מורדת בגלגלים-פרק 31
"את רוצה שנעשה היום את כל המסלול או שנעצור שוב בפארק?" שאל אותי וויל כשיצאנו מהבית שלי.
"אני מעדיפה שנעצור בפארק."
"את יודעת שגם אני מעדיף את זה." הוא אמר בחיוך מתנצל.
כשהגענו לשם, וויל לא בזבז אף רגע והוביל אותי אותי לעץ לידו התמקמנו אתמול. הוא הושיט לי ידיים לעזור לי לעמוד, אני אחזתי בהן והתרוממתי. כשלבסוף עמדתי, זקופה כמה שיכולתי, וויל העביר את ידיי לכתפיו ושאל אותי "רקדת פעם ואלס?"
"לא." לחשתי. הייתי מתוחה כל כך שלא הצלחתי להרים את קולי.
"קודם כל תנשמי עמוק. את עומדת." הוא אחז במותניי ועזר לי להישאר יציבה. "תעבירי משקל מהידיים לרגליים, יהיה לך פשוט יותר."
בקולו לא היה אפילו רמז למתיחות החזקה שהייתה בבית שלו. ניסיתי לעשות את מה שאמר לי, נשמתי עמוק ושחררתי מעט מתפיסתי בו.
"עכשיו נרקוד ואלס." וויל אמר בחיוך. "זה פשוט, שני צעדים קדימה, שניים אחורה." הוא חייך חיוך עדין וצעד עם רגלו הימנית אחורה, מזמין אותי להתקדם.
רגל שמאל שלי התרוממה בקושי, ואז התקדמה מעט לכיוונו של וויל
"מעולה." הוא אמר וצעד אחורה על הרגל השמאלית.
התקדמתי מעט עם רגל ימין. וויל לא עזב אותי, עזר לי וייצב אותי בכל צעד קטן שלי. לאט לאט הוא הגדיל את צעדיו וגם מידיי גדלו, אם כי מעט מאוד. אך מצעד לצעד היה לי קל יותר להניע את הרגליים, הרגשתי בטוחה יותר.
כשמקורות האור היחידים היו מנורות הרחוב הרמתי את מבטי, שהיה נעוץ ברגליי, וראיתי את וויל מחייך חיוך מאוזן לאוזן.
"אני חושב שאנחנו יכולים להפסיק עכשיו." הוא עזר לי להתיישב בחזרה בכיסא הגלגלים.
"למה אתה עושה את זה?" שאלתי אותו כשליווה אותי הביתה.
"יש לי את הסיבות שלי." הוא ענה לי.
"עם כל מה שאני יודעת עלייך, את זה לא תספר לי?"
"לא. ושום עסקה לא תעזור לך." הגענו לבית שלי, אני פניתי לשביל הגישה שלנו והוא המשיך ברחוב הראשי. הבחור הזה הוא תעלומה אחת גדולה.
תגובות (0)