באולסטאר אפורות (+18) פרק 2

אייי עדי שקד. איך אני מתחיל להסביר לכם מי זאת עדי שקד? הסיפור שלנו התחיל בתיכון. היינו ביחד בשיעורי מתמטיקה. היא היתה שונה כל כך מכל בנות רמת אביב האחרות. לא היו לה הרבה חברות כי היא פשוט לא היתה זקוקה למעטפת החברתית המזוייפת הזאת. לא היתה לה שום תכונה מיוחדת, שיער ועיניים חומות, עור בהיר, גובה ממוצע, אבל הכל התחבר אצלה כל כך טוב!
אף פעם לא הצלחתי לחבר יותר משני משפטים איתה עד שיום אחד, גמר גביע המדינה לכדורסל תיכונים, היא צעקה לי שאני אשב כי אני מסתיר לה ולא אותי היא באה לראות והסתובבתי אליה ומול כל השכבה צעקתי לה חזרה "שנינו יודעים שבאת בשביל לראות אותי" ואחרי שתיקה מביכה שהרגישה כמו נצח ואחרי שהספקתי להתחרט כבר שאמרתי את זה היא צחקה ובהסעה חזור ישבנו ביחד.
מאז התחלנו לצאת. אני זוכר עד היום את הפעם הראשונה ששכבנו. היא הבטיחה לי שאם אצביע למרץ היא תשכב איתי, וכמו ילד טוב וחרמן צייתתי לה כי גם ככה כולם מושחתים אמרתי לעצמי ולפחות אני ארוויח מזה משהו, זה היה בטיול שנתי במאהל בדואי בצפון (ממתי לעזאזל יש בדואים בצפון) וכל כך כאב לה שהפסקנו והמשכנו איזה 20 פעם. היא היתה בתולה עד אז.
היינו כמו נפשות תאומות – לשנינו לא היתה דמות אב מעולם, היא לא הכירה את אבא שלה, אני לא דיברתי עם שלי. תמיד היא היתה מתפרצת עלי שבאיזה חוצפה אני לא מדבר איתו ושהיא היתה הורגת בשביל לדבר עם אבא שלה אפילו פעם אחת ואמרתי לה שלמה שתרצה לדבר עם האבא שנטש אותה והיינו רבים וצועקים והולכים מכות ומתנשקים ושוכבים ושוכחים מהכל.
ואז יום אחד ישבתי עם חברים בקפיטריה והיא לקחה אותי הצידה וסיפרה לי שהיא בהריון ושהיא הולכת לשמור אותו והתחלנו להתווכח שם ואמרתי שזה לא החלטה שלה ושהיא לא יכולה להרוס לי את החיים ככה והיא אמרה שאם אני לא רוצה אני לא חייב להיות חלק מזה והיא תסדר לבד כמו אמא שלה והתחננתי בפניה שתחשוב שוב והיא בכתה, פעם ראשונה שראיתי אותה בוכה, ובסוף שכנעתי אותה והיא עשתה הפלה. היא הלכה עם אמא שלה. ונפרדנו. והיא לא דיברה איתי מאז. והיא לא ישבה לידי יותר במתמטיקה. וסיימנו תיכון והתגייסנו ושמעתי שיש לה חבר חדש וכל כך רציתי רק לדבר איתה פעם אחת וביומולדת שלה התקשרתי והיא סיננה אותי.
וזהו, עברו כל כך הרבה שנים, והיא נשארה עדיין אי שם במחשבות שלי כי אהבת אמת היא כמו שריטה על הלב שתמיד משאירה צלקת ומה פתאום היא התקשרה אליי?
רציתי לחזור אליה אבל פחדתי אז הלכתי לישון וקמתי ורציתי לחזור אליה אבל פחדתי אז עישנתי פייסל ופתאום כבר לא פחדתי כל כך והמחשבה שלי נדדה בכלל לאיזה מטורף זה טלפון אשכרה מעביר את הקול שלי לצד השני של העולם והתעשטתי והתקשרתי אליה.
-הלו?
-היי עדי.. מה הולך אהה התקשרת?
-אהה כן, מה נשמע איתי? (היא ואמא היחידות שהיו קוראות לי איתי ולא סנדר)
-הכל טוב אממ מה איתך? שנים..
-לגמרי. איתי הכל טוב, כאילו לא בדיוק תראה לא התקשרתי סתם להתעדכן איתך…
-אז?
-גילו לאמא שלי סרטן. בראש. אין לה עוד הרבה זמן.
-פאקק וואו ומה.. איך את?
-אני בסדר כאילו אתה יודע, חיים אבל.. פשוט היא נתנה לי את השם של אבא שלי. מיכאל שביט. ואת הכתובת האחרונה שלו.
-וואי. מה איפה זה? את נוסעת אליו??
-זה אממ בברלין. ואני נוסעת לחפש אותו. ואני רוצה שתבוא איתי.
-רגע אבל מה עדי.. לא דיברנו 3 שנים.. מה פתאום?
-תקשיב אתה היחיד שבאמת יודע הכל עליי ועל הסיפור איתו ו.. אין לי מישהו אחר שיבוא איתי. תבין קניתי כבר כרטיס טיסה לברלין.. לי ולך.. אני לא נותנת לך מקום להתלבטות (היא צחקה, כמה זמן לא שמעתי את הצחוק שלה) יאללה איתי לזכר הימים.. אתה בא? בבקשה תבוא
-עדי.. את יודעת שבחיים לא הצלחתי להגיד לך לא.. ניפגש בנתבג..