פרק 4 – ילדה גדולה

"אני לא קמה."
"לרשום פתק מאמא? יאללה, את לא בבית ספר." בר אמרה בעצבים של בוקר, כשהיא נועלת את נעליה, אחרי שלבשה כבר את המדים.
"לא קמה. לא אכפת לי לקבל שבת." מלמלתי עם עיניים עצומות.
"בטח שלא, אם תסגרי עם דור." היא עקצה, ובתגובה הכנסתי את כולי למתחת לשמיכת הפוך.
"אז שאני אהיה איתו בפגישה היום?" היא שינתה את הטון שלה למשועשע יותר.
"את יכולה להפסיק?" היא התיישבה עליי, קיפלה את השמיכה כך שרק הראש שלי היה מחוצה לה. "את לא יכולה להחליט לבד מה יקרה."

"דיברנו אתמול." פתחתי את עיניי לשנייה ואז סגרתי אותן שוב.
"מתי?"
"בלילה."
"הלכנו לישון בשתיים.."
"כן. אחרי."
"ו?" דחקה בי.
"סיכמנו שאי אפשר להמשיך במה שהתחלנו."
"אוקיי." היא היססה.
"ואז התנשקנו."
"אני מופתעת." היא צחקה וקמה ממני, ניגשת לסדר את השיער שלה.
"ואז הוא הלך."
"זה לא מתאים לו." בר הסתכלה עליי דרך המראה.
"תגידי למור שאני חולה." כיסיתי שוב את ראשי.
"דיי! וואו. ממתי את נותנת לגבר להשפיע עלייך ככה?"
נשפתי בכעס כשהוצאתי את ראשי שוב מעל השמיכה.
"מישהו צוחק עליי שם למעלה. שנה שלמה שאני נמנעת מלהיות פה עם מישהו בבסיס."
"אסור זה מושך." קרצה אליי.
"ביומיים הראשונים. ואז סתם מתסכל."
"טוב, גברת מתוסכלת. תצאי כבר מהשמיכה. את לא חולה היום. יש מספיק עבודה חוץ מדור. אם זו הבעיה, אני אלך אליו, לא את. בסדר?"
"טוב."
"יופי, ילדה גדולה." חייכה אליי ואני צחקתי בתגובה.

__________

"היי בייב."
"היי." חייכתי בחזרה לרועי שהתיישב לידי על הספסל, כשקראתי ספר.
"למה את בחוץ? עוד שניה מתחיל גשם."
"חנוק לי בפנים. הן שמו את המזגן על 800 בערך."
"או שפשוט חיכית שאני אעבור."
"עלית עליי." נתתי לו מכה קטנה בכתף והשארתי את ראשי מושען עליו.
"מה את קוראת?" שאל כשחצי סגרתי את הספר.
"סתם-"
"דניאל," שמעתי את מור קוראת לי.
"לא.." אמרתי בשקט, מכסה את פניי.
"דניאל.." הקול שלה התגבר וידעתי שהיא כבר יצאה לחפש אותי.
"הנה את," אמרה כשפגשה במבטי. "בר אמרה לי שאת הולכת לחדש."
"היא לא יכולה היא ללכת?"
"היא אמרה שאת."
"אבל.."
"תחליטו ביניכן." סיכמה והלכה משם.
"נו, אני אבוא איתך." רועי אמר והקים אותי ממקומי. "את רק משמינה ככה."
"וכשאני אהיה שמנה תפסיק לרצות אותי?" שאלתי כשהלכתי לצידו, לכיוון המשרד של דור, אחרי שלקחתי את הקלסר מהמשרד שלי.
"את יודעת שאיתך זה אישיות." חיבק אותי לשנייה, ואז הוריד ממני את ידו כשראה מישהי מרחוק.
"מי זאת?"
"אני לא יודע. חכי." הרצין.
הבלונדינית עברה, מסתכלת על רועי ומחייכת קלות.
"זהו. היא שלי."
"זהו?"
"נתתי לה את המבט."

