבת." השיבה. "ומעט מבולבלת. אחרי הכל, את זו שעזרה לי להגיע לעמדתי מלכתחילה. זה היה הרעיון שלך."
"את יודעת שאני עושה את מה שפועל לטובתי." הדוכסית הסבירה. "כנראה שעכשיו קוסמת הקרח צריכה לעמוד שם."
"ומתי אני אחזור?" קווין בדקה.
"כשיגיע הזמן." השיבה לה הדוכסית. "באת הנה כדי לקבל את הלב שלך בחזרה?"
קווין העלתה חיוך קטן ומתרשם. "כן. בדיוק."
"צר לי לאכזב אותך, ילדה יקרה, אבל הוא כבר לא נמצא אצלי."
"למי מכרת אותו?" קווין דרשה לדעת.
הדוכסית גיחכה. "אם אומר לך, אהרוס את העסקה הכי טובה שלי."
"כל מה שהיא משלמת לך, אני אשלם יותר." היא אמרה, ושוב גרמה לדוכסית לגחך.
"עם הכסף שאין לך?" שאלה בזלזול. "בשבילך- אני מאחלת רק הצלחה." הדוכסית סיימה את השיחה בטפיחה על שכמה של קווין, שמבט קשוח ועצבני ניכר בפניה.
"הצלחה כבר יש לי." קווין תפסה בידה של הדוכסית בחוזקה. "אבל האם זה מה שיש לך?" היא הזיזה את ידה חזרה אליה.
"את יודעת את התשובה." הדוכסית לא נראתה מפוחדת כלל. "ואת יודעת שאני היא לא האדם הנכון להאשים בכישלון שלך. חפשי היכן הלב שלך, ותמצאי את האדם שמחזיק בו." היא התקרבה אליה ולחשה. "רמז- היא כבר נמצאת כאן."

דניאל שפכה את המים שבכוסה על הבחור שניגש ונעמד על ידה, עוד לפני שבכלל הצליח לוודא שזו באמת היא. הוא עצם את עיניו ופקח אותן בעדינות כשפניו התכסו במים הקרים שהרטיבו את בגדיו וזלגו מראשו אל הרצפה שנרטבה גם היא. מזל שהמוזיקה של התזמורת הייתה חזקה מספיק כדי שאף אחד לא ישמע את זה.
"יש לך הרבה חוצפה." קול מילה שלה הייתה קשה ועצבנית.
"יש לי תקווה." טוביאס השיב. "והידיד החדש שלך העלה את הרעיון." את ידיו הוא שילב מאחורי גבו, ואת פניו הרטובות הוא לא טרח לנגב.
"ניקולאי?" היא התפלאה.
"כן, אני חושב שככה קוראים לו." הוא אימת את השארתה.
"למה?" היא התבלבלה, וכששמה לב שהיא עדיין מחזיקה בכוס הזכוכית שבידה, החזירה אותה לשולחן שעל ידו עמדה.
"אני לא בטוח." ענה, לא בטוח בעצמו. "הוא אמר שיש לו רעיון שיציל את כולם, והוא החליט לשתף אותי בו."
"איזה מין רעיון?" דניאל שאלה, מנצלת את העובדה שטוביאס לעולם לא יסתיר ממנה עוד פרט סודי נוסף.
"הוא אמר שאסור להחזיר למלכה השחורה את הלב שלה כי היכולות שלה יחזרו יחד איתו. הוא אמר שהשלטון של המלכה החדשה עדיף על מה שעלול לקרות אם היא תחזיר אליה את ליבה. הוא אמר שצריך למצוא את הלב שלה לפניה."
"הוא אמר, הוא אמר," דניאל מלמלה, מעט מתאכזבת כי כבר קיוותה שטוביאס ילמד לחשוב בעצמו. "פעם אחת תחשוב בשביל עצמך."
"זה מה שאני עושה." הוא הפתיע אותו בתשובתו. "אני מתנזר מלומר שאני אחראי למה שהוא מתכנן."
"להציל את כולנו?" דניאל נאנחה מחוסר האמונה שהביע.
"להרוג את המלכה השחורה." טוביאס השיב והפתיע אותה לרעה.

נואה התפלא שהוא נהנה בחברתה של אשת האצולה האדומה והמסתורית. בדרך כלל הוא שונא שיותר מדי עיניים בוהות בו, כמו באותו רגע, בריקוד הזוגי המוזר אליו נקלע, אבל עכשיו זה הרגיש לו אינטימי יותר, כאילו זה שניהם לבד באולם, בלי שאף אחד יפריע להם ליהנות מהשלווה שהרגישה כאילו תימשך לעד.
עיניה הכחולות הביטו בו מתחת למסכה האדומה שחבשה, והוא נשבע שכבר ראה אותן בעבר.
"את מוכרת לי." הוא אמר לבסוף, וגרם לחיוך שעלה פניה להתעצם.
היא השפילה את מבטה בגיחוך והעלתה אותו אליו שוב, כאילו מבוישת מכך. "הרבה אומרים לי את זה." היא השיבה. "אני מזכירה לאנשים הרבה מכרים."
"לא, אני נשבע שכבר ראיתי אותך." הוא כיווץ את עיניו בניסיון להיזכר.
"טוב, זה בלתי אפשרי, מעולם לא יצאתי מהטירה, ואני די בטוחה שאתה מעולם לא נכנסת אליה קודם." היא הסבירה כמבטלת את מחשבותיו. "זה עוד דה-ז'ה-וו."
"עוד?" הוא שאל.
"כמו שאמרתי, אני מזכירה הרבה מכרים." הסבירה. "אני מצטערת, אבל אני לא מי שאתה מחפש."
"איך את יודעת שאני מחפשת מישהי?" דבריה החלו לערער את אמונו בה.
"המבט שלך בעיניים." היא ענתה מיד. "רואים שאתה לא שלם."
"החוכמה שלך מרשימה." אמר בהפעלות שקטה.
"זו לא חוכמה, זו קריאה טובה של אנשים." היא נהייתה צנועה. "אני טובה בזה." והוסיפה הערה חשובה וצנועה פחות.
המוזיקה הפסיקה לקול מכת תוף הגונג שהדהד באולם. האישה התרחקה ממנו והסבה את מבטה אל הבמה הגדולה שבקצה האולם. עמדה עליה אישה מהודרת ולבושה היטב. בגדיה היו כהים ושיערה החום מסודר כלפי מעלה.
היא שמטה את אחיזתה החזקה מידו כשהחלה להתקדם לעברה. "המכירה החלה." היא אמרה ופסעה עוד כמה צעדים, שאחריהם שוב פסקה מלנוע. היא הסתובבה אל נואה בחיוך קט. "אני מקווה שיש לך הרבה כסף, ג'ונס. תעשה ברדק, כמו שאני מכירה אותך." היא המשיכה להתקדם והשאירה את נואה עומד במרכז המעגל, כשהוא לא זז, המום ממה ששמע, מהכינוי שאף אחד חוץ מצוות ספינתו לא העז לומר ללא 'קפטן'.
"אקו." האסימון נפל לו בבת אחת והוא פנה ללכת במהירות אחריה, בין הקהל, מחפש אותה. "אקו?" הוא הסב את מבטו לצדדים אך היא כבר נעלמה ממזמן. "אלי." הוא נזכר בשותפה שלו לחיפוש כאשר נזכר בדבר השני שהאישה, שהייתה אקו ללא ספק, אמרה לו. הוא צריך כסף, הרבה כסף, ואלי מחזיקה בחצי מהסכום שמצאו בספינה.