שבילי כוכבים

"תשמור על זה בשבילי היא בקשה טרם התעופפה לה עם הרוח.
היא תחבה לידיו צרור קטן ומקומט
ובחינניות מכאיבה נעלמה לה כך בקלילות מסחררת.
הוא מצידו, נותר פעור פה ולב. מותירה אחריה שובל חיוכים ודמעות, כמו תמיד, כבר יסלחו לה.
הוא יקרא ויבין. עיניו תפקחנה כאילו היו שרויות בחלום עיוור ונייח.
ומה אז?!, תוהה בעודך מעופפת ממקום למקום כשאת בורחת, ומדי פעם קופצת לבקר עם חצי הסבר,מטייחת, מיישרת ונעלמת.
הרי אסור להישאר כאן יותר מדי. יותר מדי אמת עשויה לעלות ביום מן הימים.
ובשלב מסוים הוא יתהה גם לגבי…
אבל את לא תהיי כאן ליישב את הספקות, ותחזרי קצת מאוחר מדי.
תפזרי חיוכים על דמעות, עוד קצת אבק לשבילים עליהם את פוסעת, שבילי הכוכבים.