אהבת ילדות

כשראיתי אותך לראשונה אחרי כל השנים הללו, כל שרציתי היה לנשק אותך, אבל במקום רק התחבקנו והחלפנו מילים. בילדות היינו כל כך תמימים, רצנו וצווחנו ושיחקנו ביחד, אך לא עוד. פעם היית חברתי הטובה ביותר, עכשיו את כיסופיי, הפנטזיה שלי. כל השנים האלו שבילינו יחד נטעו אותך עמוק בתוך לבי, אך עכשיו כבר איני חפץ בך כחברה למשחק, אלא כחברה לחיים. ואני לא מבין את זה, למה את מצדך כל כך קרה אליי?! זה כאילו כל השנים שחלקנו יחד, אין להן יותר שום משמעות בעייניך.
…
כששמעתי שמתת בתאונה ההיא, נתעצבתי מאוד, עולמי חרב עלי, אך גם היה לי בכך מעט אושר, סוף סוף הגיע לסיומו המסע המפרך שלי בעקבותייך. עכשיו היית מונחת שם, ממש בהישג יד, בתוך הארון ההוא. כל מה שהייתי צריך לעשות הוא להתקרב ולתת לך נשיקה גדולה ורטובה על השפתיים ולחפון את שדייך הקרים המתים כשאף אחד לא מסתכל. אסתפק בזה. היי שלום.