לונה ושגיא פרק 22 , לפני הפרק האחרון.

עברו הימים וליגל החלימה, הפציעה בברך שהייתה קשה החלה להגליד ושגיא שמח שהגיע זמנה לצאת מהכלא של הכאבים.
ליגל ביקשה משגיא שיעזור לה לקום מהמיטה החמימה שבבית החולים, היא נשענה עליו ופניה הוצמדו אל פניו, מבקשות אותו.
שגיא נסחף מהמגע בינהם, מהקירבה והחום, הוא החל לנשק את שפתיה באיטיות והרגיש עם כל שנייה שעוברת איך הוא סותר את ליבו שדורש מישהיא אחרת.
"שגיא אני אוהבת אותך" אמרה ליגל תוך כדי שהיא מתנשפת מהנשיקה.
הוא השתתק והרים אותה בשתיי ידיו לעבר כיסא הגלגלים הזמני שחיכה לה בפינת החדר.
…
כעבור שבועיים ליגל חזרה ללימודים, מחייכת מאוזן לאוזן משויצה שהיא מאוהבת.
כולם הביטו בזוג המלכותי שצעד במסדרוני השיכבה, שניי בלונדינים זוהרים, ליגל ושגיא.
לונה הביטה בהם מהצד והרגישה איך כל גופה מתקווץ, מבקש להעלם.
מהרגע שליגל החלימה שגיא החל להתעלם ממנה, הוא הפסיק לדבר איתה בהפסקות, לחייך אליה את החיוך האכפתי והדואג שלו שגרם לה לאהוב את הרגש הממכר שזה גרם לה.
הנה, הוא מביט ישר לתוך עינייה שלא מפסיקות להביט בו, הוא רוצה לומר משהו אך מסיט את מבטו במהרה, מתחמק.
רותם מתיישבת ליד לונה ומנופפת בידיה אל מול עיניה השקועות של לונה, מביטות למרחק.
"היי לונה, מה יש?" שואלת ומנסה להבין לאן לונה מביטה.
"אהה היי.." לונה מתאשתת. "לא, פשוט..אני.." היא לא מוצאת מילים.
כבר כמה פעמים שרותם מנסה להבין מה עובר על ליבה, אך לשווא, לונה לא תיתן שוב לליבה להיחשף, מספיק ששגיא פתח את המחסום ושבר בחזרה.
"אויי שגיא?" שאלה רותם לאחר שקלטה אותו ממרחק, מבינה על מה בהתה לונה.
"חוצפן! באמת שאני לא מבינה למה הוא מתייחס אלייך ככה, כאילו שאת לא קיימת.. למרות שבילה איתך מאז שהגעת לבית הספר שלנו" רותם עשתה פרצופ עצבני ועיקמה את שפתייה "גם כן, הבובת ברבי הזאת שלו! הוא לא יכל למצוא מישהיא אחרת שיש לה טיפת שכל?" .
לונה השתיקה את רותם "עזבי אותו, כמה אפשר לדבר על היחס שלו אליי? יאללה בואי נלך לשיעור.."
היה ברור שהיא לא רוצה לפתוח את הנושא.
"תגידי קרה לך משהוא איתו?" לא שיחררה רותם.
"את זוכרת שאמרתי לך שיש מישהו שאני מחייכת סתם ככה מלחשוב עליו?? אז זה הוא " סיפרה לונה, לא יכלה עוד לחסום את עצמה מהרגש הזה.
רותם בהתה בה.
"אני באמת לא יודעת מה קורה לי איתו" המשיכה לונה מביטה למרחק "אף פעם לא הרגשתי רגש כזה ובטח שלא לבחור, את יודעת, בעדה שלנו זה אסור בגיל הזה, כשאמרת לי שרגש כזה נקראה 'אהבה' לא יכולתי לישון..הייתה לי מן הרגשה חמימה כזאת בלב שסוף סוף יש לרגש הזה שם, ועם זאת הרגשתי שאני חוטאת בדבר אסור"
לונה עצמה את עינייה ודימיינה את שגיא, שגיא של פעם שדאג לה "אהבתי לשמוע את הקול שלו קורא בשמי, היו ימים שהייתי קמה מוקדם לבית הספר והיה לי חשק לבוא.. היה לי חשק לצחוק איתו. אוף אני לר מאמינה שנפלתי לבולשיט הזה!! ואני מודע שאני אוהבת להרגיש אותו לידי, הרגשה של בית שמעולם לא כל כך הרגשתי…."