"אתה לא חייב לבוא איתי.."
"את מגרשת אותי?" עשה פרצוף נעלב.
"כן." אמרתי ברצינות שהוא ידע לפרש אותה כצחוק.
"יש לי 10 דקות עד שאני צריך לחזור.."
"פירגן לך הפעם.."
"כן. הבן זונה."
"רועי! שפה!"
"הוא בן זונה." הרים את ידו מבלי להתנצל.
עמדנו מול המשרד שלו. דפקתי פעמיים על הדלת המעט פתוחה שלו, ופתחתי אותה כששמעתי שיש אנשים בפנים.
דור ונועה, נדמה לי, הפנו אליי את מבטם.
"היי, דור, אני דניאל. אתמול.."
"כן, אני זוכר. כנסי." חייך אליי חיוך נעים. כזה שלא גורם לחשוד בכלום. הוא טוב בזה.
רועי נכנס אחריי, וניגש ללחוץ לו את היד.
"דור,"
"רועי."
"אתה גם.."
"לא, אני המלווה." רועי ענה לו, ושם יד אחת על הכתף שלי.
"טוב, אני אתן לכם לעבוד.." נועה חייכה אחרי שהנחתי את הקלסר שלי על השולחן והתיישבתי, חייכה בעיקר אליו.
"כן. אני גם זז." רועי הוסיף.
"לאיזה כיוון אתה הולך?" נועה הפנתה את החיוך הפלרטטני אל רועי. בטח זה מבלבל להיות כל כך שטחית כמוה בחדר הזה כרגע.
"לכיוון שלך." החזיר לה באותו החיוך. אוי רועי. גלגלתי עיניים והוא שם לב.
היא יצאה מהמשרד כשרועי אחריה.
"רגע," שמעתי את רועי מחוץ למשרד.
"אני כנראה יוצא לבית היום. אז דברי איתי כשאת מסיימת פה." הנהנתי בתגובה.
"רועי?" שמעתי את נועה קוראת לו שוב מהמסדרון.
"אל תקנאי. היא לא משתווה אלייך."
"דיי כבר." צחקתי. והוא בתגובה נשק לי בראש ויצא מהמשרד.
"הוא פשוט מתחיל עם כולן." אמרתי כבדרך אגב, כי הרגשתי צורך להסביר שאין בנינו כלום.
הוא סימן לי עם העיניים למאחוריי, וכשהסתובבתי ראיתי שהמשרד ממול פתוח לרווחה, ותומר יושב שם, מדבר בטלפון. יכולתי לשמוע אותו מדבר ככה שהבנתי שגם הוא יכול היה לשמוע אותנו.

"אז הדוחות?" הוא התנהג אליי כמו אל זרה.
"כן." התעשתי. פתחתי את הקלסר והתחלתי להסביר לו. "זה דוח של כל חודש. אתה צריך להכניס את מה שהשתמשו בהם. להראות את הסטטיסטיקה של השימוש בהם, ביחד עם פירוט מלא של תאריך, כולל שעה," הסברתי ותומר קטע אותי.
"שומע אחי, אני הולך לסיור שטח עם גלעד. נחזור בעוד שעתיים בערך. אם אתה מסתבך תתקשר."
"סגור."
"דניאל, תהיי נחמדה." פנה אליי לאחר שסיים את דבריו.
"כמו תמיד."
"לסגור?" פנה אל דור.
"כן, יש רעש מבחוץ."
"טוב. אז בעמודה הזו אתה מוסיף את הפוטנציאל לחודש הבא." הצבעתי לו על הטבלה ואז הרמתי את הראש. "אתה מקשיב לי בכלל?"
"כן."
"אז מה אמרתי?"
החיוך שלו הסגיר את מה ששנינו ידענו. לא היה לו מושג.
"מה יש?"
"סתם." המשיך לחייך. "לא מצחיק אותך המצב?"
"פחות מצחיק, יותר מוזר." הרכנתי את ראשי. "בעמודה הזו-"
"אני רוצה שתבואי למושב שלי." הוא קם ממקומו.
למושב שלו. זה היה יותר מלבוא אליו הביתה. הייתי כבר במושב שלו, אבל יותר באמצע הלילה ולא ממש תפקדתי בשעות האלה. זו לא הייתה בקשה מהסוג הזה. זה היה הצעד הזה שהוא לא רצה להגיד בקול רם. ששנינו לא רצינו להגיד בקול רם. הוא ביקש ממני לפגוש את ההורים שלו.

