תהי יפה ותשתקי! עונה 1 פרק 9 "לחמניה חמה"

זרועות חמות עטפו את גופי הקטן לעומת שלו.החום מהחזה הערום שלו חימם את כול מפלג גופי העליון, ברכיי קופלו על החזה שלי הייתי כמו כדור בין זרועותיו.שמיכה גדולה וכבדה חממה אותנו עוד קצת.והדבר היחיד ששמעתי חוץ מנשמתו הרגוע זה הגשם שבחוץ ואת הקולות במוחי שלא מניחים לי לרגע.
עוד כמה שעות אני בת 18 ילדה גדולה עוברת מעולם הנוער לעולם המבוגרים ואני לא לבד אני איתו.הרמתי את עניי מביטה בתווי פניו תמיד אהבתי לחקור ולחרוט במוחי את התווי בפנים של האנשים כשאני נמצאת איתם, אבל בחיים לא ראיתי בנאדם עם תווי פנים שקופים כמו שלי תמיד אמא הייתה רואה איך אני משקרת, כועסת, מבואסת.אך היא אף פעם לא החשיבה לזה חשיבות רק מתי ששקלתי את עצמי כדי להיות כמו"לחמניה חמה" ככה האדון אמר לאמא שהוא רוצה אותי.תמיד בסופי חודש שקלתי את עצמי כדי לראות שאני לא משמינה או מרזה יותר מידי, אמא הייתה מתלהבת שהייתי בדיוק במשקל שצריך. והייתה לוחשת לי מילות חיבה.רק שמה אולי הרגשתי מעט אהבה אימהית.
כול כך הרבה קרה ביום הזה, התרגנות לחתונה, חתונה, ירח, ובכי.האם יום אחד זה הגמר? אך בנתיים אני לא רוצה ללכת! נוח לי בין זרועותיו החמות.אני רוצה להרגיש מוגנת גם אם וויתרתי על הכוח בשבילו.

"יומלדת שמח"
שמעתי לחישה צרודה באוזני, מצמצתי קלות מתרגלת לאור שבחדר עד שהצלחתי להרדם הוא מעיר אותי.
הבטתי בו הוא כבר היה נקיי ומגולח, אצבעותיינו שלובות כשהוא יושב לידי ומביט בי מחוייך ושלב כול כך.
מי אתה?
מחשבות האלה התרוצצו במוחי אך לפניי שעוד הספקתי לנתח את המחשבה עליו עוד קצת קלטתי שאני בהלבשה תחתונה מתחת לשמכה שלנו.שמעת את עצמך השמכה שלנו? שלנו! על מי אני עובדת.
סומק קל עלה על פניי וחימם אותי מעט. אני מודה היה לי קר כשהוא לא מחבק אותי קרוב אליו, חבל שהוא היה כבר לבוש רציתי עוד קצת לראות את החזה הערום שלו.בהחלט מחזה יפיפה כול כך.אהבתי גברים שזופים וכהים תמיד חלמתי על גבר מחוספס ביופי.והינה עכשיו יש אחד ממולי והוא בעלי ואני בשבילו סתם יעסקה מעניינת ונוצצת.
אבל רגע! זה היומולדת שלי היום סוף סוף!
חייכתי לעצמי וגם אליו, סוף סוף אני חוקית!!
"תודה"
אמרתי בבישנות וחיוכו רק התרחב,"קחי את זה."
הושיט לי חולצה חלקה וקצרה בשרוולים בצבע אפור, שאני משערת שהיא שייכת לו "ותלכי להתקלח! ישלנו יום ארוך היום."
המשיך במשפט משחיל את החולצה על ראשי.מלביש אותי כמו ילדה קטנה, ואני כבר מחליפה צבעים בין אדום לוורוד.אם אתמול המגע שלו היה בלתי נסבל היום הוא מאוד רצוי, קר לי רציתי שהוא יהיה לידי ויחמם אותי כמו שהוא עשה הלילה.
