דרמת חיי(מוקדש לאור)
הנסיך דוריאן
היה שקוע בשינה עמוקה כאשר הדר עזבה נרגזת את מיטתו.
שוב ושוב הוא נטש אותה לטובת הממלכה, בטיעונים שונים ומשונים השאירה לבד בחדרו, משועממת ורוגזת.
לעיתים מצאה נחמה בסריס היפיפה שהיה נוכח תמיד, קרוב כל כך לנסיך עד שלא היה ניתן להפרידם, נאמן וצייתן כצפוי ממשרת.
עדי עמד כמידי לילה ליד מיטת נסיכו, תוהה מתי יבין הנסיך כי אם לא יעשה מעשה בקרוב, אהובתו תשמט מבין ידיו.
להדר הייתה סבלנות, אך היא לא הורגלה לציית בצורה עיוורת לכל גחמה של הנסיך אותו אהבה.
הנסיך דוריאן התעורר, מחפש בעיינו את אהובתו,שהייתה אמורה להיות שרועה לצידו.
"היכן היא"? שאל,
והשתתק כשקולו הלום השינה הטריד את מנוחתו.
"היא חזרה לביתה" השיב עדי.
מבטו של הנסיך התעכב על ידיו של הסריס שתרחו סביב שערותיו הארוכות.
לא תמיד היה עדי סריסו, בעבר היו שניהם מאוהבים אחד בשני, אך לא עוד, לא מאז שבגר הנסיך, וסולקו כל חבריו מעל פניו, לא מאז שהגברים היחידים שהורשו להיות במחיצתו, היו גברים מסורסים.
דוריאן ידע שהיה צריך לסרב, לעצור את עדי מלהקריב את גבריותו, אך עדי תמיד היה עקשן, הוא רצה להשאיר לצידו, והסכים לשאת בתוצאות.
אך דוריאן? דוריאן התייסר על כך, הוא נעשה קנאי ורגזן בכל פעם שעדי בחן אישה שמצאה חן בעיניו.
הוא בודד אותו מאנשים כמיטב יכולתו, מנסה לשמר את האהבה המתמעטת שעוד שררה בינהם.
עדי קילל בזעם כאשר מפולת התלתלים, הכהים שעיטרו את פניו, לא הסתדרו בדיוק בצורה בה רצה אותם.
דוריאן צחק חרש, "שאבקש מהנשים לסדר את שערותיך?" שאל,
"הנח לי", ביקש עדי, "תתארגן ותחל בסדר יומך,
הרוחצות מצפות לך".
"רחץ אותי, אתה". פקד דוריאן,
מנסה להוציא את עדי מהקיפאון בו היה, אך ללא הועיל, הרחצה הייתה משמימה ועניינית ככול הרחצות הקודמות.
"אתה חושב שהדר אוהבת אותי?" שאל דוריאן לפתע, מתקיל בשאלה חסרת רגישות את עדי המלבישו.
"הדר, היא אדם מיוחד, היא לא תצפה לנצח להפגנת אהבתך, עליך לעשות מעשה בהקדם אם ברצונך לשמור עליה." אמר עדי,
"אני רואה שיש לך דעה מגובשת בעניין" רטן דוריאן.
"אכן, הדר היא הדבר הטוב ביותר שקרה לנסיך מאז…" עדי השתתק. שומט את החולצה לרצפה ועוזב בריצה לחדרו.
"עדי! עדי!" דוראין רץ,
"אני מצטער, באמת". התחנן לסריסו.
"לא אני ביקשתי שתססורס! זה אתה. אני… " דוריאן השתתק, הוא שנא את השקט הזה, הוא הכיר אותו היטב, היה זה סימן שעדי בוכה.
דוריאן לא יכל לשאת את זה עוד, הוא התיישב מיואש ליד הדלת הסגורה וטמן את ראשו בין ידיו.
לפתע הדר הופיעה, משרת הגדיל ראש וכשראה את המחזה מיהר להזעיקה.
היא אספה את דור בזרועותיה, מבינה כי ליבו שבור עכשיו.
"הוא אוהב אותך" לחשה לו באוזן, "הוא רק זקוק לזמן, שניכם זקוקים לזמן. עליכם להרפות אחד מין השני".
