אתה הוא הראשון..(20)

הוא לא התקשר ולא שלח הודעה.
פתאום חשבתי לעצמי.. פתאום נזכרתי.
מוזר,הרבה זמן עבר מאז שראה אותי.
אולי האזהרה שנתתי לו באמת הדליקה לו נורה אדומה והוא החליט לוותר, אולי הפעם הוא באמת נבהל כנראה, הפעם יש לו מה להפסיד וזה הפסד גדול מדי בשביל בחורה, הוא משוגע אבל הוא לא טיפש.
לא אמרתי את זה סתם, אני מסוגלת להגיש את התלונה אני אפילו באיזשהו מקום רוצה!
אבל.. זה מרגיש שזה רק בשביל להחזיר לו על הכוח שמפעיל עליי כל הזמן, שהוא חושב שיוכל לעשות בי כרצונו כל הזמן, גיכחתי לעצמי.. ממש לא.
בקיצור נראה לי שזה הספיק לו והוא לא רוצה להסתבך בגלל בחורה שזיין ורצה אותה.. סיכמתי עם עצמי.
הורדתי את הבנות כל אחת בביתה ונסעתי לכיוון הבית שלי, שקרוב במרחק הליכה של חמש דקות מהבית של הטיפש.
הגברתי את המוזיקה והתחלתי לשיר כדי להעסיק את מחשבותיי.
לפתע ראיתי סוג של צללית שעוברת במהירות את הכביש ,התקרבתי עוד והתחלתי להאט ,הצללית התבהרה זה היה בן אדם גבוה עם קפוצ׳ון ומכנס טרנינג, הוא נעמד באמצע הנתיב שלי, האטתי עוד יותר פתחתי את חלומי וצרחתי ״תזוז מהר מהכביש, תעוף כבר הצידה!״ הוא לא שמע לי, הוא נעמד מול האוטו והבן אדם הגבוה עם הקפוצ׳ון ומכנס הטרנינג הרים את ראשו אליי וחשף את העיניים הקריסטליות שלו.
אוי לא.
הוא הביט בי במבט חודר וקר.
ככה אתה רוצה אה, הבטתי עמוק לעיניו והאצתי עוד יותר, סיבבתי את ההגה לצד,
הסיכויים לפגוע בו היו חמישים מתוך מאה.
הוא המשיך לעמוד בלי לזוז,
כשחלפתי לידו הסתכלתי עליו והוא עליי ,זה היה רגע שקשה להסביר אותו במילים.
כאילו הזמן עצר ,אף אחד לא קיים פה, רק אנחנו, כלום לא משנה יותר.
״תחכי לדפיקה בדלת ביתך״ צעק לי כבר כשעברתי אותו בהצלחה.
מיד עצרתי בחוזקה, בלעתי רוק.
העפתי מבט למראה וראיתי שהוא רץ לכיווני במהירות.
הוא פתח את דלת הנהג שלי ,הרים אותי בזמן שהתיישב הוא על מושב הנהג ופשוט הניח אותי עליו וסגר את הדלת.
לא זזתי, לא דיברתי, רק הייתי בשוק.
לא נמאס לו ,הוא לא מפחד.
הסתכלתי עליו כשאני יושבת עליו ורגליי נחות על המושב הקדמי שליד מושב הנהג.
הוא הוריד את הקפוצ׳ון מהראש והניע את האוטו, הוא לחץ על דוושת הגז במהירות והחל נוסע כמו מטורף, כרגיל.
כשיד אחת שלו מחזיקה את ההגה והיד השנייה מצמידה את שתי יריכיי החשופות ואוחזת בהם בכוח.
הוא יצא מהעיר.
רק שלא ניסע שוב למקום מרוחק..
לאן הוא לוקח אותי? שאלתי את עצמי מעדיפה לא לשאול אותו.