מבוך האשליות- פרק 30: יחי המלכה

"מה את עושה כאן?" המלכה השחורה היססה להתקרב אל קוסמת הקרח, אך פניה כבר אמרו מספיק.
"לא יודעת איך לקבל אורחים, כמו תמיד." הקוסמת התלוננה ברוגע. "לא השתנית."
"לכי מכאן." המלכה ציוותה עליה. "לפני שאגרום לך לצאת."
הקוסמת גיחכה.
"ואת צוחקת?" המלכה התרגזה.
"בגלל שאת מתוקה." הקוסמת השיבה לה. "את באמת חושבת שאת שולטת במה שקורה עכשיו?" הקוסמת הקישה באצבעותיה, ועדר של חיילים מיהר להיכנס אל חדר הכס. לבושים בבגדיהם השחורים ומכוסים בפניהם במסכות פרא שונות.
"תצאו מכאן." המלכה ציוותה עליהם, אך הם נשארו עומדים דום, לא מתייחסים לדבריה. "לא שמעתם מה אמרתי? תצאו מכאן!"
"הם לא מקשיבים לך יותר." הקוסמת עצרה אותה מלהביך את עצמה עוד יותר. "עכשיו, הם עובדים רק בשביל המלכה האמתית."
שניים מחיל השומרים של הארמון התקדמו אליה ותפסו בזרועותיה, מנעו ממנה מלזוז.
"כיצד אתם מעזים לגעת במלכה?" היא שאלה אותם בעצבנות.
"תעיפו אותה מכאן." הקוסמת ציוותה עליהם, וכך הם עשו.
"תעצרו," המלכה ניסתה לעצור בעדם, אך לשווא. "תעצרו, זו פקודה!"
"כבר אמרתי לך." הקוסמת לא העיפה את מבטה לאחור. "הם מקשיבים רק למלכה האמיתית." היא הוסיפה לחייך בסיפוק.

קלואי הסתכלה על שניהם והתאפקה שלא לפעול לפי רצונה.
טוביאס, שעד לפני רגע היה לצידה, נראה לה לפתע כתולעת חסרת עמוד שדרה, ושקרן גדול. טוב, אחרי הדברים המועטים שהצליחה לשמוע משיחתו על הנערה שעמדה לצידו, היא הבינה שמחשבותיה היו נכונות וצודקות.
"אתה מתכוון לעזוב את המשימה?" היא שאלה אותו בעיניים מכווצות וכועסות.
טוביאס העביר את מבטו לכל כיוון לפני שחזר להביט בה בביטחון מלא. "כן."
"אתה מתכוון לבגוד במלכה?" היא המשיכה לשאול.
"לא," השיב. "אני לא יכול לבגוד במלכה אם מעולם לא הייתי בצד שלה."
"נחש." היא מלמלה והחלה להתעסק באצבעותיה. "ניצלת אותי? אותה?"
"עשיתי מה שצריך כדי לשרוד." השיב.
ידיה של קלואי התעטפו בלהבות דקיקות וחמות שהתגבשו במהרה לכדורי אש עבים. היא פרסה את ידיה קדימה ושחררה אותם אליהם. טוביאס התכופף ותפס בדניאל במטרה להגן עליה. שניהם נפלו על האדמה כשצל מסתיר אותם.
"לכו!" ג'יימס קרא אליהם מלמעלה, כשהוא הודף את הלהבות הלוהטות שהתקרבו אליהם בעזרת חרב שהייתה ברשותו.
דניאל התרוממה מיד ותפסה בידו של טוביאס. שניהם רצו חזרה למחנה בכל המהירות שלהם.
"מי זאת?" דניאל שאלה אותו תוך כדי הריצה.
"מעריצה של המלכה." השיב.
דניאל גיחכה מהדבר. "טוב לדעת." שניהם נעצרו כאשר הגיעו למחנה לאחר כמה שניות.
הם התנשמו בבהלה. דניאל סובה את מבטה לאחור כדי לבדוק האם היא מצליחה לקלוט את ג'יימס, אך היא לא.
"משהו קרה?" סקיי מיהרה לשאול כאשר שמה לב לחזרתה של דניאל יחד עם הבחור אותו לא הכירה.
"כן, אנחנו צריכים לברוח." דניאל השיבה.
"שוב עצבנת חתול ענקי?" ניקולאי שאל מרחוק בחיוך.
"יותר כמו דרקון יורק אש." היא ענתה לו.
"הו, אז זו באמת סיבה טובה לברוח." הוא התחיל לרוץ ראשון הרחק מהמקום ממנו הגיעו. סקיי רצה אחריו, אחריה זוג האחים, ואחריהם דניאל וטוביאס.

ג'יימס המשיך להדוף את הפגיעות עם חרבו, אך לא העז לתקוף פעם אחת. בסופו של דבר, זה גרם לנערת האש להפסיק.
"למה אתה לא נלחם?" היא שאלה במבט זועם ומבולבל.
"אני לא נלחם בבנות." השיב.
"מאוד הירואי." היא שלחה אליו כדור אש נוסף במפתיע, אך הוא הצליח להדוף גם אותו.
"ואני גם לא רוצה לפגוע בך." ג'יימס הוסיף, עדיין ממשיך לאחוז בחרב בכל כוחו.
"זה חבל מאוד." הנערה חזרה להטיח בו את הלהבות, והוא המשיך להתגונן. הקרב לא התקדם לשום מקום, עד שהנערה שמעה לפתע קול הקורא לה להפסיק במעשיה.
היא הסתובבה לאחור וחיוך מרוצה עלה על פניה. מולה עמדה בחורה לבנה וחיוורת, אך עם טעם טוב ומראה מושך. שיערה הבהיר היא פזור והגיע עד כתפייה אך קצת יותר. היא לבשה שמלת שודדים שחורה וגלימת ברדס תואמת.
הנערה השתחוותה מיד.
"את יכולה לקום." הבחורה אמרה לה, והנערה עשה כדבריה.
ג'יימס הוריד את נשקו אל הקרקע וצפה בשתיהן במבט מבולבל ותוהה. הבחורה הסתכלה עליו וחיוך מרותק ובוחן עלה על פניה.
"ומי אתה, בחור נאה?" היא שאלה בעודה מתקרבת אליו.
"ג'יימס." השיב לה. "ומי את?"
"היא המלכה!" הנערה השיבה לו, נעלבת מחוסר הידיעה שלו. "כדאי שתראה כבוד."
"לצערי, קלואי, ילדתי, אני לא המלכה עוד." היא השיבה ברכות ועדינות בלתי מוסברת. "לפחות לא עכשיו."
"מה?" קלואי כיווצה את עיניה בבלבול. "את לא המלכה יותר?" קלואי נאנחה. "אז למה אני מתאמצת ומשפילה את עצמי בשבילך?" היא הסתובבה והלכה מהמקום.
תגובתה הפתיעה את ג'יימס, אבל לא את הבחורה, שטענה כי היא המלכה, אף על פי שהמראה שלה רמז אחרת. היא עדיין חייכה את החיוך הקטן והמשונה הזה על פניה.
"חבל." היא אמרה. "היה לה פוטנציאל."
ג'יימס חזר להסתכל על הבחורה שעמדה מולו. "את המלכה?" הוא שאל אותה.
"הייתי. בינתיים, כמובן." השיבה.
"אז אני צריך שתבואי איתי." הוא תפס בידה שהתעטפה בכפפה שחורה וארוכה, ולקח אותה איתו.
היא רק הרימה את כתפיה בנחת וחייכה בסקרנות.