מורדת בגלגלים-פרק 27

נכנסתי הביתה שקועה במחשבות.
"ריילי, תיזהרי בבקשה." שמעתי את קולה של אימא. התנערתי ממחשבותיי וראיתי שברי ספל וכתם קפה על הרצפה.
"מצטערת אימא." אמרתי כשהביאה מגבת מהמטבח.
"זה בסדר מותק, רק תשימי לב יותר." היא ענתה. "רוצה לספר לי מה קרה?"
כבשתי את פניי ברצפה. אימא הניחה את המגבת על יד שברי הספל והובילה אותי לסלון. סיפרתי לה הכל. מהרגע שיצאתי מהבית עד הרגע שחזרתי אליו, וגם קצת על וויל. "נוכל ללכת למכון כל יום?" שאלתי בסוף. "כן, בטח." חייכה אימא והלכה לטלפון שלה. "אני כבר מתקשרת לשאול."
השעה הייתה שש וחצי. וויל נתן לי ארבע עשרה שלנו, אבל אני החלטתי כבר אחרי חצי שעה. בקרוב בגדי הריצה שלי ייצאו שוב מהארון. אחרי שישה וחצי חודשים.
*
למחרת הגיע וויל ללימודים רק בשעה תשע. כשהעיר לו המורה על האיחור, הוא רק אמר סליחה והתיישב במקומו.
"קרה משהו? או שפשוט נתת לי עוד שעה?" שאלתי אותו בנסיון לעידוד, אבל וויל רק גלגל את עיניו והוציא את קלמרו מהתיק.
"נעשה עוד עסקה." אמרתי. הוא נעצר וראיתי ברק רגעי בעיניו האפורות. "אני אספר לך מה החלטתי ואתה תספר לי מה קרה." הוא הזדקף במקומו. שמחתי שלא הייתי צריכה לאכזב אותו שוב. במיוחד באותו רגע.
"החלטתי שאני רוצה." וויל צחק בשקט. "זוכרת ששאלתי אותך פעם אם את גבוהה?" הוא שאל. ברור שזכרתי. "אז את באמת גבוהה "
"מר אוונס, אני מפריע לך?" שאל אותו המורה.
"מצטער המורה." ענה לו וויל , ואז פנה אליי, מאוכזב, "עכשיו תורי?"
"כן." אמרתי לו כמתנצלת, למרות ששנינו ידענו שרציתי שיספר כבר.
"סיפרתי לך אתמול שאני יוצא מוקדם מהבית כל בוקר." הנהנתי בראשי. "היום התעוררתי בבהלה בשמונה. ליד המיטה שלי ישבה אשלי. היא אמרה לי שהיא ערה כבר מחמש ושהיא כיבתה לי את השעון המעורר." קולו היה מאוד מעט והוא כחכח בגרונו. "קמתי מהמיטה והתארגנתי מהר, אבל היא חסמה את הדלת. היא אמרה לי שאם לא אוכל איתם היום ארוחת ערב היא תספר לאבא שלי… היא תספר לו ששנה שעברה.. ששנה שעברה הייתי מעשן." הוא בלע את רוקו ונשך את שפתו התחתונה. מביט בי בחשש.
"עישנת?!" שאלתי והד הקול שלי נשמע בכיתה. מיהרתי לשלוח יד לפי.
"שנה שעברה עישנתי. אבל אני הפסקתי."
"וויל…"
"אני מבטיח."
"אז מה אתה מתכוון לעשות?" שאלתי אותו וניסיתי להתנער מעניין העישון.
"אני מקווה שאשלי תהיה זו שתבשל." הוא אמר בעצב.
מה עוד הוא מסתיר שם מתחת לסוודר?
"מתי אתם אוכלים ארוחת ערב?" אני כנראה אתחרט על זה.
"שש, למה?"
"אני אבוא לגבות אותך בארוחה עם המשפחה שלך, ואז נצא."
"ריילי…"
"מאוחר מידיי, כבר החלטתי."
וויל גירד במצחו והעביר יד בשיערו. "תודה."
"אני רק צריכה כתובת." הוספתי. כשאמר לי הבנתי שהוא גר במרחק של חמש דקות הליכה מהבית שלי. הוא גר ברחוב שלי.
"ועוד שאלה אחת." התאפקתי שלא לצחוק. "איך לקרוא לך שם? וויל או פטריק?" אחרי מחשבה קצרה הוספתי "אולי פט? פטפט?"
"פשוט תקראי לי וויל" הוא נענע את את ראשו.
"מוסכם. פטיפט." צחקתי. והוא, שלא הצליח להתאפק, הצטרף אליי.
"שקט מאחור!"