"איני יכול!" כעס דוריאן ונעמד על רגליו.
"את לא מבינה שזה באשמתי? הוא רק משחק את עצמו,
אבל הסתכלת עליו פעם? הוא כל כך קטן, כל כך פגיע. אני גדלתי איתו, הדר.
אני צחקתי ובכיתי ואהבתי, איני מסוגל לראות את אהבתו מופנת למישהו אחר, אני לא מסוגל לשאת את השם שנהב, מדוע הוא יוצא איתה?" שאל בכאב, "מה רע בי? יש לך אותי" הדר חיבקה אותו חזק, והניחה בידו כוס יין,
"הרגע!" פקדה.
"מה שהיה לא יחזור לעולם. עליך לאפשר לו להמשיך".
היא נשארה עם הנסיך עד שנרדם ואזי נכנסה חרש לחדרו של עדי. עיניו היו עצומות, אך פניו היו לחות מדמעותיו.
הוא נראה קטן כל כך במיטה הגדולה. היא פחדה עליו,
היא פחדה שיום אחד מישהו יגלה כמה הוא קטן ויפגע בו, היא חששה שעדי לא יוכל לשאת את הכאב ויעזוב.
הרי כל כך הרבה פעמים הוא דיבר על חווה רחוקה, הרחק מכולם.
היא אחזה בו חזק.
"תהיה חזק עדי" היא ביקשה,
"אני לא אניח לו לפגוע בך, אתה חברי הטוב ביותר, בארמון מלא נשים ופלגשים הזוממות תחבולות להיות במיטתו של הנסיך.
אני לא אתן לכם להפגע" היא בכתה.
"בבקשה, השארו לצידי, תהיו חזקים בשבילי, לא אוכל לשאת את הריחוק בינכם".
עדי פקח את עייניו, דמעה מותשת ברחה מעינו הימנית. "הדרי" אמר, אני לעולם לא אעזוב אותכם, גם אם ליבי יקרע מאות פעמים, אני אשאר נאמן.
אני סריס.
תגובות (12)
היי יוקי!
היה מהנה ונחמד לקרוא את הסיפור הזה, קצת שונה מכל מה שאת מעלה בדרך כלל לאתר וזה רענון מעניין.
בכל מקרה, אגיד לך את דעתי בנוגע לסיפור-
הוא היה יפה, וכתוב טוב(כהרגלך).
מרגישים שהסיפור הזה נבע מרגש עמוק כיוון שמרגישים את הנגיעה האישית שלך, רואים שזה בא ממך. אבל גם רואים שהוא ממש עמוס בדרמה, כבר על הפרק הראשון. כן, דרמה ורגש זה טוב- אבל במינון מסוים.
אהיה כנה איתך, הכול קרה לי מהר מידי. כלומר, על הפרק הראשון כבר יש כל כך הרבה דרמה, בקושי הספקתי להבין את הקשרים בין כל אחד ובקושי הכרתי את הדמויות עדיין אפילו! אני לא רוצה לתת ביקורת כי שמתי לב שזה סיפור אישי ואני לא רוצה לגעת בנקודה רגישה, פשוט נותנת לך טיפ לפעם הבאה.
בפרקים הראשונים כדאי קודם להכיר את הדמויות ואת הקשרים בניהן ורק אז להביא את הדרמה.
חוץ מהקטע המבולבל הזה הסיפור היה יפה וכתוב טוב, נתת לו פן מעניין עם הכתיבה המיוחדת שלך. ומה שעוד יותר מיוחד-
זה שלקחת נושא כביכול מחיי היום-יום שלנו(אהבה חד מינית) ושילבת אותה בסיפור עם עלילה מפעם. זה מקסים איך שהצלחת לשלב בין המציאות כיום למציאות פעם!
ועוד דבר, הרגשתי שיש בדמויות עומק מסוים, שזה טוב. אבל לא הצלחתי להרכיב את התמונה בבהירות כיוון ששוב, לא יכולתי ממש להתחבר עליהן בגלל הבלבול שדיברתי עליו קודם.
אוקיי אז, זהו. מצטערת על ההערות, מקווה שלא פגעתי או שהייתי ביקורתית מידי… השתדלתי ממש לצנן את הביקורתיות שלי(בזמן האחרון נהייתי ביקורתית לא במודע וזה מעצבן אותי) כי לא רציתי לפגוע בנקודה רגישה.
