מכתב לעצמי.

בס"ד
אני כל הזמן חוזרת על זה שכולם השתנו ,נהפכו לבן אדם אחר,אבל אני חושבת על זה ואולי בעצם אני זאת שהשתנתי…
אני כבר לא אותה ילדה קטנה שבנים הגעילו אותה ולא עניין אותה להיות יפה,אני כבר לא אותה אחת ששנאה להתאפר,אני כבר לא אותה אחת…!
התבגרתי מכול הבחינות אם זה בחיצוניות ואם זה בפנימיות,אני כבר לא ילדותית ,אני כבר חושבת בהגיון וכבר לא מוציאה כל מה שעולה בדעתי אל האוויר.
אני באמת כבר חושבת על זה המון זמן אולי אני זו שהשתנתה?,אני מחייכת אל המראה ואני רואה מישהי בעלת שיער חום ארוך שכולם אומרים לי לקצר אבל אני לא מקשיבה להם,הילדה עם העיניים החומות עם הנמשים שנמצאים בדיוק במקום כמו שחברות שלי אומרות,אני מסתכלת אל אותה ילדה ,סליחה!נערה! ויודעת עליה הכול ,יודעת מתי היא בכתה,יודעת מתי היא שמחה,יודעת מתי היא אהבה,יודעת מתי היא התביישה ..זוכרת את כל רגעי המשבר שלה את כל הפעמים שכמעט קרסה,ואת כל הפעמים שהכמעט נעלם,והכול התפרק.
את כל הפעמים שבהם שמחה וחייכה ,והיא היחידה שיודעת מתי זה היה חיוך אמיתי ומתי זאת הייתה מסכה.
אני מסתכלת אל אותה נערה …ולא יודעת מה להגיד לה ,אני מצפה לדרך חדשה מלאה בהפתעות מלאה בדרכים חדשות …!
לא נורא אם בדרך יהיו מכשולים ,אנשים רעים את כולם אדע לעבור …וגם אם לא אז אני אלמד איך לעבור אותם ..
אני רק צריכה להאמין שהכול יהיה בסדר שהילדה..סליחה!הנערה! הזאת תמיד תחייך כשתסתכל אל המראה שתאב את עצמה לא משנה מה יהיה,ושתדע שזה בסדר לבכות ,אבל לדעת שאחרי הבכי היא צריכה לקום ולהתחיל בדיוק מאותה נקודה מאיפה שהיה לה קשה ,והפעם להצליח לעבור את זה …לאט לאט ,אבל בהצלחה.
אז אני מאחלת לאותה נערה שבמראה עם השיער החום הארוך והנמשים שבדיוק במקום לדעת שבסוף יהיה בסדר!