אין לי עדיין שם. פרק 1

"דממה." קבעה המורה מסתכלת עלינו בחומרה רבה
"איזו מעצבנת.." לחשה לי אליזבת "לפתוח בבקשה את הספר בעמוד 195 שאלה 3" אמרה המורה בקולה הרך
המנהל נכנס לכיתה, שקט דממה שוררת צליל הכיסא החורק של לורה נשמע והחריש אוזניים.
"תשבו" קולו של המנהל נשמע, קולו גס ואפל, "רציתי לראות איך הכיתה מתנהלת" אמר שבע רצון .
אליזבת התחילה לפטפט עם מייקל שיושב ממולנו , "קומי" הוא ציווה על אליזבת "תעברי לשם, ואתה אריק שב פה" אמר והצביע על הכיסא שלידי. "יום טוב" ברך את כולנו והלך לעבר היציאה.
הצלצול נשמע, חזק יותר מתמיד. "משוחררים" אמרה המורה ויצאה מהכיתה.
לקחתי את ספריי וחייכתי לאריק.
"היי" סטיבן נופף לעברי,
"הי" השבתי בחזרה
חריקה נשמעה מרמקול בית הספר ולאחר מכן קולו של המנהל, "בעוד חודש כיתות יב' יצטרכו להגיש את עבודתם בביולוגיה. לאחר ההפסקה הנוכחית אני והרכזת של ביולוגיה ניכנס ונסביר לכם מה אתם אמורים לעשות, לא לאחר!"
הצלצול נשמע , נכנסנו לכיתה כמו ילדים טובים. אריק התיישב לידי והמנהל והרכזת נכנסו.
"אז ככה, אתם תצטרכו לעשות עבודה בביולוגיה על גוף האדם, מכיוון שאנחנו רוצים שלא כמה זוגות יעשו את אותו האיבר או המערכת אז נעשה הגרלה. נעשה את הזוגות לפי מקומות ישיבה, ילד אחד מכל צוות יבוא וייקח פתק וכך תדעו על מה אתם צריכים לעשות את העבודה. סטיבן גש לכאן וקח פתק" אמרה הרכזת בנועם. "יש," קפץ מרוב אושר. "מה יצא לך?" שאל ליאם תמהה "מערכת העיכול!" אמר שמח .
וכך כן האלה כל התלמידים עברו.
"זוג אחרון, אריק גש וקח" אריק הלך לעבר המורה ולקח את הפתק, חייך וחזר למקומו
"נו..?? מה יצא? " שאלתי בלחץ "משהו שאת מאד תשמחי לקבל" אמר ומתח את הזמן.
"מערכת החיסון! זה הכי קל שיש" אמר
"טו-אוב !" חייכתי לעברו " נדבר על הכל היום בוואטאצפ ואגיד לך איך נעשה את זה" הוספתי.
יום הלימודים נגמר.

התחלתי לצעוד לכיוון ביתי..
"היי" ראיתי את סטיבן בא לעברי. "בי" השבתי בחוסר עניין "מה יש לך?!" שאל
"מה שאין לך" עניתי בעוקצנות , "מה אין לי?" שאל המום "מלא, לפרט?"
"לכי על זה" השיב "שכל, יופי, אופי טוב, ולא נדבר על זה שאתה בנאדם מוזר. להמשיך?" אמרתי "אווווץ' זה היה כואב" ענה "יופילך" פלטתי
"לך הביתה ואל תחזור" אמרתי בציניות "סתומה"
"גאון"
"מכוערת"
"לא ואתה מרלין מונרו הבאה! משהו" "אחד אפס" ענה "מרטיט" עניתי ונפרדנו.

-יום חדש-
מנקודת מבטו של אריק:

-בבצפר-
הלכתי לכיוון הלוקר, אין נפש חיה אחת במסדרון הזה, תקעו את הלוקר שלי בטיזינאבי . הוצאתי ספר מתמטיקה הכנסתי את התיק שלי ללוקר והלכתי לכיתת מתמטיקה יש לי שעתיים לעזאזל.

