קללת אדמה – פרק 15

כשאני ולוקאס סידרנו תיקים קצת מוקדם יותר דיברנו בינינו בזהירות.
"אני חושבת שאמא שלכם מתעללת בי" אמרתי בשקט והכנסתי חולצת מחנה לתיק.
"למה שתחשבי ככה?, לוקאס שאל בחיבה וחייך.
"תראה" אמרתי בזהירות. הושטתי את הזרוע הפצועה שלי שלמזלי הרב כבר לא דיממה ברמה היסטרית. הדימום לא נפסק לגמרי אבל.. טוב, זה היה יכול להיות גרוע יותר.
זה היה נראה כאילו הפציעה שלי מתפשטת: הנקודה הקטנה כבר לא הייתה כל כך קטנה וזאת הייתה שריטה באורך של חמישה סנטימטרים.
החיוך בפניו של לוקאס נמחק.
"אני חושבת שאתנה מחזירה לי בגלל איך שפגעתי בתומאס.." מלמלתי בשקט וסגרתי את התיק שלי.
"אם זה ככה.." הוא אמר, "אני אתפלל אליה. אני אדבר איתה ו.."
הבטתי בו בזהירות ואמרתי שאני לא חושבת שהוא זה שצריך להתפלל אל ההורה שלו בנוגע אליי.
"אז..?" הוא שאל וקם על רגליו. הוא הושיט לי יד ועזר גם לי לקום על רגליי.
"אני צריכה שמישהו מבני אפולו יתפלל לאבא שלו" אמרתי ואספתי את שיערי בזהירות לזנב סוס. לוקאס הביט בי וחייך באהבה גלויה.
"אני אדבר עם דן אם תרצי. אבא שלו התגלה אליו הכי הרבה פעמים. הוא ישמח לעזור"
חייכתי, "תעשה את זה בשבילי?"
לוקאס הנהן.
"תודה" אמרתי והדבקתי לו נשיקה על שפתיו.
אחר כך יצאנו לכיוון חדר האוכל ולוקאס נפרד ממני קצת לפני שהגענו לחדר האוכל, כשראה את דן.
"תודה שאתה נמצא איתי!" קראתי אחריו בציניות וחייכתי.

אז מה היה הקטע של האש? לא ממש ידענו.
הנחתי שבגלל שדן הקריב שלוש חתיכות פיצה וביקש עזרה אז האש הייתה קצת יותר התלקחה. אני חשבתי שזה סימן טוב שאפולו מרוצה או משהו.
והיו החניכים שחשבו שזה לא כל כך פשוט.
אבל אף אחד לא העיר בקול משהו שהיה עושה שטויות. אחרי ארוחת הערב הסתלקנו כל אחד לביתן שלו.
לוקאס ותומאס דיברנו על משהו אבל ברגע שהתקרבתי הם השתתקו. כאילו לא רצו לומר דבר לידי.
"מה קורה?" שאלתי.
"לא משהו מיוחד" תומאס השיב.
"אז למה השתתקתם?" שאלתי והרמתי גבה.
"לא השתתקנו.." תומאס מלמל אבל לוקאס כבר חיבק אותי ולחש באוזני דבר מה שגרם לי לצחוק.
"אתם ממש זוג של אוהבים" תומאס אמר בחיוך שהיה ספק מתגרה ספק שמח בשבילנו.
"אה.." נופפתי בידי בחיוך, "לוקאס מאוהב בי קשות. אי אפשר להיפטר ממנו.."
בתשובה לוקאס שחרר בעדינות את חיבוקו ונסוג צעק לאחור. "אי אפשר להיפטר ממני?" הוא שאל בחיוך.
"לא" אמרתי ונעצתי אצבע בחזהו בחיוך, "אתה. בלתי. נסבל" ואם כל מילה נעצתי את אצבעי בחזהו שוב.
תומאס פרץ בצחוק ולוקאס חייך ושוב חיבק אותי. "מה שתגידי."
ואז הגענו לביתנים ונפרדנו. תומאס סימן בידו אות גועל כשלוקאס נישק אותי אבל אחר כך, כשנתתי לו נשיקת לילה טוב על הלחי בעצמו, הוא האדים כמו סלק.
"לילה טוב בנים" חייכתי למראה פניו של תומאס ונכנסתי לביתן שלי.