מסומן: פתח דבר- 'היחידים שנשארו'

~~~~~~~~~
הדמויות שנכנסו :
הדמות של פומה, אמבר קל (אקל)

הדמות של סטוריס1, סטיוארט ברנר (סט')

הדמות של תס, סיירה קלארק

הדמות של קטניס אוורדין, ג'ייד גרייס (ג'יי)

והדמות של סתם_אחת (שוב, מתנגדת לשם!) מארה בק
תודה רבה לכל אלה שהקדישו את זמנם לכתיבת דמות, מעריכה את זה מאוד! מצטערת שלא הכנסתי את כולן, אבל יותר מידי דמויות יוצרות לי באמת בלאגן בראש ואני פחות מצליחה לכתוב, אז הכנסתי את הדמויות שהכי התאימו לי לסיפור..
יתכן והדמויות שלכם יכנסו בהמשך :)
~~~~~~~~~~
כשהגלים מתנפצים על המזח
והשמש שוב לא תעיר
הרוחות כבר עזבו את הטווח,
ואת נשארת ללא מעיל.

כשהרוע חודר בלי מסיק,
והצער משתלט על פנייך,
הלב בוכה שבעתיים,
ואת יודעת שזה לא יפסיק.

לא עוד שלום ואחווה,
וידעת כי זה סופו של עידן התקווה,
עכשיו כבר אין ברירה,
להילחם את צריכה.

ומגף שחור, צועד לו בבוץ,
פני הרוע נועלים אותו,
אז כדאי לך לברוח ילדה,
כי ולא -גורלך יסומן כשל האחד שאהבת.

ג'ייד גרייס בהתה בנקודה לא מזוהה ברצפה, בזמן שאלפי מחשבות רצו לה בראש והיא ניסתה לסדר את כולן, אך לא יידעה מאיפה להתחיל, שיערה השחור כפחם מצא את מנוחתו על כתפייה, בעוד היא המשיכה להתעסק בו, במבט חיוור.
היא ידעה שיש דרך להוציא את העבר שלה, היא ידעה את זה. אבל היא לא ידעה איך.
היא לא ידעה איך לעזאזל משנים את מה שעשו לה. מה שעשו לכולם.
מזה שנה שהיא תקועה באותו המבנה הנטוש עם אותם הנערים.
היא זוכרת איך זה היה בחודשים הראשונים. כשכולם עוד לא ידעו כלום על מה שהולך בחוץ, בטח שלא למה הם נמצאים באותו המבנה.
היא זוכרת את הערוץ היחידי שהיה אפשר לראות. מקוטע הוא וצבעיו שחורים ולבנים.
היא זוכרת את אותו העיתון שמצאה באחד מחדרי המבנה. היא זוכרת את הכותרת הראשית-
'הרופאים המתים'. היא זוכרת איך היא וסיירה, הבחורה היחידה שנתקעה איתה באותו המבנה, ניסו יחד להבין מה המשמעות של העיתון.
היא זוכרת שיום אחד, כשהיא, סיירה, אקל וסט', ישבו מול הטלוויזיה המקולקלת, הם ראו גופות על גבי גופות, והיא זוכרת רק סימן אחד משותף לרובן- עכביש על העורף.
היא זוכרת את היום שבו השתלטו מורדים על הערוץ בטלוויזיה. זה היה היום בו היא הבינה מה הולך בחוץ. והיא תמיד תזכור אותו. היא תמיד תזכור את אותו היום, בו סיפרו המורדים מה קרה. היא זוכרת את התחושה הנוראית שאפפה אותה. את כל זה היא זוכרת, אבל לא את עברה, והיא גם יודעת שהיא לא תזכור.