קמתי מהמיטה לא מתפלא לראות שהחולצה מגיע עד אמצע ברכיי הרזות, אהבתי את הגוף שלי אך ידעתי כשהוא מביט בי הוא משוואה אותי.וזה היה הבעיה פה.העבר שלו עם נשים גם אם הוא לא אמר כלום אני בטוחה שהוא חגג וזה גורם לי להרגיש משהוא מוזר בתוכי.הרגשה מעיקה ומכאיבה, קינא? רכושנות? כן.משהוא מסגנון הזה.זה חדש לי וזה מפחיד אותי כול כך.
נכנסתי לחדר אמבטיה רואה איך הכול גדול וזה יותר גדול החדר שהיה לי בבית עם אמא, אי אפשר לקרוא למקום הזה חדר אמבטיה זה פשוט ענקי.
הרצפה בצבע לבן רק מגדילה את החדר, יש אמבטיה בצד החדר.לבנה עגולה .עם רגליים זהובות.
יש בצד השני דוש. עם חלונות שקופים, ומעט מתושתשים,ממולי! נחה מראה ענקית לרוחב ומתחתיה כיור שעליו ברז שגם אותו לא פספסו עם הצורה המיוחדת והמודרנית שלו, הורדתי את החולצה מעט בהיסוס בודקת שסגרתי את חדר המקלחת עדיין מבוייש ממנו.
הבטתי בגופי רואה כמה הוא נראה טוב עם ההלבשה התחתונה שבחר לי מהחתונה.אין לי למה להתבייש מאיך שאני נראת ידעתי שיש בי משהוא שאין לאחרות בגיל שלי.הריי מי בתולה בגיל 18 בנוי יורק?
הדלקתי את המים החמים מחפשת את השלווה שאבדתי במשך כן השבוע הזה.קצת שקט רק אני עצמי בבוקר של היומולדת שלי.
נשמתי נשימה עמוקה מנסה להכנס לאחד הסיפורים שקראתי.מנסה לדמיין מה אליזבת מהספר של שקספייר הייתה עושה במקומי.היא בטח כבר הייתה קופצת עליו ואומרת לו לעשות אותה.הריי ברור שהיא מאוד חרמנית, ויוליה היית משחק את עצמה ביישנית אך היא תמיד אהבה הרפתקאות. אך שתיהן לא פה זה רק אני הפעם…
"כן".
לחשתי נאנחת מעט מבואסת, כמה שלא רציתי להיות פה איתו אין לי בררה אחרת אלה לסתום ולחזור לסתיגמה שלי "תהיי יפה ותשתקי"
אין לי לאן ללכת.
אמא כבר בטח קנתה בית חדש ואבא אותו אני שונאת!

"רוז".
שמעתי דפיקה על הדלת שגרמה לי להצמיד את גופי לפינה של הדוש, לא רציתי שיראה אותי ערומה .
הגוף הזה עדיין שייך לי!"כן".עניתי מעט מבוהלת מרגישה שעוד רגע אחטוף אתקף חרדה אם לא התרחק מהדלת ההרורה הזאת! שמעת אדון? תתרחק!
"הכול בסדר?, יש לך בגדים בחדר הלבשה.אנה העוזרת החדשה שלך תעזור לך להתארגן אני יוצא לרגע"
סיים את משפטו בדאגה מחכה שאענה לו, אנה? אולי זאת היא העוזרת שעזרה לי אתמול? זהו שמה?"אנה"לחשתי נזכרת בשם הזה.היא הייתה נראת כול כל צעירה בשביל לעבוד כמשרתת.
"אוקי"
עניתי לוקחת את המגבת הרכה שהיה כתוב עלייך בכתב מחובר יפה במיוחד
"מיס גורדן" בגדול.
גלגלתי את עניי כי עצבן אותי שהוא חשב על כול הפרטים הקטנים.אני לא מבינה למה אכפת לו ממני, ולמה הוא עושה את כול זה בשבילי.מי אני בסך הכול?!

פתחתי את הדלת רואה את המשרתת עומדת בפתח של החדר, מחכה לי שאצא.
