כרוסלה אדומה
אני אוהב את כול המתקנים בגן.
את הנדנדה הירוקה, את המגלשה הצהובה, את המתח הכתום ואפילו את ארגז החול.
את כולם אני אוהב, את כולם מלבד אחת, הכרוסלה האדומה.
את הכרוסלה האדומה אני לא אוהב.
על הכרוסלה האדומה אני גם לרוב לא עולה, וזה מסיבה הפשוטה שאני לא יודע איך לרדת.
אני מופתע כשאני עליה כול פעם מחדש.
אני לא זוכר איך עליתי ולכן גם לא יודע איך לרדת.
כשהיא היא מסתובבת,אוי איך שאני שונא שהיא מסתובבת, אין דרך לעצור אותה ואין דרך לרדת.
עושה לי בחילה, עושה לי מגעיל.
כשזה מתחיל אני פשוט יודע שאני חייב לרדת וכמה שיותר מהר.
חייב לקפוץ לפני שהיא תסתחרר מהר מידיי וזה היה מאוחר.
אם לא ארד בזמן, אני אהיה חייב לשבור.
לשבור משהו, לא משנה מה, העיקר לשבור ואם יש משהו יפה לשבור אז עדיף.
לצעוק וגם כדאי לקלל, כי רק ככה היא מבינה, רק ככה היא נרגעת ונעצרת.
אני שונא שזה ככה, אני שונא שאני צריך לצעוק, לקלל, ומדי פעם לשבור משהו יפה כדאי שהיא תרגע ותניח לי לרדת.
אבל ככה זה עובד איתה.
ככה זה עובד איתי.
ככה זה עובד איתנו.
זה למה אני לא אוהב אותה, היא מוציא את הרע שבי.
אז אני מעדיף לא לשחק איתה.
מעדיף לשחק עם הנדנה הירוקה.
היא לא גורמת לי להרגיש ככה.
היא לא גורמת לי להרגיש כלום.
תגובות (2)
היי , אז כה … סתם אין לי באמת ביקורת , יש לך כתיבה יוצאת מן הכלל , הכול היה במקום , איך שכתבת את הסיפור יצא מהמם .
אני רק ממליצה לסים תמונה כדי שיהיה יותר קל לזהות שזה אתה , אני פשוט יאבד אותך וחבל כי לפי השם אני אף פעם לא מוצאת , ובטח שלא זוכרת..
ואם אין תגובות יש לזה שני סיבות :1) אתה חדש.
2) אין לך תמונה .
אני בדרך כלל לא מסתכלת אם אין תמונות , אני אפילו לא יודעת למה [ אולי בגלל שאני אף פעם לא מצליחה לעקוב אחרי מי שאין לו תמונות ..] טוב אני לא אחפור.
היה מהמם , תמשיך , ואני אשמח אם תכתוב סיפור .
או שפשוט תמשיך לכתוב מה שבא לך .
קרוסלה*
סיפור נחמד ויפה.