הפנימייה – פרק 163 – פרק של סהר
•מורה במשרה מלאה – חלק ד'•
"מי אתם ?!" הוא שאל.
"היי, אני בכלל לא צריך להיות כאן" אמר ישראל של תקופת הזמן הזו וחזר לעניינים.
"תזהר מהמכונית !" אמרנו יחד ישראל, ישראל ואני.
"אוי, מאוחר מדי" ענינו ביחד. "רגע, אנחנו לא אמורים להיות פצועים קשה עכשיו?"
ביגפוט לפתע יצא מהמכונית.
"זמן להיות מטומטם !" הוא אמר. "זמן לא להיות חכם ולא להיות חוקי בטחון לנסיעה בכביש !"
בדרכו לאוטו, ביגפוט שם לב שהוא דרס את ישראל מתקופת הזמן.
"ביגפוט להיות מצטער !" הוא אמר. "ביגפוט לתת לך דובי אוהב, ביגפוט אוהב לפצות נזק"
"אהההההה…!" אמרנו יחד שלשתינו. "אז מכאן הוא הגיע !!"
ביגפוט מיד רץ לחלק האחורי של המכונית שלו בלחץ, תלש משם את מספר הזיהוי שלו וברח משם בפול גז, תוך כדי כך נפלו מהמכונית הרבה בקבוקי וודקה שאיכשהו לא נשברו, ורוסיה אסף אותם אליו.
"רגע…" שאלנו את עצמנו. "איפה אסטוניה ?"
אסטוניה ברח כמו משוגע מהחדר שלו ופתאום שמענו את רעש של אסלה מהשירותים, ומישהו יצא משם.
"מי אתם?" שאל עוד ישראל שהרגע יצא משם.
"עוד פעם רגע…" חשבתי לעצמי. "זהו זה ! עם כל הדברים עד כה נכונים בעתיד, אז לא שינינו כלום ! חייבים לעצור את אסטוניה – המחלה בוודאי בדרך לתקוף אותו.
רצנו אחרי אסטוניה, וככל שרצנו יותר – פגשנו עוד ועוד ישראלים.
"תעצור !!" צעקנו כולנו ביחד.
אסטוניה עוד יותר נלחץ. ואז זה הכה בי… מכונת השכפול של אסטוניה, שהחלקתי לתוכה.
הבנתי מה עומד לקרות: אני אפול למכונה ואמחק, ורק ישראל אחד מאיתנו ישאר…
ראיתי את חיי חולפים מול עיניי…. הנה היום שאכלתי סנדוויץ' עם ריבה בפעם הראשונה, הנה אני אתמול, כשהייתי עבד של אסטוניה, או שזה היה לפני 65 מיליון שנה לפחות, בעידן הדינוזאורים… הנה אני, מקפץ על הבטן של ארצות הברית, מנסה לחלץ את העפיפון שלי מהעץ…
הנה אני מביא לאסטוניה 500 ק"ג אלומיניו…. זהו זה !
פתאום המכונה נשרפה בלהבות.
ידעתי שזה יקרה ! אני גאון ! עוד פעם עוד פעם רגע…
פתאום נעלמתי יחד עם כל שאר הישראלים ומסיבה לא ידועה אני עדיין כאן כדי לתעד את זה.
נשאר רק ישראל אחד בנקודה הזו.
"תעצור !" צעקתי לעבר אסטוניה. "אתה אמור להיות גאון, אתה אמור לשמוח ממה שקורה כאן !!"
"לא ממך אני רץ, טיפש !!" צעק אסטוניה.
"אז ממי ???"
"תסתכל מאחורייך…" הוא ענה.
ואז זה הכה בי…
היתוש ההוא, הוא עקץ אותי והפנים שלי יתנפחו, ונפלתי על הרצפה.
אחרי 5 שניות הייתי בסדר והמשכתי במרדף שלי אחרי אסטוניה…
"עוד פעם עוד פעם עוד פעם רגע…" מלמלתי לעצמי. "אסטוניה הוא היחידי שלא נעקץ על ידי היתוש! מערכת החיסון שלך חשופה לחלוטין לייתוש, והעקיצה שלו תגרום לך למחלה נוראית !"
