עצב

הייתי מיתהלכת בפארקים לבדי,מחפשת חמלה.
הייתי מיתיישבת על השמחה ומסתכלת על הכאב ישר בעיניו,ודומעת.
הייתי מיתייסרת בלילות,צופה באפילה שעמדה מולי.
הייתי נחנקת מגרוני,מנסה לחפש אוויר לנשימה.

חייכי,הם אמרו לי.
ליבי חייך מסבל,חייך מצרות.
הפסיקי,הם אמרו לי.
אושרי השיקרי הפסיק,חיוכי המזויף נעלם.

הייתי חושבת מחשבות על אהבה,בעוד שהרגשתי בודדה.
הייתי חורטת את שמי על החול,בזמן שלא היה לי עוד אדם להוסיף.
הייתי מסתובבת ברחובות השקטים,מחפשת קצת רעש.
הייתי מפוחדת לגמור עם החיים,למרות שרציתי כל כך.

היתעוררי,הם צעקו לי.
חרדתי היתעוררה,מנסה להרוג אותי.
נסי,הם לחשו לי.
סיוטיי ניסו להיפסק,יגוני ניסה להיכנס שוב.

אני אקח את תוגתי למקום שחור יותר.
אני אשאיר סבל ברוחי למרות שאהיה עליזה.
אני אמשיך להכאיב לעצמי,בעוד שהם יתייאשו.
אני אגיע לחושך,אבל חושך טוב יותר.