מבוך האשליות- פרק 38

Amora 26/10/2015 36 תגובות

טוב, אתם בטח חושבים לעצמכם "מה? עוד פרק? אבל לא אמור להיות היום! למי אכפת!" בכל מקרה.. U^U אני מרשה לעצמי לפרסם יותר מ"מבוך האשליות" כי הצלחתי לכתוב מלא פרקים (טפו טפו טפו נגד עין הרע), ככה שהיום יהיה רק פרק של מבוך האשליות, ואני גם במרחק פרק וחצי (אם זה לא ייקח לי יותר) עד שאגיע לכתוב את החלק הרביעי DD: איזה שמחה DD: בכל מקרה, מצפה מכם לתגובות ארוכות ומושקעות U.U

אלי מצאה את עצמה בוהה בבחור הגבוה שעמד בין האנשים הרבים שהציפו את המקום. הוא לא עשה הרבה, בעיקר עמד והסתכל לצדדים, כנראה מחפש משהו מעניין במקום המשעמם, הססגוני והקיצוני הזה אליו נכנס. היא הצליחה לשים לב שהוא לא מרגיש שייך כל כך, ועוד יותר שמה לב למסכה הלבנה שענד על החצי העליון של פניו שהשלימה את המראה שלו עם החליפה התואמת לה.
היא קפאה במקומה והרגישה בתוכה תחושה משונה, רגשנית כזאת, חדשה.
משהו בתוכה הכריח אותה לנסות להתקרב אליו, אך ראשה אמר שחיפוש הדוכסית הוא במקום הראשון בשבילה. הלבטים וההתלבטויות עצרו אותה מלעשות דבר. האם לגשת או לא? זו הייתה שאלה פשוט, אך היא לא הצליחה למצוא בעצמה את התשובה.
"תיגשי אליו." קול אמר לה בתוך ראשה, אך הוא היה משונה. היא סובבה מבטים חטופים לצדדיה, והבחינה בבחורה המהודרת שלפתע עמדה לצידה, וחיוך נעים על פניה. שיערה הבהיר היה אסוף מלמעלה ופזור מאחורה, בצורה שנראתה לה יפה ומתאימה לפניה הרחבות. היא לבשה שמלה סגלגלה וכפפות תואמות, ועל צווארה ענדה שרשרת אבנים יקרות.
"מה?" אלי פנתה אליה, מנסה להיראות תמימה עד כמה שניתן.
"אני מצטערת, פשוט, ראיתי איך את מסתכלת עליו." היא הפנתה את מבטה אל הבחור. "אולי הייתי חצופה מדי." היא השפילה את מבטה והתנצלה.
"אה, זה לא היה חצוף מצידך." אלי הרגיעה אותה.
"אני מתנצלת בכל מקרה." הבחורה אמרה, ומשהו בקולה נשמע לאלי כחוזר על עצמו.
"את נראית לי מוכרת, את יודעת?" היא אמרה פתאום.
"באמת?" הבחורה הופתעה. "האמת- גם את נראית לי טיפה מוכרת."
"אבל אני מעולם לא פגשתי- לא פגשתי הרבה בני אצולה." אלי הודתה כמנסה להאמין שזה רק בראש שלה.
"גם אני." הבחורה חייכה בחברותיות.
"היי, סקיי!" גבר נאה עד מאוד ניגש אל שתיהן ופנה אל הבחורה שעמדה לצידה. "לרגע חשבתי שאיבדתי אותך, את יודעת שאנחנו צריכים להישאר ביחד."
"אה, כן, נכון." הבחורה, סקיי, אמרה לו. "כנראה ששכחתי."
"מי החברה שלך?" הוא פנה להסתכל על אלי, והיא לא הצליחה להסתיר את החיוך שעלה על פניה. היא שמה לב לכך מיד וניסתה לחזור למבטה הפחות מתלהב. הוא חייך אליה כאילו כבר היה רגיל לכך.
"היא, אה," סקיי לא בדיוק ידעה את התשובה.
"אלי." היא הצילה אותה מהמבוכה הקלה והושיטה אליו את ידה.
"ג'יימס." הוא לקח אותה וקד קידה לפניה, ובכך הפתיע אותה מאוד. היא באה להגיב אך עצרה בעצמה, ובמקום זה פשוט התרשמה בשקט. "סקיי." היא חזרה פתאום על שמה של הבחורה. סקיי והבחור שעימה הביטו בה בבלבול. "את לא במקרה… נפצעת ברגל?"
"אה- אני, אני כן." סקיי הופתעה משאלתה. "את הבחורה-?"
"אני חושבת שכן." היא חייכה והשתדלה שלא להיראות שמחה מדי.
"אבל את לא בת אצולה." סקיי אמרה והשתדלה שלא להישמע בוטה מדי. "מה את עושה כאן?"
"אני יכולה לשאול אותך את אותו הדבר." כך אלי השיבה.
"בואו נסכים להבין לבד." ג'יימס אמר. "למה הגעת לכאן?"
"אני," אלי העבירה מבטים חטופים כדי לוודא שאף אחד לא מאזין להם. "אני מחפשת את אח שלי."
"הוא כאן?" סקיי שאלה.
"אני לא חושבת." אלי השיבה לה. "אני מחפשת את הדוכסית. אם יש מישהי שתוכל לדעת איפה הוא עלול להיות, זאת היא."
"ובכן, אלי," ג'יימס החל לומר. "אנחנו גם כאן כדי לפגוש את הדוכסית."