"ג'יי." אמר אמבר, אבל ג'ייד מחויבת לקרוא לו 'אקל', וכך גם השאר, ג'ייד לא התכוונה להתווכח איתו על זה, היא ידעה כי שם זה דבר חיוני, ואולי הדבר היחידי שהם מסוגלים לזכור בבירור, אקל תמיד היה מאותם הבחורים שג'יי ידעה כי עדיף ולא להתעמק בהם- משם סודות נוראיים יכולים להתגלות, היא יכלה להבחין זאת רק מבט חטוף בו- הדרך בה היה לבוש, בחליפה ארוכה ומעונבת, שאיננה מתאימה כלל לסיטואציה, הדרך בה נהג להתבודד רבות בחדרים שונים במבנה האטום, הרזון המזהיר שלו, העיניים הכחולות שלו, שהרגישו לה כי בכל פעם שהן מביטות אותה, מרוקנות אותה מכל מידע נסתר.
"מה?" לחשה בעצבנות.
"אנחנו לא יכולים להישאר כאן עוד הרבה זמן." הוא אמר את המובן מאליו, אבל מסיבה כלשהי, הוא היחידי שאמר אותו, ולא רק חשב אותו בליבו.
"אני יודעת." אמרה ג'יי, "אבל הם בחוץ, אקל."
"והם תמיד יהיו בחוץ. זה אומר שאנחנו תמיד נשאר בפנים?" הוא לחש בקרירות, מבטו חוקר את היקף החדר בו הם נמצאו, ג'ייד קראה לזה 'סלון'.
אבל שום ספה לא הייתה שם. רק כמה כיסאות שזקוקים לצביעה מחדש, וטלוויזיה שסטיוארט הצליח באורח פלא לתקן, ומצליחה לקלוט רק ערוץ אחד. ג'ייד שתקה והחלה לחשוב.
"אל תתערב לי בעניינים, אקל." אמרה לבסוף.
"אם אתה רוצה לצאת, צא. זאת ההלוויה שלך."
צעדים מהרים נשמעו מתוך המסדרון, וסטיוארט (לרוב, פשוט קראו לו סט'), הופיע בסלון.
"ג'יי.." הוא התנשף במהירות, ג'יי עיקמה את מבטה, ונעמדה, אקל הסתובב והבחין בסט' המתנשף, שיערו, שמידי פעם היה נראה חום, ומידי פעם שחור (סיירה סברה כי זה הכל עניין של תאורה, שבקושי הייתה להם.) גלש על פני בחוסר תיאום וסדר, ומבטו היה מבולבל.
"המערכת," הוא סידר את נשימתו והביט בה, ג'יי רק הביטה בו בשאלה.
"המערכת, קלטה משהו." הוא סיים לבסוף, הוא סידר את שיערו וישר את עמידתו שהייתה כפופה. "למה אתה מתכוון? איזה סוג של משהו?" היא שאלה, אבל סט' רק נענע בראשו לשלילה, עיניו הירוקות מעין חקרו אותה, לראות אם היא תצליח להבין למה הוא התכוון.
"חייה? סחף? תענה לי סטיוארט!" היא הגבירה את קולה.
"אדם. המערכת קלטה אדם." ג'יי עיקמה את מבטה בהבעת בלבול והלם.
היא התחילה למהר לחדר הבקרה, ופתחה את הדלת במהירות, לרוב, היה קשה לפתוח את הדלת, משום שעשוייה פלדה, אבל את ג'יי זה לא עיכב אפילו ולא בשנייה.
"סיירה?" סיירה ישבה על אחד מהכיסאות, מול מערכת הבקרה והמחשבים הגדולים, היא אפילו לא הזיזה את מבטה, היא רק הביטה ביאוש על המערכת, ג'יי הביטה בה, מבטה שואל להסבר, היא לא הצליחה להבין את צפצופי מערכת הקליטה והרדאר, אבל היא ידעה שמשהו קרב, אקל נעמד בדיוק מאחוריה, בידיים שלובות.