ולא! לא! אל תחשבי שבגלל שאמרתי את זה עכשיו הקטע גרוע וצריך לשכתב את כולו. ממש לא! אהבתי את הקטע ולקחת אותו לכיוון מעניין, את מוכשרת יוקי.
אשמח לקרוא את ההמשך(:
שבת שלום♥(:
וואו, זה כל כך ארוך… מקווה שתמצאי בך את הסבלנות לקרוא את המגילה הזאת.
אור ממש תודה על כל התגובות ועל הקריאה. באמת שהיה מפעים לעבור איתך את כל הסיפור הזה.
עוד חצי שעה נכנסת שבת אז על אף רצוני הרב אני לא יכולה להגיב לך על כל התגובות המדהימות שלך… אז אגיב לך במוצש. אוקי?
נ.ב
ראית שהחזרתי לך תגובה על השיר? אם לא, תכנסי.
אוהבת אותך ותודה תודה תודה
יוקי/עדי
כן ראיתי והגבתי לך שם(:
ואין בעיה, תגיבי מתי שתוכלי.
אורי! אני לא יודעת מעניין התווספה לה ה-י' אבל היא מתאימה לשם כאילו הייתה שם תמיד.
אני מסכימה איתך לחלוטין, הרבה דרמה בלאגן, דמויות שאין להם הסבר.
אך ההסבר הוא פשוט, כשכתבי את הקטע הוא נועד בעיקר בשבילי ו לאנשים שאיתם צוותי את הכל, נועד להגיד דברים שלא יכולנו להגיד בקול, כך שכל אדם ידע מהו ומה מקומו.
הסיפור מתחיל המערבולת כי אני נכנסתי מעורבות כולי לתוך הסיפור.
הביקורת שלך נכונה ובכל סיפור אחר הייתי לוקחת את הביקורת שלך ועושה איתה משהו, אך לא כאן, זהו סיפור שנועד לחבוק בתוכו את כל הדרמה, לצנוח לתוכו מבלי להפסיק צעד סופו.
אוהבת יוקי
הו שנהב, מה איתה באמת? (כל כך הרבה אנשים מוכרים הלכו, זה גורם לי להרגיש כל כך עצובה רק מלחשוב על זה :/)
~ממשיכה לקרוא~
אוי, כמה שאני מתגעגעת אליה. אל כולם… אולי הם עוד יחזרו?
יפהפה. על סף שלמות. מערכות יחסים מרתקות. לא היה אכפת לי שירדת שורה. הסוף קצת חד גוני לטעמי
וואו אוליב!
מחמיאה לי… אני מוחמאת. אני חושבת שבשל האמת נראות כך מערכות היחסים,
חד גוני? זה סוג של משעמם? הסוף של הפרק או של הסיפור כולו?
סיפור מדהים, אני מתקשה להאמין שהוא אמיתי. מדרגת ה5 הראשונה :)
נ.ב. אני כתבתי יוזמה לעודד סופרים צעירים וסופרים מתחילים, אין לי מושג מה אני עוד יכולה לעשות.
ליוזמה קוראים "אל תפסיקו לכתוב", אם תמצאי משהוא שזקוק למשהו כזה תשלחי אותו עליי, ותגידי לו לקרוא את זה.
לב החיים. וואו אני שמחה שאת קראת, האמת ציפיתי שרק אורי תקרא וזה משמח והכל.
תודה על הדירוג. באמת כיף שאתצקוראת שלי וגם עודדת אותי שמותר לי לא להספיק לקרוא ולהגיב לך, אבל רק תדעי שהרצון קיים! ואני אגשים אותו!
חיפשתי את הסיפור או את ההודעה שלך על "אל תפסיקו לכתוב" לא מצאתי, איפה הסיפור הזה? מה להגיד לו לקרוא? את ההודעה שלך?
https://www.tale.co.il/סיפורים-קצרים/אל-תוותרו-על-כתיבה.html
קישור,
אני תמיד מתבלבלת בשם,
תגידי לו לקרוא, ואחר כך להגיב את הסיפור שהוא רוצה שאני אקרא, או מה שהוא רוצה..