"שלום"
אמרתי בבישנות מעט, הרגשתי שאני אורחת פה ושאני לא כול כך רצויה למרות הכוונות של האדון לגרום לי להרגיש בבית.
"גברתי"
אמרה בהינון מסמנת לי לבוא אחרייה, זה אותה משרתת של מקודם היא כול כך מסקרנת אותי.
"אנה נכון?"
הססתי מעט בשאלה שלי.אני לא מכירה את החוקים של הבית אבל מתברר שאני אהיה פה זמן לא קצר אז עלי להכיר חברות כדי לא להרגיש בודדה.
"כן, הכנסי"
ענה ברשמיות, "זה לא הולך להיות קל" מלמלתי לעצמי מביטה בכפות רגליי הקטנות שעדיין הלק גל מרוח עליהן.היא לא מדברת אתי בהחלט מציבה לי מטרה מעניינת.
"זה החלק שלך."
פתחה שתי דלתות גדולות ששם באו נגיד במילים קצרות היה קניון של בגדים של נשים.
קיר הנעליים לקח את מבטי תמיד אהבתי נעליים ותמיד האמנתי שהם מה שמשדרג את הבגד והופך אותו ליפה.למרות שלא הייתי רגילה לצאת כי האדון לא הרשה לי וגם אמא.האדון היה קונה לי בגדים ושולח אותם בתוך קופסאות יפות.תמיד אהבתי ללבוש אותם לבד בחדר ולדמיין שאני מקום אחר ולא שם.
"תלבשי את זה! ואת זה."
אמרה במהירות מעירה אותי ממחשבותיי ומושיטה לי שמלה בצבע קרם מבד עדיין מאוד והלבשה תחתונה תאומת בצבע שחור.
הננתי אלייה לא רוצה להתווכח איתה, לקחתי זוג נעליי עקב בצבע שחור גבוהות וחכתי שהיא תצא ככה אוכל להתלבש.בהתחלה היא רק הביטה וחיכתה שאתלבש אך כנראה הבינה כי היא לא תרחה להוציא אנחה מרוגזת ושלל של מילים עד כמה אני מפונקת.אוי יקירתי! אילו היית יודעת כמה היתי רוצה שנחליף מקומות.הרגשתי שוב את עניי נוצצות.כאב לי לא מעט.
שמתי את ההלבשה התחתונה מגלגלת עניי כשראתי שהכול מתחרה ובמידה שלי.עוד דברים שהאדוו יודע עליי ואני לא יודעת כלום עליו.
השמלה טוב נו הייתה מושלמת כמו תמיד ונראת מהממת כמו האדון.הוא היה גבר מושך בהחלט אל שוב לא בשבילי.
הבד הקליל נח על הקרומים נשיים שלי ושוב מבליט את מותני הצרות לעומת הישבן הגדול והעגול שלי וחזה הגדול שלי.
אנה הושיטה לי את הטבעות בתוך קופסא והתחילה להאפר אותי ולסדר את שעריי בגליים בצורת ביביליס.אלוקים רק תגיד לי שזה לא מה שאני הולכת לעבור כול בוקר.
כעבור שעה של טיפולי פניים ואיפור ושיער יצאתי כמו חדשה.ואשקר אם לא אהבתי את כול בצומת לב הזאת.
"את יכולה להסתכל במראה עכשיו."
אנה אמרה מעט בהתרגשות סוף סוף היה אפשר לראות הבעה שמחה על פנייה אני חייבת לדעת עלייה עוד.
הבטתי במראה ומחייכת לאנה שהביטה בי מהמראה.הייתי נראת יפיפה.השימלה הייתה עד האמצע של הברכיים שלי והשרווילים שלה היו ארוכים עד מרפקי,שרשרת גדולה נחה מעל החזה הגדול שלי ונעליי העקב שלי מראים עד כמה רגליי ארוכות.אהבתי את עצמי כול כל באותו רגע.
עד ששמעתי כמה דפיקות ואנחה מאושרת וצרודה של"אאהוו"
וישר שוב סומק הציף אותי