ארבעת השומרים פרק 10

ארבעת השומרים פרק 10: הילת האש

"קרייג, אנחנו לא רוצים להילחם." אמר ג'וש ושלח את ידיו בכדי להרגיע אותו, למרות שהוא היה צריך הרגעה יותר מכולם. כעשרים סוכנים בעלי כוחות עומדים מולם ובראשם אדם שיכול להשתנות לזאב ענק וכעת אף אחד מהם לא יודע כיצד להביס אותו.
הוא נופף בידיו לביטול "גם אני לא."
"אז תקרא לראשי – אולטרה ראשי שלך לסגת." אמר לוק והתבלבל מהשם של הסוכנים, אם שמם נכון זה אומר שהם אמורים להיות הרבה יותר חזקים מהראשי.
"הם אמצעי זירוז, לוקאס הודג' ליין." הוא אמר את שמו המלא של לוק, הודג' היה השם של אביו אך השם משפחה האמיתי שלו היה ליין. דמעות נקוו את עיניו של לוק ברגע ששמע את שמו.
"מה אמרת?" שאל בקול רועד, נזכר ביום שהשודד תקף את הוריו ורצח אותם לנגד עיניו ו'ריחם' עליו כביכול כאשר נטש אותו ברחובות.
"קדימה לוקאס, שנינו יודעים שאתה זוכר את השם של אבא שלך. או שאולי לא?" הוא חייך ברשעות, לוק התנפל לכיוונו אך ג'וש ודיוויד עצרו בעדו מלתקוף, אם הם יתחילו האולטרה ראשי כנראה יזנקו עליהם ויחסלו אותם. כשלוק נרגע הוא צעד פסיעה לכיוון קרייג.
"אם אתה גבר אמיתי, תקרא לסוכנים שלך לסגת ותעמוד מולי ראש בראש." לוק קרא לתגר, תגר שרק קרייג יוכל לסיים עם ידו על העליונה. בלוק יש כוחות אך הוא לא יודע להפעיל אותם עדיין. רק שהוא מאוד עצבני, כנראה.
"ג'וש, הוא מחזיק באימא?" ג'ייס שאל בלחישה באוזנו של ג'וש,
"אני לא בטוח. כנראה." אמר וג'ייס התקדם לכיוונו אך ג'וש החזיק במפרק ידו ולפת את אחיזתו בחוזקה "שלא תעז."
"מה אתה אומר, קרייג?" שאל לוק ואגרף את אצבעותיו, הוא נחר בבוז.
"אתה בזבוז זמן, ילד. כמו שאמרתי, תגידו לי איפה השער ואני לא אחסל אתכם. פשוט לא?" שאל בחיוך, אף אחד מהם לא זז.
"אתה מבזבז את הזמן שלך, קרייג. אנחנו לעולם לא נספר לך איפה השער." אמר ג'וש אך ג'ייס קטע אותו מיד – "אלא אם תספר לנו איפה אימא שלנו. איפה מירה הנטון?" שאל ולקח נשימה עמוקה, הוא לא ידע שהוא מדבר כעת עם אדם בעל יכולות על טבעיות.
"לא! ג'ייס, אנחנו נמצא אותה בלי העזרה שלו!" אמר ג'וש וסתם לאחיו הקטן את פיו, הוא לא ידע דבר על העולם הזה – לא שג'וש מבין יותר אבל הוא יודע שברגע שקרייג ימצא את השער דברים רעים יקרו.
קרייג נופף באצבעותיו ולפתע מירה הופיעה, אימם של ג'וש וג'ייס. מרי הניחה את כף ידה על פיה בהפתעה ובפחד, היא הייתה עם בגד שהיה מוצמד לפיה בקשירה חזקה, שיערותיה הבלונדיניות הקצרות היו מבולגנות ונשימתה הייתה לא סדירה. זיעה עטפה את מצחה ופצעים וחבלות הופיעו בפניה.
"אימא!" קרא ג'וש, האחים נעו קדימה בזהירות. דמעות החלו לרדת מעיניה.
"אני אוהב את החדש, הוא הבטיח לי שאם אביא לכם אותה תספרו לי איפה השער." אמר והצביע על ג'ייס, לוק עצר ביניהם מלהמשיך. ג'ייס זעף את פניו אך הבין למה אסור להתקדם עוד יותר.
לפתע ציפורניו של קרייג התארכו לתערים חדים וכהים, הוא חייך לכיוון האחים וצעד מאחורי אימם. היא נבהלה וצרחה מבעד לבגד שחסם את פיה, אך היא לא יכלה לזוז. רואים שהיא רצתה אך משהו עצר בעדה.
"לא!" צעקה מרי, ג'וש וג'ייס רצו לכיוונו אך לוק לא נתן להם להמשיך.
"היא באמת נראית אימא נחמדה." הוא אמר והניח את טפריו על גרונה הדק. "ספרו לי איפה השער ותצילו אותה."
החבורה שתקה, במיוחד כי אף אחד מהם לא ידע מה לעשות.
"ג'וש, זו החלטה שלך. תחליט להציל את אימא שלך ולספר לו וזה מה שנעשה." אמר לוק, אף אחד לא המרה את פיו. כולם הסכימו עם דבריו. "אבל שתבין שמהרגע שהוא ידע על כך יכול להיות שהוא יחסל אותה בכל מקרה."
קרייג נחר בפעם שנייה, "אתה קורא לי שקרן?"
