מבוך האשליות- פרק 31

דניאל נעצרה לפתע וגרמה לסובבים אותה לעשות כמוה.
טוביאס, סקיי, ניקולאי והאחים גרייסון עצרו יחד איתה.
"למה עצרת?" ניקולאי שאל אותה.
דניאל לא הייתה בטוחה איך להשיב, כי היא לא ידעה למה עצרה. זאת הייתה מין תחושה כזאת שהסכנה חלפה, או לפחות הסכנה של הנערה שתקפה אותם. היא לא ענתה לו, והוא ענה לעצמו.
"אוי אלוהים," הוא אמר והסתובב לאחור, בוחן האם הבחורה שמאחוריו זו באמת אותה אחת שמסוגלת לגרום לתחושה באוויר לרעוד בצורה כזאת. הוא היה מספיק זמן בצינוק שלה בשביל להבחין מתי היא מתכוונת להגיע.
זו הייתה היא, לבושה בשמלה משונה ותסרוקת אחרת שכמעט הוציאו ממנה כל זכר מוכר. אבל היה לה אותו חיוך לא נעים שהיה גורם לענק הכי מפחיד ללכת כמה צעדים לאחור, וזו הייתה הסיבה שלא הצליח להטיל ספק במה שקלטו עיניו, למרות שחשד בכך.
"את? כאן?" זה כל מה שהצליח לומר.
"אני יודעת שהתגעגעת אליי." היא חייכה אליו.
"אם ב'מתגעגע' את מתכוונת ל'סולד', אז כן, אני מאוד מתגעגע." הוא אמר באיפוק כמעט מושלם.
דניאל סקרה את הבחורה עד שהצליחה להבין מאיפה היא מוכרת לה. היא הייתה נראית שונה לגמרי מהפעם האחרונה בה נפגשו, עד שכמעט לא הצליחה לזהות.
"המלכה?" היא שאלה וכיווצה את עיניה בבלבול. היא הפנתה את מבטה אל טוביאס והוא מיהר להשיב לה.
"אם את חושבת שאני קשור לזה- אני לא."
היא החזירה את מבטה אל המלכה, ורק אז שמה לב לג'יימס שעמד לצידה. "אתה קשור לזה?" היא שמה את ידה על ניצב חרבה בהתכוננות.
"זו המלכה?" סקיי שאלה בפליאה. "היא לא נראית רעה כל כך."
"מראה יכול להטעות, נסיכה." ניקולאי פנה אליה. "בעיקר איתה."
"כולם סיימו עם ההערות שלהם?" המלכה שאלה. "אני יכולה לדבר עכשיו?"
"יכולה, בטח. תצליחי, זה מאוד תלוי." ניקולאי הוסיף להשיב לה.
"ניקולאי, בבקשה, תן לה לדבר." ג'יימס ביקש ממנו במתינות, וגרם לו להתבלבל ממה שקורה.
הוא כיווץ את גבותיו בתהייה והתקשה להבין. "תסלח לי, אתה בעצם מצודד במלכה?" ניקואלי שאל. "היא עשתה לך משהו, כישפה אותך עם מה שלא יהיה לה במקום שיקרה ההיפך?"
"פשוט תקשיבו לה." ג'יימס ביקש.
"תעשו את זה." המלכה תמכה בו. "אתם בהחלט רוצים לדעת מה יש לי לומר."
"אני מעדיף להימנע." ניקולאי אמר. "אני מעדיף שלא להיות באותו מרחב עם האישה שעינתה אותי במשך חודשים. תקראו לי אחרי שתעשו את הדבר הנכון." הוא הסתובב בכוונתו ללכת ולעזוב לעת אתה, אך הדבר לא התאפשר לו כפי שרצה.
הוא היה צריך לצפות לזה, או כנראה שפשוט לא ידע שהיא מסוגלת לכך.