לא רחוק מהם, הגיעו לנשף עוד זוג אצילים. הפעם, אלה היו שני גברים. בחורים צעירים בני אותו גיל. אחד מהם היה בעל שיער חום מסורק אך גם די פרוע, עיניים שחורות וכהות ובגדים חומים ותואמים, והשני בעל שיער שחור וקצר, לבוש בבגדי אצילים בהירים וגלימה חומה.
על הראשון ארשת פנים מודאגת ולא בטוחה ועל השני מבט בטוח וודאי במעשיו.
"זה רעיון גרוע מאוד." הראשון, טוביאס, אמר כפי שחזה חברו, ניקולאי.
"כדי לעשות דברים נכונים לפעמים צריך לעשות דברים לא נכונים." הוא הזכיר לו.
"זה ייגמר רע." טוביאס הזהיר אותו.
"היי, תקשיב," ניקולאי עצר מללכת כדי להבהיר לו את הדבר החשוב ביותר. "אני לגמרי מבין למה דניאל זרקה אותך." הוא הטיח לו את דעתו בפניו. "אתה פחדן, חסר ביטחון ותקווה. אם לא תאמין שהיא תרצה לסלוח לך, היא לא תסלח לך, לא משנה כמה פעמים תבקש."
טוביאס שתק.
"עכשיו תקשיב לתוכנית שלי אם אתה רוצה להצליח." הוא סימן לו לבוא יחד איתו.

כל הנוכחים באולם קפאו למראה הבחורה שעברה בניהם.
עורה היה בהיר ומעט חיוור. עיניה היו תכולות כשמי בוקר. שיערה הבלונדיני והבהיר התפזר על עורפה וכתפיה. שמלתה הייתה לבנה, ארוכה וחסרת כתפיות. למרות שהמראה שלה היה צנוע ופשוט לעומת כולם, הם נתנו לה כבוד, מפחד. על פניה ניחנה הבעה מטרידה מעט, חזקה, בטוחה, ברורה וגדולה שמסרה לסובבים אותה שעדיף להם להתרחק.
היא התקדמה בידיעה לאן ללכת, שלא כמו מכריה.
האנשים פינו לה את הדרך, וככל שהתקדמה, חיוך זומם עלה על פניה.
היא עברה על פני שומר אחד שעמד שם, והוא זיהה אותה וקפא. היא חייכה בגאווה לאור העובדה שגם ללא המראה המלכותי שתמיד ייצג אותה, היא עדיין הצליחה לחלחל אליהם את תחושת החרדה שליוותה את ההילה שלה.
"שומרים," היא פנתה אליהם כשפגשה בשניים. "תגידו לגבירה שלכם שקווין מחפשת אותה." היא חייכה.

מבוך האשליות- פרק 38

תגובות (36)