"בוא נתרכז שניה בדוח." אמרתי כשהוא ניגש לדלת.
"דניאל. אני מסוגל לקרוא כותרות ולהבין. יש לי דוחות קודמים להיעזר בהם." הוא נעל הדלת.
"אז אין לי מה לעשות פה.." קמתי מהכיסא והתקדמתי לדלת, שהוא נשען עליה כרגע.
"דווקא חשבתי על כמה דברים שתוכלי לעשות פה." התקרב אליי.
"דור, סיכמנו שדיי.." דניאל? מאיפה האומץ הזה לסרב לדבר הזה? לא ידעתי אם להיות גאה בעצמי.
"אוקיי…" הצמיד אותי לדלת, "אז דיי…" האף שלו נגע קלות בשלי אבל הוא עדיין לא נישק אותי, חיכה שאני אעשה את הצעד הראשון.
"דור…"
"הממ.."
דניאל את חזקה. דניאל את חזקה. דניאל את חזקה.

את לא.

הצמדתי את השפתיים לשלו, מרגישה שהוא מחייך מכך שהוא ניצח.
צלצול הפלאפון שלי קטע אותנו לשנייה. הכנסתי יד לכיס כדי להוציא אותו אבל דור אחז בידי, משאיר אותה בתוך הכיס.
"דור.." מלמלתי בצחוק כשהוא עדיין מנשק אותי.
"אל תעני."
הוצאתי את הפלאפון שלי בכל זאת וראיתי שזו מור.
"המפקדת." הסברתי.
"אני יותר בכיר ממנה." מלמל בין נשיקות קטנות על השפתיים שלי.
"כן מור." נאנחתי במקום 'הלו'.
"סיימת אצל דור?" הוא בתגובה הרים את ראשו מהשקע שבצווארי ונענע בראשו.
"עדיין לא." ניסיתי לשמור על הקול שלי רגיל, כשהוא חזר לנשק את צווארי. ניסיתי להרחיק אותו אבל היד שלי לא הזיזה לו.
"טוב אז תעזבי את זה עכשיו. אני צריכה שתחזרי לפה."
"לא." הוא ענה במקומי כששמע את מה שאמרה, כי הוא היה קרוב אל הפלאפון גם הוא.
"מה?" היא שאלה מבולבלת.
כחכחתי. "לא, לא שמעתי מה אמרת.." ניסיתי להציל את המצב.
"שתחזרי למשרד."
"עדיין לא סיימתי פה."
"זה בסדר, זה יותר חשוב כרגע."
"קרה משהו?" שאלתי מודאגת.
"פשוט תבואי." סיימה את השיחה.
"לתת לה פקודה שאת לא הולכת?" שאל וחזר לנשק אותי.
"אין לך כל כך הרבה כוח." הוא הפסיק לנשק אותי.
"אני רוצה שתבואי למושב שלי." הוא היה עדיין קרוב אליי. "אמא שלי תהיה גאה בי אם אני אביא אותך הביתה."
נאנחתי.
"הסופ"ש." הודיע ולקח צעד אחורה. מסובב את המפתח שבדלת.
סידרתי את החולצה שלי בזמן שהוא כבר התקדם אל הכיסא שמאחורי השולחן שלו, ואז פתחתי את הדלת מבלי להגיד כלום. יצאתי וסגרתי את הדלת אחריי.