הוא שמע את ריצתה המהירה מאחוריו ועוד לפני שהצליח לעכל את המתרחש כבר נשכב על הרצפה כשהיא מונעת ממנו לזוז.
"אתה לא הולך לשום מקום," קולה הפך ללוחש ומרתיע. "לפני שאתה מחזיר לי את מה שגנבת ממני."
"כבר אמרתי שהוא לא אצלי." ניקולאי השיב בנינוחות שהסתירה את החשש שלו. כל כך הרבה זמן הוא היה כלוא בצינוק ולא פצה פה, ולפתע פתאום הוא מקבל את התחושה שעדיף לו פשוט להודות במה שהסתיר לפני שהזעם האמיתי שלה יפסיק להסתתר.
"היי, היי!" ג'יימס תפס בה והצליח למשוך אותה ממנו למרות התנגדותה.
"אתה לא מבין מה הוא עשה!" היא ניסתה לשנות את דעתו כדי שייתן לה יד. "הכל קרה בגללו!" המלכה התעצבנה מהעובדה שג'יימס היה חזק מספיק בשביל לעצור אותה, אך עדיין לא ויתרה מלנסות להשתחרר מאחיזתו.
"כל מה שעשיתי היה להציל כל אחד מכם." ניקולאי קם על רגליו וניקה את שובל הדם שירד משפתו. "אני גיבור." הוא חייך בביטחון כשהתרחק ועזב אותם.
"אתם חייבים לעזור לי להחזיר את מה שגנב ממני." המלכה הסתכלה על דניאל.
"אני מצטערת, אבל אני נוטה להאמין לניקולאי." דניאל השיבה לה.
"טוב, הוא שקרן." המלכה השיבה. "הוא גנב ממני משהו שרק בגללו אמא שלי הצליחה לעלות לשלטון."
"אמא שלך? חשבתי שהרגת את אמא שלך." דניאל אמרה.
"זו סתם שמועה. שמועה מטופשת." השיבה, והסיטה את מבטה אל ג'יימס. "עזוב אותי." היא פנתה אליו כמעט מיד בטון שהשתדל שלא להישמע תוקפני מיד, ללא הצלחה גדולה. ג'יימס הסכים, ולשמחת כולם, היא לא הפכה תקיפה שוב. הפעם היא ניסתה לשמור על קור רוח. "אם חשבתם שאני גרועה- תדעו שאמא שלי הרבה יותר."
"מה את אומרת?" סקיי חששה לשאול. המבט המודאג והתמים שעל פניה גרם למלכה לגחך לעצמה.
"אני אומרת שבקרוב מאוד תחוו מה שאף נתין לא היה חולם עליו בחלומות הכי אפלים שלו." המלכה השיבה לה. "אבל אם אתם לא רוצים שזה יקרה, תעזרו לי להחזיר את מה ששייך לי."
"מה שניקולאי גנב." ג'יימס הסביר.
"מה הוא גנב?" דניאל שאלה.
המלכה חייכה, אך לא חיוך של שמחה. "את הלב שלי." היא העבירה את מבטה על כולם. "הוא גנב את הלב שלי."
כולם השתוממו ולא ידעו איך להגיב. כולם מלבד ג'יימס. הוא רק חיכה לרגע המתאים בו יודיע להם על מה שידע, מה שלפתע, אחרי מה שהמלכה אמרה, נשמע לו יותר הגיוני.
"יש עוד משהו." הוא אמר פתאום. "כשהייתי עדיין ילד המלכה חטפה אותי והביאה אותה לארמון שלה." הוא התוודה, ולאחר סריקה מהירה של כולם, הוא הפנה את מבטו אל המלכה, שהביטה בו בסקרנות. "אבל זו לא הייתה היא." הוסיף. "וזו הסיבה שאני מסכים לעזור לה. כי זאת שחטפה אותי- בוודאי נמצאת עכשיו בתוך חדר כס המלכות."