טיול במרכז אמריקה 32

לא קל לאתר מסעדה אקראית פשוטה בעיר הזו למרות הנוכחות המסיבית של אוכלוסיית צרכנים מגוונת של תיירים ומקומיים כאחד, המשוטטת ברחובות. הרבה יותר שכיחות מסעדות טקסיות ואופנתיות וזוויתני בר-מסעדה מעוצבים, שאת מלתעות הציד הם חוסכים לשעות אחה"צ והערב. האזור שסביב הכיכר איננו קרקע נוחה למזללות הזולות. מוקדי העסקים הגדולים מטאטאים אותן מהסביבה בעזרת דמי שכירות גבוהים.
אחרי האוכל חוזרים למלון ומפקידים במשרד את המזוודה הרכה הכבדה, שדחוסה מיותרים למיניהם ומתישבים בואן. שוב בוחרים במושב הקדמי שמאחורי הנהג. כזכור, המכוניות האלה מתפתלות על הדרך בגמישות של אופנועי מרוצים ומטלטלות את תוכנן כמו אילן ברוח.
הפעם הנהג בחור צעיר ודברן. הנסיעה עוברת בנינוחות יחסית ושמתי לב, שעד כמה שהנהג לטיני באופיו הוא יודע להישמר מהרפתקנות מיותרת, אולי משום שהמכונית היא רכושו. מספר פעמים עוקפים אותנו נהגי אוטובוס התרנגולים המפורסם של גואטמלה. אלה משתוללים על הכביש כאילו הם בקטע האחרון של מירוץ על גביע הנהג המופרע. הנוסעים נחשבים בעיניהם לא יותר ממטען מאזן. לאורך הכביש פזורים מגרשי איסוף גרוטאות, שבהם נחים למעצבה פגרי אוטובוסים מהזן הזה, שנהגיהם תלו תקוות מוגזמות בעמידותו של כוח המשיכה.
אנטיגואה ופנאחצ'ל שוכנות באותו גובה, 1500 מטר ואולם המסע מאחת לשניה כרוך בטיפוס על רכסים וצלילה לעמקים ובייחוד הקטע האחרון שבו מדרדר הכביש בזוויות מחרידות לתוך הקערה שבקרקעיתה משתכשך אגם אטיטלאן. אפילו הנוף המסחרר אינו מצליח לקרוע את עינינו המהופנטות מהזוויות, שהנהג לוקח בקלילות בלתי סבירה של גלשני סלאלום. העיירה סולולה, 10 ק"מ לפני פנאחצ'ל בנויה על המורדות ומגוחך לקרוא בספר שהיא שוכנת ברום 2110 מטר. היא אולי מתחילה שם אבל נגמרת 300 מטר נמוך יותר.