ג'ייס הביט בג'וש, פניו מקוות שהוא יגיד את הדבר הנכון למשפחה.
"אנחנו –" אמר ג'וש וקולו נעתק, "אנחנו לא יודעים איפה השער."
"תשובה לא נכונה." הוא אמר, ג'ייס פער את עיניו וניסה לזנק לכיוונו אך לוק עצר בעדו. דמעה שקופה התגלגלה מעינו של ג'וש ופיו התעקל בעצב. בתנועה קלה קרייג שרט את גרונה ודמעה החליקה מעיניה גם. היא התמוטטה על הרצפה ואישוניה התכווצו.
היא נהרגה.
"לא!" קרא ג'ייס ודחף את לוק ממנו, הוא נחת על ברכיו בעצב והתייפח על יד גופתה של אימו. "אימא!" קרא בעצב, ג'וש פרץ בבכי מר ודמעה ירדה מעיניה של מרי גם. לוק ודיוויד השפילו את מבטם בעצב.
"יכולתם להציל אותה.." אמר קרייג, אגרופיו של ג'ייס התהדקו והוא זינק לכיוון קרייג. הוא הכה עם אגרופיו בפרצופו המבוגר. הוא חייך מבעד לדם שנטף מפיו, בדחיפה קלה קרייג העיף אותו ממנו וג'ייס נהדף לכיוון החבורה בדמעות עצובות.
ג'וש משך באפו, האולטרה ראשי מיד רצו לכיוון החבורה, לוק התרכז ונשם נשימות קצרות. מנסה להכעיס את עצמו ובכך להפעיל את כוחותיו.
"דיוויד, תשמש בכוח שלך. מה שהוא לא יהיה." אמר לוק ולאחר מכן הוא עצם את עיניו וכפקח אותם הם נצבעו בצבע הכסף היפיפייה. כשלושה סוכנים זינקו קדימה לכיוונו, ההילה הכסופה עלתה על גופו ובדחיפה קלה הם נהדפו לקיר והתנדפו לעשן.
ג'וש הושיט את אגרופו לכיוון פניו של אולטרה ראשי שזינק לכיוונו, כשיישר את אגרופו הוא הרגיש כאב חד מצד ימין. הוא ניצל את זה לטובתו וסיבב את אגרופו של ג'וש הוא צעק מכאב ולאחר מכן האולטרה בעט בצלעותיו. הוא השתעל בכבדות. ג'ייס הכה עם אגרופו בפניו של הסוכן והוא נהדף לאחור כאשר לוק רץ לכיוונו וברגע שכף רגלו נגעה בגופו הוא התנדף לעשן,
"אתה בסדר?" שאל ג'ייס את אחיו כאשר הדמעות מתחילות להתייבש על פניו, הוא הנהן. דיוויד הכה עם רגליו בגופותיהם של הסוכנים והם נהדפו לאחור.
מרי שהייתה נראית חסרת אונים החלה לדחוף כמה שיותר סוכנים שיכלה. סוכן אחד בעט בצלעותיה והיא נפלה על צידה.
"מרי!" קרא ג'וש כשראה זאת, היא קמה על רגליה בקושי.
ג'ייס ראה את גופת אימו ששכבה על הרצפה כאילו הייתה צעצוע. עיניו הרגישו כאילו הם עומדות להתפוצץ, צבע הקשתית של עיניו לפתע השתנתה לצבע אדום – כתום כמו להבות, הוא צעק ולפתע הילת להבות עטפה את גופו. ג'וש הביט באחיו שכעת גם כמו לוק.
הוא הניף את ידו ולהבת אש גדולה וחמה זינקה על הסוכנים, הם נהפכו לעשן שהתנדף במהירות וכעת קרייג נעמד מולם. לוק בעל ההילה הכסופה וג'ייס בעל ההילה האדומה כל אחד מהם נעמד קדימה כשג'וש ומרי מאחוריהם. ג'וש החל לפלוט דם מפיו והוא הרגיש קושי רב בלנשום. הוא החל לנשום בכבדות.
"אתה!" קרא ג'ייס בקול, קרייג חייך.
"אתה הוא השומר הבוער." הוא חייך בגאווה וצחק מעט. "אתה לא יודע כמה כוח יש בך. אף אחד מכם לא יודע."
ג'ייס השליך את אגרופו לאוויר ומהלומת אש חמימה יצאה ממנה לכיוון קרייג.
"אנחנו ניפגש שוב, שומרים." הוא חייך ונעלם כמו הרוח.
ההילה הכסופה של לוק נעלמה לגמרי ושל ג'ייס גם. הוא הרגיש חלש ושרגליו יצאו מהמקום.
"מה קורה לי?" לחש בכאב,
"אתה תרגיש חולשה." הסביר לוק, הוא כבר היה מנוסה בזה, כשחשב על זה דיוויד נראה יותר בשליטה ממנו. ג'ייס כשל קדימה אך לוק תפס בגופו לפני שנפל,
הוא הביט בדיוויד ובמרי שישבו על ברכם, כאשר אחיו שוכב על הרצפה בנשימה עמוקה ומרי מתייפחת עליו. הוא השתעל בכבדות וגופו החוויר עד מאוד.
"ג'וש.." אמר ג'ייס וידו רעדה כשהבין שיכול להיות שהוא יאבד גם את אחיו בנוסף לאימו. "לא!"