לונה ושגיא פרק 20
"אני לא מאוהבת באף אחד!" הבהירה לונה לרותם.
"נוו פליז על תעבדי עליי!" ביקשה רותם שתספר.
"קודם כל אני אבהיר לעצמי את הרגשות שלי ואחר כל את תהיי הראשונה לדעת".
רותם הסכימה ללא ברירה ולקחה עוגייה.
יום למחרת רותם ולונה קבעו ללכת לבקר את ליגל בבית החולים, לשאול לשלומה.
בדרך פגשו את שתיי חברותיה של ליגל וארבעתם צעדו לבית החולים.
…..
שגיא התיישב על יד מיטתה של ליגל והחזיק את ידייה החבולות.
"שגיא" היא מילמלה ושגיא קפץ בבהילות ובהתרגשות מלשמוע את קולה לאחר יום שבו לא התעוררה.
"את ערה! את ערה!" אמר ולא מצא מילים אחרות.
ליגל חייכה אליו כשראתה את התלהבותו ושאלה "מה קרה לי?".
שגיא התיישב ונישק את ידיה שבידו.
"עברת תאונה ..אל תדאגי עשית כבר ניתוח והרופא אמר שהכול בסדר חוץ מכמה חבלות ברגליים."
ליגל פערה עיניים גדולות לשמוע את החדשות וניסתה להזיז את רגליה.
"אני לא מצליחה להזיז אותם, מה קורה להם? הרגליים שלי לא זזות.." היא התחילה להיבהל וקולה נקטע טיפה מהתרגשות "אני לא מרגישה את הרגליים שלי !" היא התחילה לבכות וקולה התגבר.
שגיא קם אלייה וחיבק אותה בחוזקה.
"ששש..הרופאים באים " הוא ניסה להרגיע אותה בזמן שהיא נשענה עליו בבכי קורע לב ומכה בבטנו באגרופייה הקטנים.
הרופאים הגיעו וניסו להרגיע אותה.
"אנחנו עושים לך עוד בדיקות ברגליים, לא להילחץ, נבשר לך מיד כשהתוצאות יוודעו."
ליגל החלישה את בכיה וביקשה ששגיא יתיישב על מיטתה כדי שתוכל להישען עליו בזמן שהיא ישנה.
הוא ליטף את פנייה והתיישב על ידה.
הרופאים יצאו וליגל נרדמה לאחר כמה דקות, מותשת.
שגיא הביא בפנייה היפות של ליגל ונשק לה במצח "בורא עולם, בבקשה תעזור לי תעזור לה.. תן לה רגליים ואני מבטיח שאנסה להתקרב אלייך יותר".
רגשות האשמה אכלו אותו מבפנים והוא פנה בתפילה לאבא.
הוא הדליק את הפלאפון שהיה כבוי מאתמול וראה הודעה מלונה שחיממה לו את הלב.
לאחר שהכניס את הפלאפון לכיס הוא העלה את שתיי רגליו למיטה ונשכב לידה כדי שלא יפול, הוא עצם את עיניו ונתן למחשבותיו להרגע.
דפיקה בדלת הפתוחה למחצה.. רותם לונה ושתיי חברותייה הטובות של ליגל דנה ושיר בפתח.
לונה הביטה בשגיא שנשכב צמוד לליגל וזה גרם לביטנה להתקווץ טיפה.
"היי" אמרה רותם בלחש כדי לא להעיר את ליגל.
שגיא פקח את עיניו בבהלה ונפל טיפה מהמיטה מעיר אחריו את ליגל.
"היי." הוא אמר מובך והתרומם לעמידה, מסדר לליגל את הכרית.
הוא הביט בלונה שהסיטה את מבטה ממנו וליבו החל לדפוק בקצב מהיר טיפה, שמח לראות אותה.
ליגל פקחה את עינייה באיטיות וזיהתה את שתיי חברותייה שקפצו אלייה בדאגה והחלו לחבק אותה "חשבתי שאת מתה" אמרה דנה וניגבה את דמעותיה שזלגו.
שיר בכתה גם וסידרה את שיערה של ליגל "את נראת נורא!!" היא אמרה ובין לבין ניגבה את דמעותיה שמה לא יפלו על ליגל.
"החלמה מהירה" זרקה רותם לליגל ויצאה עם שגיא ולונה שהחליטו להשאיר את ליגל וחברותייה לבד.
…..
לונה שגיא ורותם הלכו לגינה שמאחוריי הבית חולים ורותם התיישבה על נדנדה כחולה.
לונה הביטה בה וניזכרה ביום שבו הייתה פה עם שגיא, ביום שבו סיפרה לו את האמת על משפחתה, על אביה הנורא.
שגיא הביט בלונה, נזכר גם הוא ביום ההוא.
הוא התיישב על הספסל ולונה על הנדנה השנייה שבפעם הקודמת שגיא התיישב עלייה.
"אני בא איתך לשיעור של הרב ביום שישי .." אמר שגיא ללונה ממרחק.
לונה עצרה את הנדנה בהלם ובהתה מבט ארוך בשגיא "רציני?"
הוא הנהן ואמר לעצמו בלחש "אני יעשה צעד קטן לאלוקים".
רותם עצרה גם היא את התנופה מהנדנדה ושמחה בשבילו "יאיא' איזה כייף!! יש שם אוירה ממש טובה אני בטוחה שתהנה.. אני כבר אמרתי ללונה שאני באה שוב".
לונה ורותם הביטו אחת בשנייה וחייכו.
שגיא חשב על מה שקיבל על עצמו ותהה מה יקרה אם יחזור בתשובה, מה יקרה אם יהיה דתי כמו לונה?
האם אז יהיה לו סיכוי איתה?
האם אז יהיה בינהם סיכוי לאהבה?
תגובות (0)