נכנסתי אל הכיתה באיחור קל, המורה ציוותה עלי לשבת והתחילה לכתוב.
"דונה, תביאי רגע את העט" "אריק שקט!" העירה לי המורה סתמתי, הבטתי בדונה . "נו.. תביאי" אמרתי לדונה "אריק תשתוק" העירה לי שוב . "ואי את סותמת לכולם את הפה ומה איתך את לא מתכוונת לסתום את הפה שלך?!" אמרתי בעצבים המורה הרימה גבות
"סליחה" אמרתי ישר והפניתי את מבטי אל המחברת.
לאחר השיעור:
נקודת המבט של דונה:
הלכתי אחרי אריק, דיברנו על העבודה
"אנחנו חייבים לעשות את העבודה הזאת, תבוא אלי היום" אמרתי לאריק
"אוקי אני אבוא, אל דאגה" אמר וחייכתי אליו

-השעה 15:23-

צליל הודעה נשמע מהפלאפון, 'אני בא ב16:00 , תתכונני. ב- 21:00 אני ואת יוצאים' קיבלתי הודעה מאריק
'לאן?!?' שאלתי מחכה לתשובה
'תדעי ב-21:00' חייכתי לפלאפון והמשכתי בעבודותיי . צלצול נשמע בדלת, זה בטח אריק אמרתי לעצמי ופתחתי את הדלת.
"שלומלום" אמר ונכנס. "היי" השבתי וחייכתי, נכנסנו לחדרי והתחלנו לעבוד על העבודה.
התחלתי לכתוב על המחשב את הסיכום, אריק הסתכל עליי. " אני לא אוהבת שמסתכלים עלי"
ציינתי, הוא חייך והסתכל לעבר המחברת.
הסתכלתי לעבר השעון, השעה 20:17. "לא הגיע הזמן שתגיד לי לאן הולכים?" שאלתי
" או, כן. בגלל שאנחנו למדנו הרבה.. אז החלטתי שאני ואת נלך למועדון!
"נו באמת.." השבתי וגלגלתי את עיניי.
סיימנו עם העבודה, נשאר ממש עוד קצת. עוד נחזור לזה.
-20:30-
"תגיד כמה פעמים יצאת למועדונים?" נכנסתי לתוך השמלה הצמודה הזאת, אוח שונאת לצאת למועדונים
"מלא פעמים, נו איך השמלה?" שואל בעודנו דלת השירותים מפרידה ביננו
"בקושי עולה עלי אל תשאל" יצאתי מהשירותים,
הוא הסתובב והעביר את עיניו על השמלה שלי, "ואו"
"שום ואו, אני פשוט נראית נורא" התקרבתי אל המראה והסתכלתי על אריק, "את נראית מדהים… זאת אומרת, זה יפה עלייך" הוא שפשף את מצחו, הסתכלתי על עצמי במראה, נאנחתי "אני חושבת שזה סתם בזבוז זמן."
"זה לא! אנחנו הולכים ליהנות," הוא חייך ואסף לי את השיער לקוקו גבוה,
הכנסתי את רגליי לתוך העקבים, אני הולכת למות.

הריח של אריק לא עזב אותי לשנייה, הוא חיכה לי ויצאנו מהבית.
"אני לא יכולה לרוץ אריק אני עם עקבים"
"בסדר דונה, אני מהאט"
"תודה" חייכתי אליו, "מה אני אעשה אם תשתכר יותר מדי? עם מי אני אחזור?"
"אני מבטיח לך שלא, אני לא אשתה אני מבטיח לך." הוא אמר ופתח את הדלת של המכונית, עשיתי טעות שלא חזרתי על התיאוריה ההיא, ואם הוא ישתכר בסוף? אני לא אוכל לנהוג.
הוא עשה רוורס והוציא את הפלאפון מהכיס שלו,
"מה אתה עושה?"
"תירגעי, רק מעלה סטטוס"
"אוף פייסבוק בוי, אתה נוהג עכשיו אתה לא מעלה סטטוס." חטפתי את הפלאפון מידיו.

"באנו לחגוג, לא לחשוב על מי ינהג. תירגעי. " הוא חייך, -"אני צריכה ללכת לשים אודם"
רצתי לשירותים והוצאתי את האודם מהתיק, הדלת נפתחה ומישהו נכנס, זה היה אריק,
הוא התיישב על הכיור והסתכל עלי, -"אני לא אוהבת שמסתכלים עלי"
הוא השפיל את מבטו, "אתה בא?"
"כן, שניה"
יצאתי מהשירותים צוחקת, התקרבתי לבר והתיישבתי.
ראיתי אותו נהנה, לא הייתי ממש שמחה, אני לא בנאדם של המקומות האלה. אבל זרמתי איתו.
בסביבות 23:56 באתי אליו "בוא נלך אריק, נמאס לי" אמרתי ועשיתי פרצוף מיואש.
נכנסו לרכב , הוא הקפיץ אותי הביתה והלך לדרכו.