אין לי שם לזה. תמודדו

אם תרצו אפשר להשים מוזיקה ברקע.
להדביק סלוטייפ על הדף.
לצבוע את הסלוטייפ, לא לצאת ממנו.
למרוח את הצבע בעדינות החוצה, בבהירות או בכהות.
להוציא את הסלוטייפ בעדינות כדי שלא יקרע הדף.
תראה מה יצא לך.
תחייך חיוך של סיפוק, ותעבור לדף הבא.
הפעם אתה יכול לנסות לעשות צורות מסובכות, להוסיף עוד צבעים…
בסופו של דבר לחייך, להביט על האצבע שלך שצבועה ולנסות להוריד את הצבע בעזרת סבון, לשפשף חזק חזק ולראות שכמעט הצבע לא ירד.
.
אני מחייכת לעצמי אחרי שאני מוציאה את נייר הסלוטייפ האחרון מהדף ומביטה בזה.
"יואו, את עשית את זה?" שואלת אביה, מתי היא הספיקה להגיע לכאן?
"כן" אני עונה בלי שום הסברים.
"זה יפה" היא אומרת בלי להתחנף, בפשטות שכמעט לא רואים בה.
"תודה" אני אומרת, קמה מהמקום שלי והולכת לשטוף ידיים, יודעת שהצבע כלל לא ירד.
הצלחתי להעביר עוד שעה וחצי של שיעמום.
כשאני יוצאת לחצר הבית ספר מקדמת את פניי רוח נעימה ושמש חמימה, הרבה זמן שלא הייתה שמש בחוץ.
אני מסתובבת לי בין חבורות הילדות שמפטפטות להן בעליזות ומגיעה לחלקת דשא חדשה.
האדמה רטובה מהגשם ואני ממוללת את הבוץ בין אצבעותיי.
אני רוצה לנמנם לי מעט, אבל יודעת שאראה מוזר, מי ישן בבית ספר?
במקום זה אני מצמידה את בירכיי לחזי ושוקעת במחשבות.
לאט לאט השינה מזדחלת לעיניי אחרי לילות רבים עם שינה מעוטה וקפה שלא משפיע, אני כבר לא מסוגלת להכיל את העייפות ונרדמת.
כשאני קמה חצר בית הספר ריקה, אני מופתעת שאף אחד לא העיר אותי.
אני הולכת לכיתה בצעדים מהירים, היא ריקה. אני לא אלך הביתה, יש לי עוד שלוש שעות ללמוד כאן.
אני מתיישבת במקום שלי מוציאה את המחברת שלי, סלוטייפ, כמה מרקרים, מפעילה את השירים,
ושיעור אומנות התחיל.
אני מקבלת הודעה ובודקת ממי היא, באופן מפתיע זה אלכס.
כבר הרבה זמן שלא דברנו, ואין לי כבר כח לחקירות שלו.
אני בודקת את התוכן של ההודעה וההלם רק מתגבר…
"טוב הבנתי מה הולך… שיהיה לך בהצלחה.. את יודעת שאני כאן תמיד ואני מאוד רוצה לעזור לך. ואני לא רוצה להשיג מזה כלום אני רק רוצה שיהיה לך טוב! אבל אני לא מכריח אנשים, לעזור להם… אז אם את רוצה משהו אני כאן ואם לא אז שיהיה לך בהצלחה בהכל!"
מה?? אולי קצת התעלמתי ממנו, ולא תמיד עניתי להודעות שלו אבל הוא חשוב לי והוא הציל אותי מלא פעמים זה לא יכול להיות!
זה לא סיפור אהבה אבל אני באמת לא אשרוד בלעדיו, הוא הציל אותי מעצמי יותר פעמים משאוכל לספור.
אני עצובה ולא יודעת מה לענות, איך להגיב??
בשבועות הבאים השיחות שלנו הסתכמו ב'שבת שלום' וב'שבוע טוב' ולא מעבר.
אני צריכה את העזרה שלו, אבל לא יודעת איך לבקש אותה.
.
Don't beak my heart before I give to" you're"