מכוערת ?

עכשיו את מסתכלת על המראה,בטח אומרת לעצמך כמה שאת מכוערת.
את מאגרפת את ידך הימינית,נותנת בוקס להשתקפות שלך,וכואב לך.
פיך ממלמל דברים נגדך,נותן לגרונך להיחנק מעט.
"את מכוערת,את שמנה,את טיפשה,אף אחד לא ירצה אותך,אף אחד לא אוהב אותך,את כלום!" את מניעה את שפתייך ואומרת זאת ללא קול.
פיזרת עכשיו את שיערך,שמה אותו על פנייך כדי שלא יראו את הכיעור שלך כמו שאת אומרת.
את מסתובבת ברחוב,משפילה את מבטך אל הריצפה עם עיניים נוצצות מעצב.
חבורת בנים עוברים ליידך,את חושבת לעצמך שהם בטח צוחקים עלייך,על המראה שלך והגודל של הגוף שלך.
אודם נילקח מהארון שלך,צובע את שפתייך כדי שתרגישי טיפה שונה,טיפה יפה יותר.
אבל את שוב תצאי אל הרחוב,תיראי חבורת בנים אחרת ותשמעי אותם צוחקים עלייך.
חשבת שהאודם יעזור לך,ייתן לך טיפת תשומת לב שאת באמת צריכה לה,שאת אמורה לקבל אותה כי זה מגיע לך.
"היי למה את לא אוכלת? איכלי!" חברתך הטובה אומרת לך,זאת שניראת כמו דוגמנית.
היא אומרת את זה כי היא לא ניראת כמוני,היא יפה יותר ממני,יש לה גוף רזה יותר ממני,כולם רודפים אחרייה…
כן,בטח זה מה שאת חושבת לעצמך.
הבטן שלך מקרקרת,את סובלת כל כך כדי להיראות יפה בעיניי החברה,בעיניי האנשים ברחוב.
האודם שניצבע על שפתייך כבר ממזמן נמרח לך על הפרצוף,ולא בגלל שקיבלת נשיקה.
עכשיו את בוכה על הכרית,אומרת לעצמך שאם הייתה לך הזדמנות היית לוקחת מצית ושורפת את פנייך.
לא הכנסת מאכל כלשהו לפיך כבר כמה שבועות,זה נהייה כבר הרגל אצלך.
והינה,את מיתיישבת בשולחן,כשכולם מסתכלים עלייך כדי שתאכלי,מצפים שתחמיאי להם.
את לוקחת את המזלג ומשחקת עם הספגטי,מכניסה אותו לפה בכח.
את ניצבת מול הפח,מקיאה את הכל,רק ביגלל שחשבת שאת מכוערת.נהיית רזה,רואים לך כבר את העצמות בגופך הצנום.
לשיערך הזהוב יש לו נשירה,ועינייך חיוורות מעצב.
הפעם את עוברת ברחוב עם ראש מורם,מנסה לראות אם יש אנשים שמסתכלים עלייך.
ושוב את עוברת מול חבורת בנים אחרת,והם עדיין צוחקים עלייך…