סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 16:)))))

איך הוא עשה לי את זה?
אני שונאת את הארי.

ניסיתי להתקשר אל זאיין אבל לא הייתה קליטה במקום, זרקתי אבנים על הכביש, לא יכולתי לסבול יותר את ג'מה אחרי מה שהיא עשתה לי. בפעם הבאה אני לא אקשיב לה.

והנה הסוללה הולכת להגמר, למה אני צריכה את כל זה?
לפחות אם היה אור הייתי רואה משהו, ניסיתי לזכור את הדרך חזרה.

"כן, הפלאפון שלי משמש כפנס" אמרתי לעצמי, מנסה לא לצחוק. אוי אני כזאת סתומה

אחרי כמה זמן רק אלוהים יודע איך חזרתי לסטארבאקס, סוף סוף! לא ידעתי שאני אצליח.
עמדתי איפה שהארי עמד והסתכלתי סביבי, סטארבאקס היה סגור, והקליטה חזרה.

השעה הייתה 11 וחצי בלילה, התקשרתי לאמא כדי שתבוא לקחת אותי.
-"אני קראתי למשטרה הם…"
"אמא אני ליד הסטארבאקס ואני קופאת, תביאי לי סוודר או משהו ואני אסתדר"
-"את פאקינג צוחקת עלי?"
"כן אני פאקינג צוחקת עלייך"
-"אני בדרך אלייך!"
היא ניתקה מהר, הסתובבתי ליד הסטארקבאקס מנסה להתחמם איכשהו. ואז זה הגיע. הם הגיעו. פאק מה עשיתי?

הם הכניסו אותי אל תוך הניידת בלי שאלות ואז התקשרו אל אמא שלי.
"טוב ח'ברה, התקשרתי לאמא שלי והיא אמרה שהיא תביא לי סוודר אבל איזה מזל אתם באתם"
השוטר שנהג הסתכל על השוטר השני במבט של "מה לעזאזל?"
"הצלתם אותי"
-"רק באנו לקחת אותך לתחנה"
"תחנה? מה עשיתי?"

התחלתי להילחץ, לא ידעתי מה לעשות, שיט למה נכנסתי למכונית הזאת. יש מצב הם מתחזים?

-"הלו? מצאתם אותה?" שמעתי את קולה של אמא בספיקר.
"אמא! הם לוקחים אותי לתח-" היא קטעה אותי

"אני יודעת מתוקה, הם לוקחים אותך לתחנה כי אני שם"
"אה פיו" הרגשתי הקלה, ומיד חשבתי

איזה קולי זה להיות בתחנת משטרה, זאת אומרת אם לא עשית כלום, זה כיף. אני אפילו חושבת להיות שוטרת.

אז הגענו לתחנה, ממש עיניין אותי איך נראה המקום, שוטרים מכל פינה עברו ובהו בי לא התפלאתי את האמת, הם חשבו לעצמם מה בחורה יפה ומקסימה כמוני עושה בתחנה.

סתם לא, אני צוחקת.
אני לא כמו השאר ואני לא מיוחדת, אני פשוט רגילה.

"אז לאן הולכים?" חייכתי אל השוטר, שמחה עברה בי. אני אפילו לא יודעת למה, שיט למה אני מוזרה?

-"שני בני נוער עברו על החוק, מחוץ לתחנה עם אזיקים, מר. דיסון תצא מהתחנה." שמעתי קול של אדם מבוגר, שני בני נוער עברו על החוק? למה אני לא מופתעת? הרי רק בני נוער עושים בעיות… כמוני למשל.
אחרי כמה דקות הבנתי שהשוטר שהיה איתי היה מר. דיסון, ראיתי את אמא יושבת על הספסלים, בשניות הייתי מחוצה בין זרועותיה. אח

"בואי יקירה הולכים"
"סוף סוף בית!" צעקתי כמו משוגעת,
כשיצאנו מהתחנה הבחנתי בשני בני נוער, אחד מתולתל עם שיער קצר שחור, הוא הסתכל עלי כמה שניות והעביר מבט אל השני, לשני היה שיער חום שחור
מה הקטע של שניהם?,
מר דיסון הזה קרא לנו עוד הפעם, וזאת אומרת שנכנסנו ביחד עם הבנים ההם.

"קימברלי מה?"
"רק קימברלי"
"וזו אימך?"
-"כן זו אמה, לא רואים?" השוטר השני גלגל את עיניו.
"מה זאת אומרת לא רואים?" אמא פתחה את הפה, אוי לא. רק לא זה, היא רוצה שאני אשב מאסר עולם בכלא הנוראי הזה? רק לא זה בבקשה.