שלכת-פרק 2- כמו בכל יום

כמו בכל יום, אני קמתי מוקדם בבוקר בשעה 5:00 ליפני שכולם קמו, והכנתי את ארוחת הצהריים לגן של אחי הרי. אני הכנתי את השולחן לארוחת הבוקר והנחתי את הכביסה הנקייה על החבל. כשסיימתי את זה ג´ון אחי התעורר גם, השעה היתה 6:00 בבוקר. הוא בירך אותי לבוקר טוב ויצא מספר דקות לאחר מיכן לבית הספר שלו בשעה 6:15 אני שוב נשארתי לבד. הוצאת את החלב ואת הדגנים שבמקרר, הוצאתי גם שוקולית והכנתי שוקו עם קשית, ערבבתי את הדגנים עם החלב ואז גיליתי שלא הכנתי לעצמי ארוחה אז דחפתי כמה שקלים הכיס שלי כדי שאני אקנה בקפטריה אוכל, וכשסיימתי את כל אלה השעה היתה 7:30, ואחי קם וגם אבא שלי, ליפני שהספקתי להגיד להם בוקר טוב לקחתי את התיק שלי ויצאתי לבית הספר, ושוב שכחתי לאכול ארוחת בוקר.
אני הגעתי אל בית הספר לעוד יום שאני צופה שיהיה נוראי ומשעמם. נכנסתי לכיתה שלי ולא הייתי צריכה לטרוח להגיד שלום לבנות כיתתי כי ממילה הן לא רוצות לדבר איתי, ולא היה צורך שאבדוק איפה חברתי היחידה נטשה כי היא כנראה עדין לא החלימה ממחלת הסרטן. הנחתי את התיק שלי בשולחן בקצה הכיתה ליד התיק של הילדה שאני מוכרחה לשבת לידה.
הגעה ת´נדר, אותו אחד שאוהב אותי ובירך אותי לשלום. אבי אוסר עלי לדבר איתו, וכמובן שלא לצאת איתו, מאז שאמרתי לו שאבי אוסר עלי להסתובב איתו, אנחנו נשארנו רק ידידים, ולדעתי הוא חושב שאבא שלי היה רק תרוץ כדי להתרחק ממנו.
\"למה שתקשיבי לאבא שלך? מה הוא יעשה לך?\" הוא שאל. לא עניתי לו, משום שהוא לא יודע דבר.
ת´נדר בירך אותי לשלום, ואני שידעתי שאסור לי לדבר איתו, ולא ידעתי אם לענות לו או לא, פשוט בהיתי בעיניו הירוקות ושתקתי.
\"קרול\" הוא ניסה להוציא אותי מהבהייה ללא הצלחה \"קרול\" הוא חזר \"קרול!\" הוא צעק על מנת להבהיל אותי..
\"שלום\" אמרתי, קמתי ממקומי אל הלוקר שלי בסוף המסדרון, והשארתי אותו שם מבולבל.

בסוף השיעור השני שחררה אותנו המורה להפסקה של 15 דקות, ואני לקחתי את כמה השקלים היחידים שהיו לי כדי לקנות לעצמי משהו קטן לאכול.
בדרך אל קיוסק בית הספר נתקלתי בבחור מגודל שהיה נוהג להרביץ לי בתקופת בית הספר היסודי הוא ציווה עלי להביא לו את הכסף שלי, ומפני שאני שכמו מפגרת לא הקשבתי לו הוא נתן לי אגרוף בפנים שהשאיר לי סימן כחול מתחת לפנס שהיה לי בעין. הוא חטף את הכסף מידי ואני רצתי משם כשדמעות חנקו את גרוני. כשהגעתי אל הכיתה שלי אני פתחתי את המחברת המשובצת שלי והמשכתי לצייר את אקווה, גיבורת על שאני המצאתי, אני מציירת קומיקס איתה מאז שאני הייתי בכיתה ו´ (ליפני שנה) ועכשיו אני מתקרבת לסיום הקומיקס.

במהלך היום ת´נדר פנה עלי מספר פעמים ואני נאלצתי להתעלם, ובסף יום הלימודים אני סידרתי את הדברים בתוך התיק שלי הכי מהר שיכולתי ורצתי אל מחוץ שערי בית הספר לכיוון הגן של הרי. כשהגעתי אל שער הגן ביקשתי מהגננת לתת לי לקחת את הרי אל הבית שלי והיא נתנה לי אותו ביד.
אחרי בארך חצי שעה של הליכה הגענו אל הבית שלי. הכנתי להרי סלט ושמתי פסטה בתוך סיר. את רוב היום שלי ביליתי במטלות הבית עד השעה 19:00 כשג´ון הגיעה הביתה. כשהוא הגיעה הוא מצא אותי בוכה על על המיטה שלי בישיבה, כמו ילדה קטנה והוא התיישב ליד וחיבק אותי.
\"מה קרה קר?\" (שם החיבה שהמציא לי) נדנדתי את ראשי מצד לצד בצורה קצת ילדותית., והוא חיבק אותי שוב.
\"אני מוכרך ללכת לחדר לעשות עבודה, אני יכול לעזוב אותך?\" הוא שאל.
\"בטח\" עניתי מהר והסתכלתי עליו עם עיניי הכחולות המבריקות. הוא חייך עלי ואני חייכתי אליו בחזרה, הוא נתן לי נשיקה על המצח, יצא מהחדר וסגר את הדלת אחריו. אני הלכתי אל המחשב כדי לגלות שעכשיו מדברי עלי בעוד צ´ט.
\"
עידן~ איזה מגעילה היא לא החליפה חולצה כבר שבועה!
רום~ בטח גם תחתונים היא לא מחליפה D,:
תומס~חחחח
עידן~ היא לא קולטת שכולם מדברים עליה ושאין לה בכלל חבריםD:
רון~ מטומטמת
רום~ למה היא לא מתאבדת?!?!
רון~חחחח
תומס~לייק
\"
אני באמת לא החלפתי חולצה בר כמה ימים, אין לי הרבה בגדים בארון, השנה אבא שלי לא לקח אותי לקנות חולצות בית ספר חדשות, ונשארו לי רק כמה חולצות שבמזל עוד לא קטנות עלי.
הילדים בכיתה לי מעולם לא החרימו אותי וכמעט אף פעם לא השפילו אותי בפומבי בהפסקות, אבל כל יומיים ניפתח צ´ט חדש באינטרנט שאני נושא השיחה העיקרי בו, או שעולה לאינטרנט תמונה שלי שערכו בפוטושופ.

כשסגרתי את המחשב השעה היתה 19:35 ואבא שלי חזר מהבודה, כשהוא הגיעה הוא מצא עוד תירוץ להרביץ לי, לפעמים אני חושבת שהוא פשוט נהנה מזה, אבל זה בסדר, אני רגילה לכל זה…