מתאגרפת, פרק 1; "את הנתינה שלי."

אני מסתכלת עליו ונותנת עוד אגרוף, מתעקשת לחשוב שזה הוא, שהוא מרגיש את העצמות שלו נשרפות כאילו הוא בגיהינום.
ועוד אגרוף,
ועוד אגרוף בשביל התענוג שלי
הזיעה מתעקשת לעבור את הגבות העבות שלי וליפול לריסים שלי.
אני משפשפת את העין שלי עם האמה במהירות וממשיכה להכות בחוזקה את השק הגדול שניצב מולי.
יוצאת לי אנחה ארוכה ומייגעת אני נותנת בעיטה קשה לשק.
אני ממשיכה להכות נמרצות לעוד כמה שניות את השק ואני מרגישה בנוכחות של מישהו,
אני מסתכלת על האולם שבדרך כלל ריק בימי שלישי בלילה,
עוברת בי המחשבה שראובן נותן רק לי את המפתחות בשלישי ואף אחד לא יכול להיכנס.
"בטח דמיינתי" , אני ממלמלת לעצמי, הולכת לצד הזירה ורואה בעיקר מטושטש מהזיעה שמקשה על הראיה שלי
אני משפשפת את העיניים שלי בחוזקה בשביל להעביר את הטשטוש ולוקחת את בקבוק המים מצד הבמה
אני מרגישה את הגופיה הלבנה שלי סחוטה מזיעה וכולל המכנסון שלי, אני מותחת לרגע את הלסת כלפי חוץ ושותה מהמים.
אני מסובבת את המבט שלי ליציאה אחרי ששתיתי את המים וקולטת גבר גדול ליד הכניסה של האולם, העיניים שלי מתכווצות באיטיות
"מי אתה?" אני יורה.
הוא ממשיך להסתכל עלי, הוא עם גקט שגדול עליו יותר, עם הכובע של הסוודר עליו כך שאי אפשר לראות את פניו והוא שולב ידיים, שעון על הקיר הקטן ליד הכניסה לאולם.
אני ממשיכה להסתכל עליו לכמה שניות, "מי אתה?!" אני יורה בצעקה שגורמת להד באולם,
הוא מרים את המבט אלי לאט, אני עדיין לא רואה אותו, צל הכובע עדיין מסתיר אותו
תחושה של פחד מתחילה לעבור בין רגלי ואני צועדת צעד אחד אחורה
"אל." הוא אומר בקול צרוד וחזק
אני מושכת לרגע בלסת שלי ואני מסתכלת לצדדים "אם אתה מתכוון להתקרב, תיזהר."
"את יפיפייה אליסון." הוא ממשיך להסתכל עלי ומרים את המבט שלו אלי, אני יכולה להבחין בלסת החדה שלו אך עדיין אני לא רואה את הפרצוף שלו
"אתה מחליא אותי, תמצא מישהי אחרת לאנוס חתיכת סוטה." אני יורה שנית ומכווצת אגרופים בחוזקה.
אני מרגישה אותו בוחן כל פיסה בגוף שלי, כבר מריץ את מחשבותיו ואני נכנסת לסטרס, מצטערת על הרגע שלא לקחתי את הכדורים שלי היום.
"רק רציתי לומר תודה, אין צורך בבהלה הזאת." הוא מוריד את הכובע, ואני קופאת.
הגוף שלי מתחיל לרעוד לעבר הפנים המוכרות והמכאיבות האלו, הוא פותח את כל הפצעים מהעבר מחדש.
אני מרגישה את הנשימות שלי מאבדות את הקצב הרגיל שלהן, הוא מתקדם אלי עם העייני הדבש המוכרות שלו ואני מתרחקת צעדים גדולים אחורה עד שאני נתקעת בגבולות הזירה.
"יפיפייה, אין צורך. כמו שאמרתי."
"תתרחק מימני חלאה."
הוא מתקדם את כל הצעדים שהתרחקתי והוא קרוב אלי במרחק כמה סנטימטרים, השפה שלו רופפת ואני נמסה מבפנים, אל החלאה שהרס את חיי.
"הרסת את חיי, אני נוטלת כדורים כל יום, הרסת את המשפחה שלי! " אני צועקת עליו "את כל פיסת שפיות שהייתה בי!" אני צועקת שוב
הוא מסתכל על העיניים שלי ואז על המחשוף שלי, בוחן את הגוף שלי כמו שהוא בחן בעבר, בלי בושה ובלי רחמים.
הוא מעביר את האגודל הגדולה שלו על החזיה שלי ומכניס באיטיות את היד שלו אל תוך החזיה,
הגוף שלי מציית, אני עומדת כמו חיילת במסדר וקופאת, רק מחכה שהוא יפסיק עם זה והדמעה נופלת לה.
הוא משכיל יותר את היד ומחזיק בשד שלי, האגודל שלו מלטפת ברכות את הפטמה שלי,
אני מרגישה אותה מתזקרת והפה שלי נפער, נזכרת איך הוא נהג לשבור אותי עם המגע העדין והמחרמן שלו.
אני מרגישה את החמימות בין היריכיים שלי מתפשטת,
"כמו שאמרתי יפיפייה." הוא מרים את המבט אלי ואני מבחינה בבליטה בין מכנסיו , "את הנתינה שלי."