מאחורי הקלעים -פרק בכורה: )

פרק ראשון-קיארה.

"אתה רק חושב ככה אבל אתה עוד תחזור!"
"ו…קאט." חיוך עלה על פניה של קיראה כאשר הסצנה הראשונה של הסרט הצליחה, זו הייתה הפעם החמישית שבה הם עברו על אותה סצנה ואפילו השחקנית ששיחקה בה, לילי רדפילד, נראתה מרוצה מעצמה.
"כל הכבוד ליל." קראה קיארה בחיוך בסמוך לכיסא הבמאי עליו היה רשום שמה, היא הייתה כל כך לחוצה לקרת הצילות של הסצנה שלא הצליחה לשבת עליו.
"תודה לך גברת בימאית." חייכה לילי וקרצה לה.
באותו הבוקר, במפגש הראשון של כל השחקנים יחד היא הודיע לכולם באופן ראשמי שזהו הפרוייקט הגדול הראשון שלה, שהם מוזמנים להקשות אבל לא יצא להם מזה כלום ושהיא רוצה שעל הסט כולם יעבדו כמו מכונה משומנת ויתנהגו אחד לשני כמו אל בני משפחה.
נראה היה שהשחקנים קיבלו יפה את דבריה כי אף אחד עדיין לא עשה בעיות. עדיין.
"קיארה, מה את אומרת שנצא להפסקת צהריים ואחריה נצלם את הסצנה של שון וסבסטיאן?" שאל טובי, הוא ישב על כיסא המפיק שלו ועיין בתסריט אותו הוא כתב בעצמו יחד עם צלסי.
בנתיים הם צלמו כבר חמש סצנות בעורך מלא מהסרט, הסצנות היו בסדר חרונולוגי והסצנה הסאה הייתה אמורה לשבור את הרצף ולהיות מצולמת באתר נופש קרוב לאולפנים.
לרגע אחד רצתה קיארה לידחות את הצעתו של טובי ולגשת ישר לסצנה הבאה אח קירקור תורדני בביטנה התריד את מנוחתה.
"התחלנו לצלם היום בחמש, נכון?" שאלה, היא נזכרה שכל מה שאכלה היו חצי קורסון בבוקר, לפני שעזבה את ביתה ויצאה לאולפן.
טובי הנהן, מלא תקווה.
"אם ככה, למה אנחנו מחכים? אני גוועת." חייכה קיארה בעוד טובי מודיע לכולם על הפסקת צהריים.

"אתה לא מבין סבא… אתה לא מבין סבא?! תבין אותי סבא!!!" שון חזר על המשפט שוב ושוב ושוב אבל לא הצליח להגיע לטון המתאים.
"ככה שון," טובי נכנס אל הדמות, מנגב מבפית כתם חום מזווית פיו. "בבקשה סבא, אני יודע שזה חשוב, סבתא הייתה חשובה גם לי וזה שהיא מתה באותו היום שבו אמא מתה ממש לא עוזר אבל… אתה מוכרח להבין אותי." טובי אמר את המשפט בצורה כל כך אמינה שכל הצוות מסביב לשולחן כמעט פרץ בצחוק.
"זה לא חוכמה, אתה כתבתה את זה." השיב שון ביבוש וכירסם צ'יפסים שרופים להנהתו.
"למען האמת זו הייתה שורה של צ'לסי, היא כותבה את רוב הטקסטים שלך." השיב טובי באותו הטון.
מבטו של שון נדד מהצ'יפס שלו את צ'לסי, שצחקה בקצה השולחן יחד עם לילי ונואל.
"אולי כדי לך לעבוד איתה על זה." אמר טובי בהסח דעת.
"אולי כדי לי לעבוד איתך על זה." אמר שון בגיחוך.
"אני צריך לחזור הביתה אל מרי בסוף כל יום צילומים, אני לא בטוח שהיא תאשר לי קשרים מהצד." ענה טובי באותה נימה.
שניהם צחקו מאותה בדיחה מטופשת עד שקיארה הודיה על סיומה של אחוחת הצהריים וחידוש הצילומים מחוץ לאולפן.

"בגלל זה חשבתי אולי שצ'לסי תעבוד איתי על הטקסטים, תסביר לי מה הייתה כוונת המשורר וכל זה." חייך שון במבוכה, משהו המראה של קיארה, במשקפיים עם המסגרת השחורה שנחו על קצה אפה כשהיא קראה את הטקסטים, השיער הבלונדיני שלה שנאסף תמיד ברישול, בעט הכדורי שנח מאחורי אוזנה… גרם. לשון להרגיש נבוך, מביוחד אחרי השיחה של הבוקר. הוא שיחק בהרבה סרטים, היו לו גם כמה תפקידים ראשיים אבל מעולם, אף במאי לא אמר לצוות ההפקה שלו את הדברים שקיארה אמרה לכולם הבוקר.
"זה יכול לעבוד, כלומר שלושים וחמש טייקים על סצנה של שבע דקות הם קצת יותר מידי." מלמלה קיארה ושירבטה משהו על לוח הכתיבה שלה בלי להרים אפילו מבט אל שון.
"תוכלי לדבר איתה על זה?" שאל.
"אחרי הסצנה של לילי, קלייר ואדיסון יש לי ישיבת עורכים, אני אוכל לדבר איתה על זה אחרי הישיבה." היא הרימה עליו מבט חום חמים ורך, מלווה בחיוך עדין שלא חשף את שינייה.
"תודה." חייך שון.