"אני לא יודעת מה זה, ג'יי." היא לחשה, על פנייה הבעת תסכול, היא הצביעה על המחשב הגדול, על המסך היה כתוב בכתב גדול ואדום : 'אזהרה- גורם זר זוהה'
"אני לא מאמינה." לחשה ג'יי והזיזה את כיסאה של סיירה במהירות, היא נעמדה מול המחשבים ולחצה על כמה כפתורים, המערכת אתחלה את עצמה, וכעבור כמה דקות, הופיע על המחשב סריקה של האזור שמסביב למבנה, ולאחר בערך דקה, המערכת הפעילה אזעקה, בגדול היה כתוב על המסך 'אזהרה- גורם זר זוהה'.
"מרחק." פקדה ג'ייד על המערכת
'המערכת זיהתה את התנגשות הגורם במבנה בעוד- חמש דקות.' ענתה מערכת הבקרה, ג'יי רק הביטה בחוסר הבנה על המחשב.
"לעזאזל." לחש. "מה אתה חושב שזה?" הסתובבה לשאול את אקל.
"אני לא יודע. אולי מורד?" שאל.
"לא סביר. רוב המורדים מתים, היחידים שנשארו הם אנחנו וקבוצה לא ידועה במערב." אמרה, והחלה פוסעת הלוך חזור.
"איך זה הגיוני?" לחשה ג'יי, "מהרגע שהגענו לכאן, לא הייתה ולו הפרעת בטיחות קלה בתוך המבנה, רק מחוצה לו." היא התחילה להריץ דפוסים שונים בראשה.
"אתם חושבים," לחשה סיירה לפתע, "אתם חושבים שזה ניסוי?" שערה החום גלש על כתפייה.
"אם זה ניסוי, זה אומר שהם מצאו אותנו." ג'יי אפילו לא התייחסה למבט המזועזע שעלה על פניו של סט', כשסיירה הניחה שניסוי מגיע לעברם..
"אבל זה לא הגיוני. חשבתי שהפסיקו עם הניסויים!" אמר סט', מבועתת מעצם המחשבה.
"לא. הם רק אמרו שהם הפסיקו עם הניסויים," אמר אקל.
"אם הם היו מוצאים אותנו, הם ממזמן היו משמידים אותנו, כמו שהשמידו את שאר המורדים." הוסיף, קולו היה קר ויציב בצורה מפחידה, בהתחשב בסיטואציה.
"סיירה, מערכת הסינון סגורה?" שאלה ג'ייד בקול, סיירה הופתעה מעט, אבל ענתה במהרה.
"כן. כרגיל. את רוצה לפתוח אותה? אם נפתח אותה תהיה לו גישה למבנה, ומערכת השאיבה תשאב אותו לכאן." אמרה סיירה.
"זה עדיף." החליטה ג'יי, והחלה רצה אל מערכת השאיבה שמוקמה בצד השני של המבנה, כולם עקבו אחריה, היא הביטה על הכפתור האדום, ולחצה עליו שקט השתחרר בין כולם, והעיניים נשאו על הצינור הגדול והמתכתי בסקרנות.
רעש חזק נשמע, כמו פטיש המכה בסדן, אקל מיהר לשים את אצבעותיו על אוזניו.
לפתע, החל לצאת מהצינור שביל של מים נגוע בדם. הרעש נשמע חזק יותר מרגע לרגע.
ולפתע, מתוך מערכת השאיבה נפל נער מלוכלך בדם ובסחף.
"מה לעזאזל הדבר הזה." לחשה ג'יי ובעטה בנער בעדינות יחסית, מנסה להפוך אותו. לבסוף, הצליחה ג'יי להפוך אותו, רק בשימוש חלקי של רגלה השמאלית.
"זה נראה כמו נער רגיל." לחשה סיירה.
"אקל." לחשה ג'יי. "תבדוק אותו." ציוותה בקול ברור.
אקל הביט בנער, והתקדם לעברו, מזיז את פניו בעדינות, מה שחשף קעקוע קטן של עכביש על עורפו.
"אלוהים אדירים." לחשה סיירה, סט' צעד פסע אחורנית ברתיעה.
"הוא מסומן." לחשה ג'ייד.