'חייל שלי,מלאך שלי' פרק 6

נכנסתי למטבח בחוסר חשק והתיישבתי על השולחן הקטן שהיה שם.
הדלת נפתחה במהירות ורוי נכנס,נעמד מולי בשקט.
"אני כל כך מצטער" אמר במבט מתנצל, נאנח בכבדות.
"זאת אשמתי שנענשת ככה" הוא מלמל והסיט את מבטו ממני במבוכה. נשמתי עמוקות ותפסתי בפניו, גורמת לו להביט עמוק בעיניי,
"תירגע,אתה לא אשם" חייכתי מעט "זה המפקד האידיוט שלי" הוספתי,רק להיזכר בו העביר בי רעדים של עצבים בגוף.
"אני באמת מצטער" התעקש,הנהנתי וחיבקתי אותו.הוא הסתכל בעיני בחיוך סגור.שנינו היינו קרובים,מאוד
"את כל כך יפה" אמר בלחש,מצמיד את שפתיו אל שפתיי בבת אחת,מנשק אותי בחוזקה.
"רוי" לחשתי והתנתקתי ממנו בהתנשפות,לא היה לי אוויר.הוא התקרב אליי שוב ואני הזזתי את ראשי לאחור,
"מ..מה אנחנו עושים?" הסתכלתי עליו בבלבול וירדתי מהשולחן,מתרחקת ממנו.הוא נותר במקומו מביט בי,
"אנחנו לא עשינו משהו רע" אמר והחל להתקרב אליי,
"למה נישקת אותי?" שאלתי,הוא ליטף את פניי ברכות וחייך
"כי רציתי,כי מאז שראיתי אותך אני לא מפסיק לחשוב עלייך" אמר גורם לי להרים את מבטי אליו,
שפתיו נצמדו אל שפתיי שוב אבל הפעם בעדינות,לאט לאט הנשיקה התעצמה ושפתינו החלו לנוע במהירות.
"מה קורה פה?" קולו של רפאל נשמע ושנינו התרחקנו אחד מהשנייה,מביטים בו.
"אני מבין שאת אוהבת להסתבך" מבטו הוסט לכיווני,הוא הביט בי בכעס
"זאת אשמתי,אני נישקתי אותה" רוי אמר לפתע,גורר את מבטו של רפאל
"איתך אני ידבר אחר כך ביחד עם המפקדת שלך" אמר "עכשיו אני מדבר עם החיילת שלי" סימן לו ללכת.
הוא הביט בנו ויצא באיטיות.עמדתי מול רפאל,מחכה שיפצה את פיו.
"אני לא מבין" אמר
"מה?" שאלתי כמעט בלחש,
"איך לעזאזל את מרשה לעצמך להתנהג ככה" אמר,מבטו היה כל כך עצבני
"אני יודעת שמה שעשיתי לא בסדר" אמרתי,הוא הסתכל עליי,מופתע.
"מה העונש שלי עכשיו?שבת?תורנות?" שאלתי באדישות והוא הניד בראשו לשלילה,
"אני לא יודע כבר מה לעשות איתך" מלמל,עיניו הביטו בי במבט שגרם לכל איבר בגופי לרעוד.
"אנחנו נדבר מחר" הסתובב ויצא מהמטבח.
איך כל הצרות האלה נופלות עליי?אלוהים איך?
*******************************************
נ.מ של רפאל
נכנסתי למטבחון הקטן,מחפש בעיניי את שיטרית.
היא ישבה על הריצפה שעיניה עצומות והיא שעונה על הקיר,בידה הייתה מגבת לחה.
חייכתי,מסתכל על התנוחה הלא נוחה שבה הייתה,היא נראתה כמו עובר.
"שיטרית קומי" אמרתי בקול עבה וגבוה,גורם לה לקפוץ ממקומה ולהתרומם במהירות,היא הסתכלה עליי ושפשפה מעט את עיניה
"המפקד" אמרה במבוכה וכיחכחה בגרונה,הסתכלתי עליה מתאפק שלא לחייך,
"את ישנת?" שאלתי בפנים רציניות והיא הנידה בראשה לשלילה במהירות
"לא,אני ניקיתי" אמרה בהתגוננות ושיחררה פיהוק קטן "נחתי קצת זה הכל" הוסיפה,
"הכל נקי?" שאלתי והבטתי מסביב במבט בוחן,היא הנהנה
"יש לך עשר דקות להתרענן ולבוא למשרד שלי" אמרתי והיא הנהנה בשקט,מניחה את המטלית על השולחן ויוצאת.
הסתכלתי כמה שניות על הדלת שנסגרה אחריה,עוצם את עיניי לרגע.היא פשוט משגעת אותי.
יצאתי מהמטבח ופניתי לכיוון משרדי,נכנס אליו ומתיישב בכיסא.
"רפי" לירון נכנסה למשרדי,סימנתי לה להיכנס.היא התיישבה על הכיסא מולי
"מה רצית?" שאלה,מסתכלת עליי בבלבול,נאנחתי מעט
"ראיתי אתמול חייל שלך ביחד עם חיילת שלי" הסברתי,היא קימטה את מצחה
"חייל שלי?מתיי?" שאלה,
"אני לא מוכן לעבור על כזה בשתיקה,את מכירה אותי" אמרתי והיא הנהנה בהסכמה
"אתה יודע במקרה איזה חייל?" שאלה,
"בן חמו" אמרתי בקצרה,היא נאנחה בייאוש
"רוי בן חמו" אמרה בהבנה,הנהנתי בשקט.
"המפקד" שיטרית נעמדה בכניסה למשרד והביטה בנו,
"אל תדאג רפי,אני ידאג לזה" חייכה חיוך קטן וקמה ממקומה,יוצאת.
"כנסי שיטרית" אמרתי והיא נכנסה בשקט,מתיישבת.רגליה רעדו מעט
"את בסדר?" שאלתי,היא הביטה בי בכעס ושתקה.
"את יודעת למה קראתי לך" אמרתי,היא נחרה בבוז וגילגלה את עיניה
"בגלל שטויות,כרגיל" חייכה חיוך ציני.למה כל שיחה איתה נגררת למריבה?
"היו לי הרבה חיילים בעייתיים אבל אף אחד לא הצליח להוציא את הצד הרע שבי,חוץ ממך" אמרתי בחדות,
"את מקבלת שבת" הוספתי.היא קמה ממקומה בפראות
"מה כבר עשיתי?" צעקה,הסתכלתי עליה בעצבים
"תירגעי,אל תרימי עליי את הקול" צעקתי,היא השתתקה ובלעה את רוקה בעצבים,
"את משוחררת" אמרתי באדישות והיא יצאה מהמשרד במהירות.
לעזאזל!