"וואו ישראל !" הוא ענה. "אני אתן לך על זה 100 במדעים !"
"אתה תתן ?!?!" התרגשתי.
"כן, ואני אפילו אתן לך 100 במעשי גבורה אם תציל אותי !"
בזריזות לקחתי את הדוב וזרקתי על הייתוש, והייתוש ברח משם, מסתבר שהוא דווקא אלרגי לדובים.
"זה היה הגיוני מאוד !" אמר אסטוניה. "אני אתן לך 30 על הגיוניות !"
"למה רק 30?" שאלתי בכעס.
"סליחה?" הוא ענה לי. "לפתע היו כאן 100 כמוך, למה שאתן לך 100 ?!"
"אוי"
בזמן שאסטוניה רץ לחדר כדי לנסות לפענח מה קורה כאן, קפצתי עם מכונת הזמן קדימה ביום אחד, כדי לגנוב את הצילום שלי מנקה את הכיתה.
לקחתי את הקלטת ונתתי לבחורה הראשונה שנתקלתי בה, שוויץ.
"אוי, ישראל…" היא אמרה. "אני מאוהבת…!"
התרגשתי ומיד הכנתי את שפתיי לנשיקה.
"סליחה ?!" היא זעפה וסטרה לי. "אני מאוהבת ברוסיה, הוא זה שניקה את הכיתה !"
הבנתי מה קורה פה.רוסיה לקח את הוודקה של ביגפוט ושתה מספיק בשביל להיות שפוי. הבנתי איך הגורל מתנקם בי בכל דרך אפשרית. אבל לא וויתרתי.
חזרתי לזמן שבו אסטוניה ביקש לנקות את הכיתה, העפתי משם את רוסיה ונקיתי בעצמי.
לאחר מכן – לקחתי את הקלטת והתכוונתי לתת לשוויץ…. פתאום ישראל נוסף הגיע משום מקום.
"זה לא הזמן למסיבת התה ??" הוא שאל אותי.
"לא" עניתי לו, והוא התעצבן ונעלם.
שוב נתקלתי בשוויץ, שלמזלי – לא זוכרת כלום ממה שקרה, כי אנחנו נמצאים בעבר.
נתתי לה את הקלטת החדשה.
"אוי, ישראל…" היא אמרה. הכנתי את השפתיים שלי.
"אני לא יכולה לחכות להראות את זה לכל החברות שלי שיצחקו עלייך !"
עוד פעם עוד פעם עוד פעם עוד פעם רגע…
השינויים שיצרתי ברצף הזמן גרמו לתקריות בלתי הגיוניות, ששינו את המציאות שאותה אני מכיר, והרי מכונת הזמן לא תהיה קיימת מלכתחילה אם אסטוניה לא אעביד אותי, מה שאומר שאני לא ישראל, מה שיוצר תפנית הרבה יותר הגיונית לגבי העובדה שאני מפענח את כל זה לבדי, מה שאומר שאני בכלל לא בחור כי בחורות לא מתאהבות בי, מה שאומר שאני בכלל לא בן אדם, מה שאומר שאני לא שייך לרצף הזמן, מה שאומר שעכשיו אני אמחק !
ופתאום הופעתי במקום מלא במיצי קיבה… ודינוזאורים.
"היי !" אמרו הדינוזאורים. ""זה הבחור שמחק אותנו מהשייכות לרצף הזמן, וכלא אותנו בכלא האיום, החשוך, המסריח ושמכיל לא מעט מזון כדי לבסס את הכלכלה שלנו ואת השגשוג שלנו, או בשמו המלא – הבטן של ארצות הברית, למשך 65 מיליון שנה! להשמיד!"
תגובות (1)
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח אני פשוט נקרעת שבכל שורה ושורה יש משהו אקראי אחר שנראה לא קשור XD יפפה ! אתה באמת טוב !