רותם המשיכה להביט בה, היא חיבקה אותה ורק הוציאה מיפיה שתיי מילים "אז את….?"
לומה השלימה אותה "אני אוהבת אותו."
השיעור נגמר כבר ורחבת בית הספר דממה אבל זה לא עיניין את שתיי הבנות. שתיקה.
……

לונה החליטה לבוא לביתה של רותם, לעזור לה להתכונן לפגישה עם בועז.
כן, בועז כבש לבסוף את ליבה של רותם.
הוא הגיע אליה הביתה מספר פעמים 'לעשות את שעורי הבית שהוא לא מצליח באנגלית' ולאחר כמה שבועות העז להציע לה לצאת לסרט בתור ידידים.
רותם הדגישה לו שזה לא דייט אך עם זאת ביטנה החלה לפרפר מעצם המחשבה שתבלה את הערב עם היחיד שתמיד חלמה עליו.
רותם לבשה חולצת טריקו לבנה פשוטה ומכנס שחור, לא רצתה שיחשוב שהתאמצה בשבילו, כי למרות הכול לא נאמר זה דייט.
היא התיזה על עצמה בושם של בריטני ספירס וסיקרה את שיערה שזכה לתספורת חדשה, קרה.
היא נראתה חמוד עם השיער הקצר שהבליט את צורת גופה.
לונה התיישבה על מיטתה של רותם והביעה את דעתה "את מהממת ככה, פשוט אבל לא זרוק".
פתאום נשלח לרותם הודעה "את יורדת?" בועז.
היא שמה על עצמה סריג שחור ונישקה את לונה בלחי "תודה, יאללה נרד?" שאלה.
היא הסבירה לרותם שבועז יכול להסיע אותה הביתה.
הם ירדו במדרגות ובתוך הרכב השחור של בועז ישב מישהו נוסף.
שגיא.
"למה לא אמרת לי שהוא בא?" התעצבנה לונה על רותם.
הן נעצרו ורותם קבעה "אתם חייבים כבר לדבר! רואים שגם הוא מרגיש משהו אלייך, לפי דעתי הוא התרחק כי בובת הברבי הזאת שלו מתעלקת עליו כמו קרצייה..עד שסוף סוף יש לו שקט ממנה את יכולה לדבר איתו"
רותם סיימה לומר וצעדה לבועז שחיכה לה מחוץ לרכב כג'נטלמו.
'את יכולה לדבר איתו???' חזרה לונה אחר דבריה של רותם בראשה.
'על מה בדיוק אני אדבר איתו? הוא מתעלם ממני, אני כל כך כועסת עליו שאני מפחדת שאני יאמר לו משהו שאני אתחרט עליו.'.
לפתע שגיא יצא מהרכב של בועז והתקדם לעברה של לונה.
משב רוח קריר עבר דרך אוזנייהם ולונה רגעה טיפה מהקרירות הפתאומית שהתאימה למצבה.
היא התרחקה לאחור ושגיא התקרב אליו כשצעיף כחול דק מונח על כתפיו הרחבות.
הוא הביט בעיניה וביקש בהם שתחכה.
המכונית של בועז נסעה ולונה הרגישה שרימו אותה, די ברור שכל הקטע הזה היה מתכונן.
שיערו הבלונדיני של שגיא התבדר קלות ברוח ולונה לא העזה להביט בו, בטח לא אחרי שהיא סוף סוף יודעת מה היא מרגישה כלפיו.
הוא היה גבוהה ממנה ורחוק כחצי מטר ממנה.
שגיא יכל לשמוע את נשימותיה השקטות של לונה.
הוא הביט בה, מנסה לתפוס את כולה דרך עיניו.
קטנה כזאת כשיערה השחור פזור וקפוצ'ון ירוק עליה, מבליט את עיניה הירוקות. שפתייה אדמדמות מהקור, והיא יפה כל כך בפשיטות שלה.
"לונה" הוא לחש וגרם לליבה לרטוט.