פנאחצ'ל ולא אחרת
נכנסים לעיירת קיט טיפוסית ומקיאים את הנוסעים הראשונים לתוך המידרחוב המרכזי. יש רק אחד כזה והוא עולה על גדותיו מהמון אדם פעיל.
ובכן כל השמועות על מקום נידח בקצה העולם היו מוקדמות ומוגזמות. יש בנקים ויש מסעדות ובתי קפה וגם מאפיה ללחמים מיוחדים וחנויות מצרכים וסוכנויות נסיעות ושפע בתי מלון ובעיקר חנויות, שאמורות לחלץ את הפרוטה המצויה מכיסו של התייר המצוי. המבנים, מרביתם חדשים ומודרניים מתוכננים למשוך את תשומת כיסו של המשאב הטבעי הדו רגלי, שנוהר לחופי האגם במיטב הכשרון המקומי.
גילה, מרגע שראתה את חנויות הבדים הארוגים ועבודות האמנות המקומית דומה לעולל שנשבה בקסמיה של חנות ממתקים. צרורות צרורות תלויים הבדים על קירות חנויות ושלדי דוכנים וקורצים מכתפיהן של נשים רוכלות ברחוב וכאילו צועקים אל גילה. "לאכול ולשתות ולגור ולטייל, כל אלה הם רק פכים קטנים של מעשי היומיום. אנחנו העיקר, אנחנו התכלית, אנחנו הפן הרוחני של כל המסע הארוך והרחוק הזה. פשפשי בנו, בחני אותנו, בחשי בנו בעיניים חדות וידיים מששניות והתמקחי במלוא עוז שפתיך עד אובדן החושים. "
בזוגות וברביעיות פוסעים תיירים מבוגרים במתינות לאורך טיילת הרחוב ומולם ממהרים תרמילאים צעירים כורעים תחת נטל תרמיליהם האדירים. נשים עוטות אריגים נטפלות לכל מה שזז או חובש מושב בבתי הקפה ומשדלות ומתחננות בדבקות של מסיונרים, שתקנה משהו. פרחי סוחרים צעירים מנסים להסביר לך עד כמה חייך לא חיים ללא השטויות שהם מציעים והילדים הקטנים פושטים בלי בושה יד ומציעים את חיוכם המקסים ביותר תמורת קצל או שניים. נערים על אופניים דוהרים בתוך ההמולה הזו במהירויות מפחידות כמו זרועות מיקסר שמערבלות את התערובת ומדי פעם נדחף לו קטנוע או אופנוע, שחייב לעבור דוקא בקטע הזה.
חושיה של גילה נסערים לשמע קריאת הקדומים, שאוזניה משגרות לחלקים הקמאים והפראיים יותר של מוחה, אבל עדיין לא בשלו התנאים להרשות לעצמה להיסחף. במקום זאת ניגשים לסוכנות הנסיעות, שהביאה אותנו עד הלום ומזמינים עוד נסיעה, למחר. האם שמעתי נכון? כן, נוטשים את שוק הבדים התיירותי הפורח הזה יום לאחר שנחתנו בו, אבל הפעם למען מטרה נעלה באמת. שוק יום הראשון של צ'יצ'יקסטננגו קורא לנו.
חוזרים כל הדרך באותו מסלול ההמולה ושורדים את קריאות האדלנטה, שאינן עדיין בגדר מגיפה בזכות ריפוד סמיך של תיירים אחרים, שסופג את עיקר העוצמה.
משאירים את המטען במשרד ויוצאים רגלית. המלון ליד החוף היה נחמד ללילה אחד בתור קוריוז, אבל מבחר המלונות גדול להדהים ומסוגל לבלוע את כל הביקוש, למרות המספר הרב של תיירים.

גילה מוליכה בראש תהלוכה של שניים אל החוף ושם ממתינות ספינות המעבורת ליד הרציפים. יורדים במדרגות בטון עשרים מטר מתחת למפלס הרחוב ומצטרפים דרך מסלול עץ לקהל הנוסעים על הסיפון. פנינו למסע היכרות עם אחד הישובים המקננים לחופיו של האגם.
הישוב שאנו חותרים אליו עתה נקרא סנטיאגו אטיטלאן. סנטיאגו הוא בעצם סיינט יאגו או בעברית צחה הקדוש יעקב. השליח יעקב הגדול נחשב כמי שהביא את הנצרות לספרד. אמנם ראשו נערף בירושלים כבר בשנת 44, אך גופו התעקש להגיע לספרד ולהיקבר במנזר המפורסם בקומפוסטלה. מאז מערכות הרקונקיסטה של המאה העשירית הוא דוהר בראש הגייסות הספרדים כדי להרויח את לחמו. על כן קרויים על שמו עשרות ישובים ממוצא ספרדי ברחבי העולם וכדי להבדיל ביניהם מוסיפים לשמם מציין מקום.
המעבורת אמורה לעקור ממקומה בתשע בבוקר בדיוק. בפועל היא מתחילה לנטוש את הרציף בחוסר רצון מופגן רק כאשר בעל הבית השתכנע, שהמשך ההמתנה לא יזמן לסיפונו אף לא נוסע נוסף אחד לרפואה. הנוסעים הינם מטען מעורב של תיירים כמונו בגיל העמידה, פרחי תרמילאות צעירים, שכבר מתיחסים לעצמם כתושבים זמניים ואינדיאנים מקומיים שמרותקים אל שקי סחורות עצומים. הסחורות חוצות את האגם בעקבותינו, אנחנו התיירים בגיל העמידה עתירי האמצעים, על מנת שנתוודע אליהן בצדו השני והנקבות שבינינו ידגמו מתוכן את מה שנחוץ להן לעיטור משק הבית שלהן. פעם כשהגבר שלט ביד רמה היו נתלים על הקיר גולגלות ועורות שהעידו על אברי הדקירה הפעלתניים או הוירטואליים של בעל הבית. בזמנים מנוונים אלה האשה תולה את שללה שלה לראווה בחוצות הבית בעוד הגבר חולף לידם כצל עובר.
עד רגע לפני ההפלגה מתנהל על הרציף מו"מ מרתק בין הספק לבין אחת הקניניות אודות הפריטים שהיא רוכשת ממנו. בדים מחליפים מקום בין שקיהם תוך שלשלת דיונים מעמיקה בשפתם המקומית רצופה חילופי שטרות.