צבועים פרק 11

חמשת הנערים התקדמו בצעדים איטיים לעבר הבקתה הקטנה. על קרש עץ גבוה נמתח חבל היישר אל קרש גבוה אחר, על החבל נתלו בגדים אפורים. טייסון התקרב אל דלת העץ והקיש עליה שלוש פעמים, לא הייתה תשובה. טייסון דפק שוב. עוד פעם, אין תשובה. "כדאי שנפרוץ" אמרה אלן בהחלטיות והשאר הנהנו. "בספירה שלי" לחש טייסון "אחת" עיניי הנערים ננעצו בדלת העץ "שתיים" אף אחד לא מש ממקומו. "שלוש!" הם דחפו את הדלת בחוזקה. הקרשים שנראו קודם לכן שבורים ורופפים נגלו כחזקים ועמידים. "אין בעיה…" סיננה רייצ'ל" זוזו אחורה" פקדה והאחרים עשו כפקודתה. היא הניפה את ידיה קדימה ואחורה מספר פעמים ולבסוף דחפה אותם בכוח. גל אדמה פגע בדלת העץ והיא נפללה אחורה בחוזקה."נו" אמרה רייצ'ל באדישות "אתם באים?"
***
פנים הבקתה היה צנום ומבולגן. קירותיה נצבעו באפור בהיר וספה אפורה וכהה נשענה על אחד הקירות, מעליה נזרקו בגדים אפורים ומעליהם כתמי בוץ. "מעניין באיזה צבע היא שולטת" אמרה אלן בזלזול. הבקתה הורכבה משני חדרים. הסלון שהיה מרכז הבית ומולו מטבחון קטן. וחדר שנחסם על ידי דלת עץ עבה. טייסון פתח את דלת העץ. חדר קטן נגלה לעיניו. מיטת בדים נפרשה במרכז החדר ומולה שולחן עץ קטן. "אין פה אף אחד" אמרה ליאה לאחר סריקה קצרה של הבקתה. "היא כנראה יצאה ובקרוב תחזור, נחכה לה בחוץ" אמר טייסון וכולם יצאו למדבר כפקודתו.
***
שעתיים עברו עד שצעדים נשמעו מהאופק הרחב. "היא באה" הודיעה רייצ'ל וכולם הנהנו. "להיכנס למצב תקיפה, אני לא חושב שבעלת הצבע רגילה לאורחים" אמר טייסון בהירם יד. ללא וויכוחים מיותרים טייסון, קייטי, רייצ'ל ואלן קפצו אגרופיהם ופשקו את רגליהם. רק ליאה נשארה בצד מביטה בחבריה. "קדימה ליאה,מה קרה?" שאלה קייטי כשאשר ראתה את חברתה עומדת בצד. "אני לא יודעת איך נכנסים… את יודעת, למצב תקיפה…" אמרה במבוכה. אלן פלטה גיחוך "את בעלת צבע איך אתת לא יודעת?" שאלה בזלזול. קייטי גלגלה את עיניה. "שימי לב, תפשקי את רגלייך ותקפצי אגרופים" אמרה קייטי וליאה עשתה כדבריה. "עכשיו תנסי להזיז את הידיים שלך בצורה מסוימת". אמרה בהחלטיות "מה זאת אומרת בצורה מסוימת?" שאלה ליאה כמעט בייאוש. "אני מזיזה אגרוף אחד אחורה וקדימה, ככה אני מזיזה חפץ, או חיה כתומה. טייסון למשל צריך להרים את ידיו מעלה ומטה וככה הוא שולט בדברים הירוקים, אני לא בדיוק יודעת איך זה פועל בצבע הכחול, תנסי תנועות שונות, אולי תצליחי." ליאה הרימה את ידיה ונופפה בהן במהירות, דבר לא קרה. "תנסי משהו אחר" עודדה אותה קייטי. ליאה הרימה את ידיה והניחה אותן על הצדדים אך דבר לא קרה בשנית. "לא נורא תנסי משהו אחר כמו…" קייטי החלה לאמר אך טייסון קטע את דבריה "מאוחר מדי, היא פה". ארבעת הנערים הסיטו את מבטם לעבר גבעות חול קטנות. "אין שם דבר טייסון" אמרה רייצ'ל בהחלטיות. "רק רגע" אמר בביטחון. לפתע דמות החלה לבצבץ מבין הגבעות הנמוכות. זאת הייתה נערה רזה בעלת שיער שחור חלק, את שאר פרטי הנערה לא היה ניתן לזהות מאותו מרחק, אך היה ברור כי היא מסוכנת, מסוכנת מאוד.
"קדימה!" צעק טייסון ומשך את תשומת ליבה של הנערה. היא הביטה בהם ופרצופה נמלא זעם. היא התקרבה אליהם בריצה כאשר ידיה פרוסות לצדדים. "מי אתם?" היא צעקה בקול כבד. טייסון התקדם כמה צעדים לעברה. "לא נפגע בל אם לא תפגעי בנו" אמר בביטחון. "מי אתם?" שאלה, מתעלמת מאימרתו של טייסון. "אנחנו בעלי צבע, באנו כדי שתצטרפי אלינו לחיסול אריון." צעק בחוזקה. הנערה הורידה את ידיה והתקדמה לעברם בביטחון מלא. "אני לא מצטרפת אליכם" אמרה כאשר עמדה מולם. טייסון בחן אותה בדייקנות. עינייה היו אפורות כסערה ובגדייה הבלויים נצבעו אפור. "למה?" הפעם זו הייתה רייצ'ל, היא התקדמה לעברה. הנערה נשמע עמוק ואז אמרה בביטחון מוחלט "כי כבר ביקרתי אצל אריון."