עברתי כבר שלושה משרדים ורק אז נזכרתי שהשארתי את הקלסר שם.
חזרתי למשרד שלו, דפקתי פעמיים ופתחתי את הדלת. הוא דיבר בטלפון.
"חכה רגע אחי. שכחת להסכים?" שאל אותי.
"הקלסר." הסברתי, מתעלמת מהשאלה העיקרית. נכנסתי וסגרתי אחריי את הדלת.
עקפתי את השולחן. "מתי הוא אמר שהוא חוזר? אמרנו שנעשה-" סובבתי את פניו ונישקתי אותו.
"דור?" שמעתי קול חלש מתוך הטלפון וחייכתי אל תוך הנשיקה. התנתקתי ממנו אחרי כמה שניות.
"להתראות." חייכתי לפרצוף הלא מבין שלו, לקחתי את הקלסר והלכתי לכיוון הדלת.
"כן, מצטער… אממ.. מה?" המבט המבולבל מפניו התחלף בחיוך כשסגרתי אחריי את הדלת.
"כן. זוכר את מי שסיפרתי לך עליה?" שמעתי אותו חלושות מבעד לדלת. משהו גרם לי להישאר לצותת. "אז היא פה.. כן אחי. משרתת פה. כן-" הצחוק שלו היה הדבר האחרון ששמעתי, כי שניה אחרי זה, צעדים רחוקים גרמו לי להסתובב וללכת מהמקום.

__________

'חסרת פרופורציות. חשבתי שקרה משהו למישהו מהמשפחה שלי!' סימסתי לדור.

'אף אחד לא מת??' השיב לי אחרי שתי דקות.

'היא רצתה להרצות בפניי לפני שהיא הולכת להרצאה האמיתית.'

'אמרתי לך שאת צריכה להישאר.' חייכתי.

'היחסים שלנו לא הולמים אדוני.'

'ובאזרחות?'

'זה כבר משהו אחר…'

'אז תעשי צעד עם דור האזרח. הוא ביישן.'

'שדור הקצין ילמד אותו משהו. הוא נורא אמיץ.'

'גם קצת אגרסיבי כשהוא רוצה משהו.'

'אני אשקר אם אני אגיד שלא שמתי לב.'

"אני לא מבינה למה את מתנגדת." בר התלוננה, אפילו לא מסתכלת עליי כשהיא לוגמת מהתה החם שלה.
"אני לא." אני חושבת.. "אני כן. אמרנו שמתרחקים."
"אבל אתם לא. אז תגידי לו שתיפגשו כבר."
"את יכולה להפסיק לצעוק עליי?" הרמתי את הקול גם אני.
"כשתפסיקי להתנהג כמו ילדה."
"הנה!" הכרזתי והתחלתי להקליד בפלאפון.

'אז בחמישי…'

'מה איתו?'

"תראי איזה מהר הוא החזיר. כאילו הוא מחכה ליד הפלאפון." בר צחקה. "נתפס קשה הבחור." אמרה וקמה ממקומה.
"תודה. קצת פרטיות."

'איך אני מגיעה למושב שלך?'

'עם האוטו שלי שכרגע בחנייה.' יכולתי לדמיין את החיוך המתנשא שלו.

'זה מסוכן.'

'אתה לא חיי אם אתה לא מסתכן.'

'אני עוד אקבל בגללך ריתוק.'

'אני עוד אצא בגללך מהצבא.'

'תזכור שזה לא דבר רע, מורעל.'

'אז בשביל מה יש לי אותך, אם לא בשביל להזכיר את זה פעמיים ביום?'

'חשבתי שאתה רוצה אותי בשביל עוד דברים..'

'לא תשמעי אותי מתנגד לשום דבר.'

'תופסת אותך במילה.'

'לא מתחרט.'