מצוד האגדות- פרק 13- כישוף של קללה ~ מוקדש לאחווה ~

הוא ישב בחדר הגדול וחיכה. הוא היה קפוא. מבטו נח על מיקום אחד ברצפה, והוא בהה בו ממושכות. הוא לא זז ולא נע, רק עיניו נעצמו ונפקחו בסדרן, והוא שאף ונשף נשימות בזו אחר זו.
הוא שתק ותהה.
תהה למה דווקא הוא נבחר כדי לדעת. עם הסיבה הברורה הוא לא רצה להשלים, הוא לא אהב אותה, ולכן העדיף להניח אותה בצד עד שתאושר מצד המבקרת שהגיעה אליו לפני כמה ימים.
הייתה לו הרגשה שהיא תחזור, אחרת לא הייתה מודיעה לו על הבשורה, הבשורה מפיו של מרלין.
"ג'ולס." הוא שמע אותה פונה אליו והרים את ראשו ומבטו אליה. היא עמדה מולו במבט מוזר שלא ידע איך לקרוא. אולי זה בגלל שהוא בעצמו לא מסוגל להרגיש, ולכן לא ידע איך להבין הבעות רגש של אחרים.
"הייתה לי הרגשה שתחזרי." הוא הודה. "למה אמרת לי את זה?" מיהר לשאול.
"היה חשוב שתדע." השיבה.
"האחרים יודעים?" שאל שוב.
"רק מי שצריך לדעת."
"אז למה דווקא אני צריך לדעת?" הוא המשיך בחקירתו. "למה היית חייבת לפתוח את התיבה הזאת?"
"זה הכי בטוח."
"אני כבר הייתי בטוח. הייתי שלם." הוא החזיר את מבטו למטה, והעביר את עיניו לכל מקום מלבד אליה. "אבל באת וערערת אותי שוב."
"אני באמת מצטערת." קולה הפך רך ומתמשך.
"מצטערת לא יכול לתקן כלום." הוא אמר. "אבל את פיה, את יכולה לעזור לי."
"אסור לי." אמרה לו.
"את פיה, את יכולה." הוא חזר על כך.
"אני גם לא בטוחה שאני יכולה." היא הודתה. "שינוי אופי-"
"את לא יכולה לשנות מה שלא נמצא." הוא קטע אותה, וצדק. "וזה לא באמת מפריע לי, את יודעת, אני לא אתעקש על כך. אני רק לא רוצה לעשות את מה שלא נכון לעשות."
"אני מבינה." אמרה הפיה.
"אמא שלי תמיד אמרה לי את זה…" הוא נזכר. "לפני שאבא שלי רצח אותה." הוא שוב הרים את ראשו. "ועכשיו נגזר עליי לבלות את שארית חיי בטירה שלו, כדי שלא אהווה סכנה."
"ג'ולס, תבין, רק באתי להזהיר אותך." היא מיהרה לסיים את משך השיחה המיותר, והוא התרכז במילותיה הקובעות. "אם הנבואה באמת נכונה- אתה תמות."

השמיים החלו להחשיך והירח המלא תכנן את דרכו להארה מלאה.
ליבה של אנג'י החל לדפוק בחוזקה, והיא פחדה. היא זירזה את כריס לחזור למקום בו עצרו, אך מרוב הרצון שלה היא הצליחה לאבד את הדרך.
"איפה זה?" היא שאלה, מצפה באמת ובתמים לקבל תשובה מדויקת.
"אנג'י, למה את לחוצה כל כך?" כריס שאל אותה בעוד הוא נמשך על ידה עם כוחה המרשים.
"אני- פשוט- לא רוצה להגיע כשיחשיך." היא המציאה תירוץ. "ואז לא נמצא יותר את הדרך."
"יש ירח מלא הלילה." הוא הזכיר לה את הפנס הגדול שהאיר להם.
"טוב, אז- אז אני מפחדת שיש כאן דברים רעים בלילות של ירח מלא." היא שינתה את טיעונה. "אתה יודע, מפלצות, חיות,"
"אין כאן שום דבר." הוא ניסה להרגיע אותה. "ואם את דואגת, אז אני יכול לשמור עלייך."
"לא בקשר אליי אני דואגת." היא מלמלה לעצמה.
"מה?" הוא שאל.
"מה?" היא חזרה על שאלתו. "לא- לא אמרתי כלום."
"חשבתי שכן." הוא אמר, מנסה להתעלם מכך שהיא משקרת. "היי, אנג'י." הוא עצר וידו החליקה מאחיזתה. "מה קורה?"
היא הסתכלה עליו והיססה להשיב. "בוא- בוא נמשיך לזוז." היא אמרה לבסוף וחזרה ללכת.
"אנג'י." הפעם היה תורו לתפוס בה. "את מתנהגת מוזר בזמן האחרון, משהו קרה?"
היא שתקה.
"אנג'י?" הוא שאל שוב. "אני דואג לך."
היא הרימה את מבטה אליו ואותו מבט הדגיש את דאגתה. עיניה עלו להביט בירח שבהק בכוח מופתי. עיניה נפערו בבהלה והיא השתחררה מאחיזתו של כריס בכוח ורצה הכי מהר שיכלה, כמה שיותר רחוק ממנו.
הוא חשב שהשתגע.
במבט האחרון שלו עליה צפה בעיניה מחליפות צבע- לצבע בוהק, צהוב, חייתי.
"אנג'י!" הוא קרא ורץ אחריה הכי מהר שיכל, אבל זה לא הספיק. היא הייתה מהירה כל כך. הוא לא חשב שהיא תהיה מהירה כל כך. טוב, כמובן, מעולם לא יצא לו לרוץ איתה יחד, ככה שזה לא היה הוגן כלפיו לדעת. "אנג'י, חכי! תעצרי!" הוא ביקש ממנה. "אנג'י, אני אוהב אותך!"
זה הצליח לגרום לה לעצור. היא כמעט מעדה כשאמר לה את זה, והוא הצליח לאחוז אותה בזמן לפני שנפלה. ראשה היה מושפל מטה. שיערה הפרוע הסתיר את פניה.
הוא אחז בידיה והרגיש משהו שונה בהן. פרווה דקיקה ונעימה כיסתה את עורה. ציפורניה התארכו כפליים. גופה היה חלש, אך לא בגלל המחסור באנרגיה.
"אנג'י." הוא פנה אליה בשקט, מסובב אותה אליו לאט-לאט. הוא הסתכל על פניה שהוארו על ידי אור הירח, וראה את פניה החדשות. הפרווה הרכה בעלת הצבע החום-שועלי. עיניי הזאב הצהובות שלה. ניבי הנמר המשוננות שלה. אף החתול הקטן שלה.
"אתה- לא מפחד?" היא התבלבלה.
היא גיחך. "למה שאפחד?" הוא שאל. "את יפיפייה." הוא העיז ללטף את פניה ברכות.
"אתה חושב?" שאלה בחיוך קל.
"אני יודע." הוא לא היסס לומר.
העול הגדול שהכביד על ליבה של אנג'י כאילו התאדה. החיוך שעל פניה גדל וחשף את השיניים המחודדות שלה. היא אחזה בידו של כריס וקירבה את פניה לשלו. הם הביטו זה בזה במשך כמה שניות עד שכריס החליט לנשק אותה.